בית שמואל על אבן העזר קלה
סעיף א
[עריכה](א) צריכים לקרותו: דקי"ל ע"מ כרתי מ"ה צריכים לקרותו ואסור להם לסמוך על אחר שיקרא כמ"ש בסי' ק"ל כ"כ הר"נ גם צריכים לקרות תיכף בעת הנתינה כי אז חל הגט וצריכים השני עדים לקרות כל זה הוא לשיטות תוס' דס"ל ע"מ כרתי ואם ליכא ע"מ הגט בטל ולשיטות הרי"ף ורמב"ם לכתחילה צריכי' לקרותו כדי שיהיה ע"ח וע"מ מיהו אם לא קראו בעת הנתינה אלא אח"כ תנשא לכתחילה דהא איכא ע"ח והשתא יודע מה שנתן לה היה הגט גם נ"מ אפי' אם קרא אחר הגט די:
סעיף ב
[עריכה](ב) כל זמן שלא נשאת: אבל אחר הנשואין א"י לחייב את בעלה ויש לחוש שמא היא נתן לו מזה סמך למנהג שלנו שקורעי' הגט אחר הנתינה פרישה:
סעיף ג
[עריכה](ג) הרי זו ספק מגורשת: לשיטות הרמב"ם דס"ל ע"ח כרתי אז כיון שנאבד וא"י אם היה גט כשר הוי כבעל שאמר גרשתי את אשתי וספק מגורשת היא ואפי' לשיטות הפוסקי' דס"ל ע"מ כרתי והם לא קראו הגט מ"מ כיון שראו הנתינה היא ספק מגורשת ומשמע אפי' אם הבעל אומר שלא היה גט מ"מ היא ספק מגורשת:
(ד) אבל אם הגט עדיין יוצא מתחת ידה וכו': וכן הוא הפי' בדברי רי"ו והב"י הניח דבריו בתימא ע"ש כן כתב בפסקי מהרא"י ומשמע אפי' אם נשאת ואח"כ הראה הגט לא תצא כיון שמבורר שגט כשר נתן לה וכדין נשאה ול"ד לדין בסי' קנ"א דשם רוצה לגרע הגט מ"ה אינו נאמן:
(ה) וי"ח: היינו תו' לתירוץ קמא והטור דס"ל לא תצא אפי' אם נאבד והבעל אומר שלא היה גט כשר מ"מ לא תצא כיון שאמר בתחלה שנותן לה גט והעדים ראו הנתינה אבל בעל שאמר גרשתי וליכא עדים ולא ראו נתינה כלל מ"ה היא ספק מגורשת:
סעיף ד
[עריכה](ו) אם לא בדקו: משמע דאיירי דלא קראו כלל הכתב בתחילה מ"מ כיון דנייר בעין עדיין אז אם היה כתב כדינו היה כשר אף על גב דלא קראו בתחילה כמ"ש לעיל אלא עכשיו דנייר חלק הוא היא ספק מגורשת ולא כתירוץ שני של תוספת דכתבו דאיירי דהיה ניכר בתחלה אותיות אלא איירי דלא קראו כלל בזה שפיר מ"ש ואם יבדקוהו ולא תפליט אין חשש גירושין כיון דלא קראו בתחלה אבל אם קראו אף על גב עכשיו אין האותיות נפלטי' מ"מ יש לחוש שמא בעת הנתינה היה ניכר האותיות ואם לא בדקו בתחלה ונאבד אז גרע טפי ואין חשש כלל כמ"ש בטור בשם הרמ"ה ולא כהב"י שהבין דהרמ"ה חולק על תוספות ועל דיעה קמייתא שהביא הטור אלא בנאבד גרע טפי כ"כ ב"ח בשם מהרש"ל אף על גב בעלמא אם לא קראו ונאבד קי"ל דהוי ספק גט שאני הכא דראו שהיה הנייר חלק אף על גב אם הנייר עדיין בעין ופולט אותיות חיישינן שמא אותיו' לא נבלעו שפיר בעת הנתינה היינו אם הנייר בעין ופולט האותיות אבל בנאבד לא חיישינן שמא היו האותיות ולא נבלעו שפיר ומשמע מתוספות אם בעת הנתינה עמדו העדים בקרוב וראו הנייר חלק הוא לא הוי גט כלל מיהו י"ל תוספות כתבו את זאת לדעת המקשן דהיה סבר דהיא מגורשת בודאי אבל להמסקנא דאינו אלא חשש י"ל אפי' אם עמדו בקרוב וראו איכא חשש, מיהו קשה כיון שעמדו בקרוב וראו מה חשש הוא ובלבוש כתב שמא לא הקפידה התורה אם נכרת הכתב אלא הקפידה על הכתב אף ע"פ שאינו ניכר ודוחק ולא מצינו סברא זו ואפשר לומר החשש אף על גב דעמדו בקרוב מ"מ שמא היה קצת ניכר האותיות ומלשון הטור והמחבר שכתבו נתן לה נייר חלק משמע אפי' אם ידוע בעדים שהיה חלק ואם הבעל אומר עכשיו נייר בעלמא היה מ"מ כיון הנייר בפנינו בודקי' הנייר ואם אותיות פולטת ה"ז ספק מגורשת ועיין בתוספות והאי נייר איירי שאינו קלף המעובד בעפצין דאל"כ לא הוי כתב כלל דהא החשש הוא שמא כתב ע"ג הקלף במי מילין ואין מי מילין ע"ג מילין רש"י:
סעיף ה
[עריכה](ז) ה"ז ספק מגורשת: כיון דזרק לה כתב א' ונמצא ב' ג' ע"כ שהיה מונח כאן מאז ומקדם והגט י"ל עכברים גררו ומבואר בטור אפילו לשיטתו דס"ל בלא קראו הגט ונאבד לא תצא כאן גרע טפי הואיל ונמצא מזוזות י"ל שזרק לה מזוזה ושני מזוזות מונחי' מאז ומקדם ואם קראו הגט ונמצא ב' ג' מזוזות משמע מדברי המחבר דלא הוי ודאי מגורשת אלא ספק וכ"כ הלבוש וב"ח כתב דהיא ודאי מגורשת: