שולחן ערוך אבן העזר קכט יח

מי שנשתנה שמו מחמת חולי, אף על פי שקורין אותו תמיד בשם ראשון, מכל מקום שם השנוי עיקר, אפילו הוא לעז ושם ראשון עברי (בסדר גטין), וכותבין אותו קודם, ואחר כך: דמתקרי פלוני, שם ראשון; ודוקא כשקורין אותו לפעמים בשם שני, אבל אם אין קורין אותו בשם שני כלל, אינו כותב אלא שם ראשון בלבד. ויש מי שמצריך שני גטין בשני שמות. ואם יש לו שם מובהק שבו עולה לספר תורה וחותם כתביו ושטרותיו, אותו שם הוא עיקר.

הגה: ואם עולה לספר תורה בשניהם, כותבין השני עיקר, ועל הראשון: מתקרי; אבל עד החותם עצמו ויש לו ב' שמות, יחתם עצמו בשני השמות בלא מתקרי. מי שנשתנה שמו מחמת חולי, ויש לו כנוי מחמת שם השני, כותבין השם עם כנויו קדם שם הראשון. ואם יש לו גם כן כנוי מחמת שם הראשון, כותבין אותו גם כן לבסוף (בסדר גטין). ואם נשתנה שמו שני פעמים, כותבין שם השלישי תחלה, ואחר כך השני, ואחר כך הראשון, וכותבין כל שם עם כנוי שלו (שם):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(א) תשובה מן הרב הגדול בעל ת"י מהר"ר ליפמן ז"ל להרב הגדול מהר"ר יונה ז"ל על השאלה אשר שאל ממנו שלום למר ולתורתו בכל עת ועונה הוא אהו' הגאון תפארת ישראל מחותני כמהר"ר יונה יצ"ו וכתבו קבלתי ואשר כתב מכ"ת ואומר וז"ל באתי בשאלה קטנה שהיה בגליל שלי בש"מ ונשתנה שמו בחולי כנהוג בו ביום נתן גט לאשתו לפוטרה מחליצה ומת והנה המסדר הגט כתב השתי שמות והקדים שם השני ואח"כ השם הראשון ולא כתב על שם הראשון דמתקרי והנה יש מקום לומר שלא היה ראוי לכתוב השם השני כלל כי לא הוחזק בו שלא קראו לס"ת וגם לא חתם בשטר רק שמת בו ביום וכך כתב מהרמ"י וגם דלא כת' דמתקרי ויש דעות בזה לפסול הנה האריך הב"י בא"ה סי' קכ"ט ומביא כל הדעות בענין זה וגם הביא קצת מזה בתשובת ר"מ מטראני וכן יוריני לי מכ"ת דעתו הנכונה בזה למעשה אם לפוטרה מחליצה אם לאו יש מקום לומר שהיא דיעבד שיכול האי גברא לומר לא אתסר עלי אחות החליצה ודי בזה עכ"ל והנה מ"ש מכ"ת בשם מהר"מ יפה והן הנה דברי הש"ע ודאי דעת מכ"ת שכתב כ"ת בשם מהרמ"י לפי שרמ"י ז"ל השמיט מ"ש בש"ע דיש מי שמצריך וכו' ובסמוך אכתוב מזה אם כדין השמיטו או דאף לש"ע שכתבו אפ"ה לענין דינא הלכה כסתמא ולא כיש מי שמצריך אך עכשיו אני אומר דאין למכ"ת ראיה לנ"ד דהתם לא במת ביומו מיירי אלא אדרבה בנשאר בחיים ואין קורין אותו בשם שני כלל הרי נעקר ונשתקע לכך אין לכותבו כלל משא"כ בנ"ד אעפ"י שעדיין לא הוחזק לא זהו מקרי עקירתו ושקועו וי"ל דמ"מ הואיל ועכשיו היום ההוא נשתנה בשמו זה בב"ה וגם המסדר הגט ושהיו שם לפחות מנין עשרה ידעו מזה אם מיתתו פוטרתו לחיי העה"ב לא זו היא עקירה כלל אבל מטעם אחר נראה לי לפסול וכמ"ש מהר"מ טראני בחלק ראשון בסי' קכ"ה בסופו (בשם סברת הפוסלים הגט) בנדון דמהר"ם טראני דהואיל ומת אין כאן שני שמות אלא שם השינוי והראשון נעקר לגמרי ע"כ סברת הפוסלים (והרב מטראני השיג על סברת הפוסלים כי אדרבא כיון שמת ע"י שינוי השם נשתנה שם חיים למיתה וחזר לשם הראשון והוי מפורסם וידוע כי כשמשני' שם א' בחולי ולא הועיל לו שינוי השם ולא נקרע גזר דינו שהוא א' מד' דברי' המקרעין גזר דינו של אדם ומת שאין מזכירין אותו עוד בשום דבר כי אם בשם הראשון כי לא נשתנה שמו אלא אם יחיה עכ"ל מהר"מ מטראני) ואף שסברת הפוסלי' הוא מפני שכך דרכן באותן הארצות שבשעת השינוי אומר ולא יקרא עוד וכן נראה מדבריה' מ"מ יפה תמה מהר"מ מטראני וס"ל דאדרבה שם הראשון עיקר שהרי אעפ"י שאומרי' כן אפ"ה נקראי' בשם הראשון ואף ברוב הפעמי' ושם יעקב יוכיח שנאמר ולא יקרא עוד וגו' ואעפ"כ הכתובי' מלאי אח"כ בשם יעקב וא"כ תמיהתו קיימת וחזר הדין שכשמת אין כאן שינוי שם כלל ומשמע ודאי דהגט פסול (אם כתבו שם השינוי) דהוי כשינה שמו ואף שכתב לעיל מהר"מ מטראני בתחלת הפיסקא וז"ל הרי הרמב"ם כתב בענין גט שלא ידעו המסדרין שנשתנה שמו וכתבו הראשון לבד שאם היו כותבין שם השינוי לבד הואיל ועדיין לא הורגל שמו ולא נודע בו אפילו במיעוט היה קרוב שלא להיות גט כלל ומותרת ליבם שם עכ"ל וא"כ אפשר לומר שכוונתו שבנכתבו שניה' דהוי גט (ולא ממעטינן אלא בכותב שם השינוי לבד) וא"כ יש לפרש ג"כ כדבריו של הרב מהר"מ מטראני שבסוף התשובה שהעתקתי' לעיל מ"מ הואיל ואפשר לפרש דבריו דאף בכתב שניה' לא הוי גט א"כ לא יצאנו מידי ספק ע"כ ובסוף דבריו סיים שאין להתיר האשה בלא חליצה והנה הרב בעל ת"י האריך עוד בתשובה זו במה שאינו נוגע עוד לדין הנ"ל וכוונתו בהעתקת התשובה הנ"ל שיובנו דברי א"א מ"ו הרב המחבר ז"ל מה שהשיג על דין הנ"ל ע"כ לא העתקתי:

והא לך מה שכתב א"א מ"ו הרב המחבר ז"ל, מ"ש הרב בעל ת"י דנראה לו לפסול הגט ממ"ש הרב מטראני בסוף סימן קכ"ה ותמה על סברת הפוסלי' דס"ל דכיון שמת אין כאן שני שמות אלא שם השינוי והראשון נעקר לגמרי והרב מטראני תמה עליה' דאדרב' שכשמת אין כאן שם שינוי כלל ומשמע ודאי דהגט פסול כשכתב שם השינוי דהוי כשינה שמו, המדקדק בדברי הרב מטראני יראה שלא עלה זה על דעתו כלל לפסול הגט למפרע מאחר שמת ונתבטל השינוי דאין לנו אלא השם שיש לו בשעת נתינת הגט ואם נחוש למיתה ולא נכתוב שם השני אדרבה יותר יש לחוש למה שאנו מצפים ורוב חולים לחיים וא"כ כשיקום בודאי יתקיים שם השני וכשבני אדם לא יקראו רק בשם השני ולס"ת פשיטא שיעלה בשם השני וא"כ נתבטל שם הראשון לגמרי מאי אמרת אף שיתבטל אח"כ מ"מ באותו שעה היה נקרא בשמו הראשון עדיין ולא גרע מחניכה לשעתו וא"כ מכ"ש שנאמר כן בשם השינוי אף שמת אח"כ ונתבטל שם השינוי מ"מ באותו שעה שקראוהו בשם החדש והיו מצפי' לתשועת ה' ולרוב חולי' לחיים ודאי באותו יום היה נקרא בשם השני כדי לבטל הגזירה ואין לך חניכה מפורסמת מזו ואלו היה דעת הרב מהר"מ מטראני לפסול הגט מכח שנתבטל שם השינוי לא היה כותב זה בסוף דבריו דרך גררא וכתימה על דבריה' רק היה לו להתחיל זה לעיקר עד שאתה שואל אם הגט כשר מאחר שלא כתבו שם השינוי רק שם הראשון לבד ואני אומר שאילו כתבו שם השינוי ג"כ היה פסול מאחר שמת ונתבטל השם אלא ודאי לא עלה זה על דעתו רק לסתור דעת החולקי' שעלה בדעת' מאחר שלא נודע מה שם יקראו לו אם יקום מחליו א"כ אין לו עתה רק שם השינוי והראשון נעקר לגמרי וע"ז כתב אדרבה כיון שמת איגלי מילתא דשם הראשון קיים ויפה כתבו שם הראשון זה הוא תורף דבריו אבל לפסול הגט מטע' זה דהואיל שמת נתבטל שמו למפרע זה לא עלה על דעתו הן אמת כי מטעם אחר כתב לפני זה שקרוב היה הגט להיות בטל אם היו כותבין שם השינוי לבד משם דלטעמיה אזיל דאין כותבין שם השינוי רק כשהוא שגור כבר בפי הכל ומ"ש בסמ"ק ששם השינוי עיקר אף על פי שקורין אותו תדיר בשם הראשון נדחק לפרש מהר"מ מטראני דמיירי דשם השינוי עיקר ותדיר בכל יום נזכר ג"כ בשם הראשון אבל עכ"פ הוא מיעוט דשם השני קורין אותו ז' פעמי' על דרך משל ושם הראשון נזכר ג"כ בכל יום תדיר אבל רק ג"פ כך הוא דעתו וע"כ כתב שאם היו כותבין בשם השם השינוי לבדו וכללו השם הראשון בוכל שום היה פסול לדעתו שמחזיק השם השינוי למיעוט ולפורתא אבל בכתיבת שני השמות יחד ובפרט בלא כתיבה דמתקרי כאשר כתב המסדר כפי אשר הובא בשאלה של הרב בעל ת"י לא עלה על דעת פוסק לפסול הגט ואף אם היה שם השינוי טפל ומיעוט לא נפסל הגט בהקדים הטפל לעיקר דלא פסלינן אלא אם כותבין הטפל לבדו וכוללין העיקר בוכל שום וכמ"ש הריב"ש ולמקצת פוסקי' אף אם כתב דמתקרי ע"ש העיקר ג"כ פסול אבל בכתיבת שני שמות יחד טפל ועיקר אין קפידא וכן פסק בש"ע והוא ברור ופשוט ואינו עולה על הדעת לפסול בהצטרף שם טפל ושם העיקר ובפרט בנ"ד שהכל יודעין בשם זה הטפל והיום סמכוהו באשישות והוא צריך לתשועת ה' לקרוע גזר דינו מהי תיתי לפסול הגט שכתבו גם שם זה וכל זה לדעת הרב מטראני אבל באמת אין דבריו מוסכמי' ונוחים דבאמת שם השינוי הוא עיקר אף שהרוב קורין אותו בשם הראשון וכמו שמבואר בב"י סי' זה דלא נסתפק הרב מהרר"פ אלא כשלגמרי שם השני נעקר ולפי פי' השני של הב"י בעובדא דמהרר"פ הוא ממש נ"ד ומשמעות לשונו שכל ספיקו היה אם שם השני עיקר לכתבו לכתחלה אף על פי שעדיין לא הוחזק אז יכתבו אותו לבסוף ואחר שלא הוחזק הא קמן דעכ"פ אינו עולה על הדעת לפסול אם כתבו שם השינוי לבד דאי בודאי טפל אינו פוסל מכ"ש בשם זה שהוא ספק טפל וספק עיקר ומכ"ש בנ"ד שכתב ושניהם זה אינו עולה על הדעת כלל דהא באמת שני שמות יש לו ביום הנתינה ובפרט שלא כתב דמתקרי ע"כ מצאתי:

בית שמואל

עריכה

(לג) מחמת חולי: בתשו' מהרי"ק שורש צ"ח ובתשו' מהר"מ מינץ משמע דוקא כשנשתנ' שמו מחמת חולי אז אותו השם הוא עיקר אבל לא כשנשתנה מחמת דבר אחר אבל בתשו' רמ"א כתב אפילו אם נשתנה שמו מחמת שחוק או ד"א מקדימי' שם השני והיינו כמ"ש בסמוך וראיה לזה מש"ס יוסי וקורין אותו יוחנן ופי' הרא"ש שהיה מחלפי' שמות' מחמת חובות מקדימי' שם האחרון לכן פסק שם בתשו' רמ"א אשה דשמה היה אסתר וע"י שחוק נשתרבב שמה מלכה מקדימי' שם מלכה וכותבי' מלכה דמתקרי אסתר, מיהו מ"ש אפי' הוא לעז ובסמוך כתב וה"ה באשה שם העברי קודם ע"כ צ"ל שם מחמת חולי עדיף, ואפילו אם נשתנה שמו ע"י חולי כמה פעמי' וכולם שמות לעז אפ"ה כותבי' כל השמות ומקדימי' שם האחרון, כתב בתשו' רמ"א מי ששמו הוא ישעי' ועולה לס"ת בשם סעדי' כי כל ישעי' במשפחות שלו עולי' לס"ת בשם סעדי' ואח"כ נשתנה שמו מחמת חולי אהרן כותבי' אהרן דמתקרי' סעדי' דמתקריא ישעיה:

(לד) וכותבי' אותו קודם: דוקא כשמגרש במקומו או כשידוע במקו' נתינה שם הנשתנה אז מקדימי' אותו שם אבל כשא"י אותו שם צריך להקדים השם הידוע לבני מ"נ וכותבי' מתקרי ע"ש הנשתנה ע"י חולי כ"כ מהרי"ק ומשמע דאין סומכי' על הכת' להודיע למ"נ דנשתנה שמו מיהו מהרש"ל מכשיר אם החכם המסדר כתב למ"נ שנשתנה שמו ע"י חולי, ואפילו אם ידוע למ"נ דנשתנה שמו ע"י חולי צריך להיות מנהגם ליקרא לס"ת בשני שמות בלא מתקרי דאין מנהג פשוט בכל מקום לקרוא בשני שמות בלא מתקרי כמ"ש בת"ה:

(לה) ודוקא כשקורין אותו לפעמי' וכו': עיין בב"י עולה משם לפי תירץ בתרא י"ל דליכא פלוגתא בדין זה אלא הדין מתחלק לג' אופני', אם השם הנשתנה נקרא בו לפעמי' אז מקדימי' אותו השם, ואם לא נקרא בו כלל כגון אשה שנשתנה שמה או איש אשר נשתנה שמו ומת בחליו ולא עלה לס"ת באותו שם ולא חתם את עצמו א"צ להזכיר אותו השם כשמגרש בנו את אשתו, ואם הוא מגרש את אשתו בחליו אז צריך שני גיטין דאפשר שיתפרס' אותו שם ויעלה לס"ת באותו שם, ומ"ש כאן בש"ע ויש מי שמצריך וכו' צ"ל דכ"כ לפי תירץ קמא מ"ש בספרו הב"י אפילו לא נקרא בשם השינוי ולא נתפרס' אותו שם מ"מ צריך שני גיטין ולפי תירץ זה צריך שני גיטין ואין חילוק בין אם נקרא בשם הראשון ובין אם נקרא רק בשם השני ועיין תשו' מהר"מ מינץ סימן ס"ד, מיהו נראה עיקר אם נשתקע שם השני א"צ שני גיטין וכותב רק שם הראשון כתירץ בתרא דהא שם הראשן הוא ככינוי עכ"פ וכשר אפילו אם נצרך לכתוב שם השני מכ"ש די"ל דא"צ לכתוב שם השני גם יש לחוש שיאמרו דאין זה המגרש דהא א"י אותו שם, ולפירוש הרא"ש ורוב הפוסקים פירשו במתני' מה דתנא נקיי הדעת היו עושים כן היינו דהיו חותמים לכתחלה בשם הכינוי שנקרא בהם אפילו אם היה להם שם המובהק לכן נראה עיקר דא"צ שני גיטין, מיהו אם מגרש בחליו די"ל שיתפרסם אותו שם ויחזור לבוריו צריך שני גיטין מיהו בדיעבד אם גירש בשם הראשון כשר, ובלבוש השמיט דיעה זו דצריך שני גיטין:

(לו) עד החותם וכו': משום הא דמפרשי' העדי' את שמות' אינו אלא משום תיקון העולם, גם לא שייך בזה שיאמרו דנקרא כך בשני שמות ואין זה הוא העד דהא מ"מ הוא כשר לעדות:

(לז) שני פעמי' וכו': ובשינוי זה כותבי' דמתקרי כולם בלא וא"ו כי לעולם שם האחרון הוא עוקר שם הראשון לכן לא שייך לומר ומתקרי אבל בכינוי כותבי' והמכונה כמ"ש לעיל המכונ' זלמן והמכונה זעמיל ואם נשתנה מחמת דבר אחר נראה דכותבי' ודמתקרי דאז לא אמרי' דנעקר שם הראשון אא"כ אם נשתנה מחמת חולי מיהו אפשר לומר דלא פלוג, ואם נשתנה שמו ונשתקע שם הראשון כתב הב"י דיש ליתן שני גיטין ובמרדכי פ' השולח ובתשו' אשכנזית שהביא הב"י כתבו דאין לגרש אלא בשם השני וכ"כ בסימן קכ"ח וכן הוא ברש"י ס"פ ב"מ וכ"פ הלבוש וכ"כ בסדר מהר"מ וכן עיקר, וכתב בלבוש אם כתב /גם/ שם הנשתקע פסול אף על פי שהוא היה שם הראשון, ובגר המגרש כתב אם נשתקע שם גיות וכתב שם גיות כשר בדיעבד ולכאורה תמוה מ"ש משם ישראל הנשתקע, אבל באמת לק"מ כי בשם ישראל יש חשש שיאמרו אין זה המגרש אלא אחר הוא ששמו כך הוא אבל שם גיות אין לשום בר ישראל, וכ"כ לעיל בשם ט"ז:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שם השינוי עיקר ז"ל רש"ל מי שנשתנה שמו ע"י חולי כותבי' שם השני קודם בכל הראשון דמתקרי ואם כ' שניהם בלא אתקרי כשר ודוק' בשינוי שע"י חולי אבל אדם שיש לו ב' שמות בלא חולי וכ' שניהם בלא מתקרי פסול ולעולם שם השני עיקר אפי' קורין אותו בשם האחד ולא בשם הכ' והיכא שנשתנה שמו מחמת חולי ושלחו הגט למקום אחר טוב לכתוב שם הב' ואח"כ שם הא' בלא מתקרי ואם כתבו בדיעבד שם הב' קודם ובשם הא' דמתקרי ולא היו יודעים במקום הנתינה השם השני כלל פסול אם לא שהחכם המסדר הגט כ' לנותני הגט להודיע שנשתנה שמו ע"י חולי ואם בדיעבד הקדימו שם הא' ועל הב' דמתקרי ונשלח הגט למקום אחר אין לפסלו ואם לא כתבו הב' כלל כשר ואם כתב שם הב' ולא הא' והעולם אין קוראין אותו בשם הב' ונשלח הגט למקום אחר פסול ואפי' במקום שהוא דר פסול אא"כ עולה לס"ת בשם ב' לחוד אז אין לפוסלו אם ניתן הגט כאן וכל מה שכתבנו מענין השם הב' היינו שהוקבע שמו כך או שהעולם קורין אותו כך אפי' במקצת או שעולה לס"ת כך או שחותם כך בשטרו' אבל אם לא הוקבע עדיין בשם זה כגון שכ' הגט בעת חליו צריך ב' גיטין א' בשם הא' וא' בשם הב' וליתנם יחד עכ"ל הנה מ"ש באם נשלח הגט למקום אחר טוב לכתוב שם הב' תחלה ואח"כ הא' בלא מתקרי זהו שלא כמ"ש מהרי"ק שהבאתי בסעיף א' בתשו' שלי שהעתקתי שם אלא דמה שהוצרך שלא יכתוב דמתקרי לא ידענא טעמא דידיה דלפי הנראה טפי עדיף דמתקרי גם בזה גם מ"ש שיתן השני גיטין ביחד בסמוך יתבאר דאינו. ומשמע מסוף דברי מהרש"ל דאם עמד מחליו ואין קוראין אותו לגמרי בשם הב' דא"צ ב' גיטין וע' בסמוך אח"כ:

אבל עד החותם כבר זכרתי הטעם בתחלת סעיף י"ד:

באר היטב

עריכה

(ל) חולי: בתשו' מהרי"ק שצ"ח ובמהר"ם מינץ משמע דוקא כשנשתנה שמו מחמת חולי אז אותו שם הוא עיקר אבל לא כשנשתנה מחמת דבר אחר אבל בתשובת רמ"א כתב אפילו אם נשתנה שמו מחמת שחוק או ד"א מקדימין שם השני. והיינו כמ"ש בסמוך ס"ק כ"ח. ואפי' אם נשתנה שמו על ידי חולי כמה פעמים וכולם שמות לעז אפ"ה כותבין כל השמות ומקדימין שם האחרון כתב בתשובת רמ"א מי ששמו הוא ישעיה ועולה לס"ת בשם סעדיה כי כל ישעיה במשפחה שלו עולין לס"ת בשם סעדיה ואח"כ נשתנה שמו מחמת חולי אהרן. כותבין אהרן דמתקרי סעדיה דמתקרי ישעיה ב"ש.

(לא) קודם: דוקא כשמתגרש במקומו או כשידוע במקום נתינה שם הנשתנה אז מקדימין אותו שם. אבל כשאינו ידוע באותו שם צריך להקדים השם הידוע לבני מקום נתינה וכותבים דמתקרי ע"ש הנשתנה ע"י חולי ב"י ומהרי"ק. ומשמע דאין סומכים על הכתב להודיע למקום נתינה שנשתנה שמו ומיהו מהרש"ל מכשיר אם החכם המסדר כתב לבני מקום נתינה שנשתנה שמו ע"י חולי. אפי' אם ידוע לבני מקום נתינה דנשתנה שמו ע"י חולי צריך להיות מנהגם ליקרא לס"ת בשני שמות בלא מתקרי דאין מנהג פשוט בכ"מ לקרוא בשני שמות בלא מתקרי כמ"ש בת"ה ב"ש.

(לב) שני: עיין בב"י דלפי חילוק בתרא י"ל דהדין מתחלק לג' אופנים. אם השם הנשתנה. נקרא בו לפעמים. אז מקדימין אותו שם. וכותבין דמתקרי ע"ש הראשון ואם לא נקרא בשם שני כלל כגון שמת בחליו ולא עלה לס"ת באותו שם ולא חתם א"ע באותו שם א"צ להזכיר השם כשמגרש בנו את אשתו ואם הוא מגרש את אשתו בחליו אז צריך שני גיטין דאפשר שיתפרסם את השם ויעלה לס"ת באותו שם. ומ"ש כאן בש"ע ויש מי שמצריך שני גיטין וכו'. זהו לפי החילוק קמא דאפי' לא נקרא בשם השינוי ולא יתפרסם אותו שם מ"מ צריך שני גיטין. מיהו נראה עיקר אם נשתקע שם השני א"צ שני גיטין וכותב רק שם הראשון כחילוק בתרא דהא שם הראשון הוא ככינוי עכ"פ וכשר אפי' אם נצרך לכתוב שם השני מכ"ש די"ל דא"צ לכתוב שם השני גם יש לחוש שיאמרו דאין זה המגרש דהא א"י אותו שם. מיהו אם מגרש בחליו די"ל דיתפרסם אותו שם ויחזור לבוריו צריך שני גיטין. מיהו בדיעבד אם גירש בשם הראשון כשר. ובלבוש השמיט דיעה זו דמצריך שני גיטין עב"ש וכנה"ג קנ"ג.

(לג) פעמים: ובשינוי זה כותבים דמתקרי כולם בלא ואו כי לעולם שם האחרון הוא עוקר שם הראשון לכן לא שייך לומר ומתקרי אבל בכינוין כותבין והמכונה כמ"ש לעיל המכונה זלמן והמכונה זעמיל. ואם נשתנה מחמת דבר אחר נראה דכותבין ודמתקרי דאז לא אמרינן דנעקר שם הראשון אא"כ אם נשתנה מתמת חולי מיהו אפשר לומר דלא פלוג. ואם נשתנה שמו ונשתקע שם הראשון כתב הב"י דיש ליתן ב' גיטין. ובמרדכי ובהג"א פרק השולח ובתשו' אשכנזית שהביא הב"י כתבו דאין לגרש אלא בשם השני וכ"פ הלבוש וכ"כ בסדר מהר"ם וכן עיקר. ועיין בכה"ג קנ"ג ע"א בד"ה ששה צדדים הם וכו' וכתב הלבוש אם כתב שם הנשתקע פסול אעפ"י שהוא היה שם הראשון ועיין מ"ש הב"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}