בית שמואל על אבן העזר קלד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר קלד |

סעיף א[עריכה]


(א) שאם מסר מודעא:    משמע מכל הפוסקי' דוקא כשמוסר מודעא להדיא אבל גילוי דעת למסירת מודעא לא מהני ועיין בב"י בתשובת רשב"ץ שהביא וב"ח:


(ב) דעו שאני אנוס:    לרמב"ם אפילו אינו אומר דעו שאני אנוס אלא אמר גט שאני כותב לאשתי בטל הוא מהני ועיין בתשובת ריב"ש סי' רל"ב ותפ"ב והובא בב"י סוף סימן קמ"א נראה שם לרמב"ם אפילו אם אמר בהדיא שהוא אינו אנוס יכול לבטלו קודם הכתיבה כמו אחר הכתיבה כמ"ש בסימן קמ"א מ"ה צריך אח"כ לבטל בפירוש מה שאמר ולכמה פוסקים א"י לבטל קודם הכתיבה, ולרשב"ם פ' חזק"ה ושאר פוסקי' משמע אפי' אם אמר סתם גט זה בטל הוא לא הוי מ"מ כיון שאומר קודם הכתיבה אז מה שמצוה אח"כ לכתוב מבטל ממילא את דבריו הראשונים עיין ב"י רס"ז:

סעיף ב[עריכה]


(ג) וכן אני מבטל:    דרך כלל לעולם הולכים אחר דברי האחרוני' אלא שצריך לבטל כל המודעות וכשהוא אומר אני מבטל כל דבר שגורם ביטול בזה נכלל הכל ואפי' אם מסר מודעא גם ע"ז מ"מ דברי האחרונים עיקר מיהו הרשב"א כתב הראשוני' הסכימו שביטול מודעא מועיל לכל המודעות ואני אומר לצאת כל ספק שיפסול גם העדים שיעידו וכו' ולכל הני פוסקים ה"ה הרמב"ם והרא"ש והטור ורשב"א בשם הראשונים והר"ן ס"ל דברי האחרוני' מה שמבטל המודעות עיקר לכן אפי' אם מ"מ על הביטול וכל הפיסול העדים מ"מ דברי האחרוני' קיימי' ואם אמר הריני מבטל מודעי עד עולם לא מהני דמשמע מודעא זו מבטל לעולם ולא שאר מודעות:


(ד) דסגי אם אומר שמבטל מודעי וכו':    כלומר דא"צ לפסול את העדי' אבל בזה אין חילוק בין אם יאמר אני מבטל מודעא ומודעות וכו' לבין שיאמר אני מבטל כל דבר שגורם ביטול וכן משמע מהרא"ש וכן כתב הב"י וד"מ מיהו בתשובת רש"ל סימן כ"ה בדרישה ובט"ז כתבו לרמב"ם לא מהני כשאומר אני מבטל מודעא ומודעות וכו':

סעיף ג[עריכה]


(ה) ואף על פי שי"א:    עיין סוף סימן קמ"א מבואר דקי"ל כדיעה זו דכן הוא דעת הרמב"ם והסמ"ג והתרומה אלא לענין ביטול מודעא מחמירים לבטל עוד קודם הנתינה ועיין בספר התרומה ובסמ"ג שא"י לבטל שלא בפני הסופר ועדים שצוה להם לכתוב הגט:

סעיף ד[עריכה]


(ו) צריך שיתירו לו:    היינו כשא"י לכופו ע"פ הדין צריך שיתירו לו כי השבועה הוי ככפיה אבל בוודאי אם הדין נותן לכופו לא אכפת לן בשבועתו:


(ז) וה"ה אם קיבל קנין:    צריכים למחול לו הקנין שלא יהיה כאונס משמע הקנין חל מה שעושה על הגט ושם בפסקי מהרא"י משמע דלא חל כלל דהא כתב אם עשה קנין א' לגרש וליתן קנס כיון דאין חל הקנין על הגט אין חל על הקנס דהוי קני את וחמור לפ"ז משמע אם קבל קנין א"צ להתיר לו כיון דאין חל מעיקרו וכ"כ הרמב"ם פ"ה ה' מכירה דלא מהני קנין על הגט וכ"כ הסמ"ע בסי' קצ"ה לפ"ז אין חל הקנין שעושים על החליצה ולא מהני הק"ס שמקני' האחי' תחת החופה וא"ל הקנין שנוהגים תחת החופה קאי על הממון דאין רוצין ממון אחיהם א"כ ל"ל קנין דהא מחילה א"צ קנין:


(ח) אבל אם קבל עליו קנסות:    בלבוש מחלק בין אם מתחייב קנס כשיבוא אשתו ולא יגרש לבין אם מתחייב אם לא יגרש לזמן המוגבל ובזה מתרץ דל"פ תשובת הרשב"א שהביא רמ"א על מהרי"ק והרב רמ"א לא ס"ל כן:

סעיף ה[עריכה]


(ט) ה"מ כשמסר מודעא:    ואז הגט בטל אפי' אם הוא חייב לגרש כדין ומ"מ לא ביטל המודעא הגט בטל:


(י) פסול:    משמע לכאורה דפסול מדרבנן וליתא אלא אפי' מדאורייתא פסול כמ"ש ברש"י והר"ן ובטור וכן משמע בסעיף ז' וכן אם אנסוהו עכו"ם כדין הגט בטל ולא כרמב"ם ספ"ב ועיין ב"י וב"ח ובחדושי רש"ך מיהו בש"ס איתא כדין בעכו"ם אתי לאחלופי בדין דישראל צ"ע אם קידש אחר אם חוששים לקדושיו אם גזרי' אטו בדין דישראל ט"ז:

סעיף ו[עריכה]


(יא) מי שמ"מ וכו':    היינו היכא דחייב לגרש ע"פ הדין ומ"מ מכין אותו, ואם אנסוהו שלא כדין ומ"מ אינו חייב עונש כלל, ועיין בש"ג דף תק"ע שהביא לפסק הלכה אם אנסוהו וסתמו העדים את אזנם וראו דהוא רהיט ואזיל לא הוי ביטול ואם אמר בשם רב או דיין שצוה לבטל הוי ביטול ממש ולא ג"ד עיין תשובת הרא"ש:


(יב) מכין אותו וכו':    בטור איתא משמתינן אותו והב"י הקשה עליו מהא דאיתא פ"ק דקדושין דרב מנגיד מי שמ"מ ולא נידוי דחמיר ממלקו' וכ"פ הרמב"ם לכן פסק המחבר מכין אותו עוד הקשו עליו דהא הרא"ש פוסק כנהרדעי דרב לא מנגיד אלא מאן דמקדש בביאה א"כ מי שמ"מ אין מכין אותו, וכן קשה על הרב רמ"א בסי' כ"ו הביא דעת הרא"ש וכאן לא הביא אותו גם קשה על הטור למה כתב בחושן המשפט סי' ח' מאן דמצער שליח ב"ד מכין אותו דהא הרא"ש פסק כנהרדעי וקושיות אלו יש לתרץ בטוב דראיתי בבאר שבע דף צ"ט כתב נהרדעי לא פליגי אלא בענין קידושין דאין מלקין אלא מאן דמקדש בביאה אבל בשאר דברים ל"פ לפ"ז אף על גב הרא"ש פוסק כנהרדעי מ"מ כאן מודה וכן בשליח ב"ד דמלקים אותו לכן הביא הרב רמ"א בסי' כ"ו בענין קידושין דעת הרא"ש ולא כאן ולא בח"ה, ולתרץ קושי' שני' למה כתב הטור משמתינין אותו מתרץ בדרישה הש"ס איירי אם כבר מ"מ וביטל מלקין אותו ולא מנדין אותו אבל כאן איירי הטור מי שמ"מ ואינו רוצה לבטל אז כופין אותו בכל כפיות עד שישמע לדברי חז"ל מיהו דברי רמ"א מ"ש ואפי' בטל וכו' אפ"ה משמתינן ליה תמוה:

סעיף ז[עריכה]


(יג) ואעפ"כ פסלה מן הכהונה:    כבר כתבתי שלא כדין בישראל ובעכו"ם כדין פסול מדאורייתא אלא י"ל דתפסי בה קידושין של אחר דיש לגזור אטו כדין בישראל:

סעיף ח[עריכה]


(יד) ואפילו קיבל מעות:    אפי' אם אנסוהו כדין ועיין ח"ה דף מ' בפי' רשב"ם דכתב אם מ"מ על הגט גילוי מלתא בעלמא הוא כיון דאינו מקבל מעות בוודאי אנוס הוא נשמע אם מקבל מעות ומ"מ אמרינן שמא לאו אונס הוא אלא היום למעות הוא נצרך לכן הוא מגרש צריכים העדים לידע אונס שלו ואפשר אף לרשב"ם שפיר הדין מ"ש הרב רמ"א כאן בשם הש"ג דאם אנסוהו אז לא מהני מעות אבל אם מ"מ ואנן א"י אם הוא אנוס אז בלא מעות אמרי' בוודאי אנוס הוא דאל"כ למה הוא נתן גט אבל אם הוא לוקח מעות י"ל לאו אונס הוא אלא מחמת המעות הוא נותן גט למחר הוא רוצה לחזור מ"ה הוא מ"מ ונ"מ אם האונס שקר הוא דקי"ל מ"מ כיון דמגלה דאנוס הוא ולא הוי גט א"כ אם הוא מקבל מעות י"ל כפרשב"ם דלמא ע"י מעות מרוצה הוא:

סעיף ט[עריכה]


(טו) עשה מה שישראל אומרים לך:    ה"ה אם אומרי' סתם תן גט כיון שבא ע"י ישראל עיין בטור ובב"י: