שולחן ערוך אבן העזר קכט טז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קכט · טז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אם השם השני יוצא משם העברי, כגון יהודה ליאון, כותבים: יהודה דמתקרי לאון; ואם אינו דומה קצת לשם העברי, יכתב: המכנה.
- הגה: פרוש דבריו, כי לאון הוא פרוש אריה, ויהודה נקרא כך על שם "גור אריה יהודה" (בראשית מט, ט), ולפי זה יש לכתב: יהודה דמתקרי ליב. אבל יש אומרים, דכל ששני השמות הם בלשון הקדש, כותבין: דמתקרי, ואם האחד בלשון לעז, כותבין: המכנה (הגהות מימוני פ"ג וסמ"ק וכל בו). ואין חלוק בין אם הוא יוצא מן השם או לא; ולכן כותבין: יהודה המכנה ליב, וכל כיוצא בזה, וכן נוהגין במדינות אלו. וכל כנוי משפחה אין לכתבו כלל, בין שהוא לשון עברי או לעז (סדר גטין), והכי נהוג. מי שיש לו שם עברי שעולה בו לקרא בתורה, ויש לו נמי שם בלשון לעז, עושין שם העברי עקר, ועל השני כותבין דמתקרי. והוא הדין באשה, עושין שם העברי עקר. יש אומרים דמי שיש לו שני שמות, אם רגיל בשניהם ומכל מקום האחד הוא יותר עקר, כותבין: פלוני דאתקרי פלוני. ואם אינו רגיל בשני, כותבין דמתקרי (סדר גטין). כל כנוי שהוא גנאי למגרש, אין כותבין אותו בגט (ד"ע); ולכן מומר שעשה תשובה, אין כותבין לו: וכל שום וחניכה דאית לה (מ"כ בתקון). כל שם כנוי שאינו נקרא בכנוי ההוא לבד, אלא קורין אותו עם עקר השם, אין צריך לכתב הכנוי (ת"ה סימן רל"ה). אבל אם הכותים קורין אותו בכנוי לחוד, אף על פי שאין ישראל קורין אותו כך, יש אומרים דכותבין: וכל שום וחניכה, אף על פי שבשאר גטין אין כותבין כן; וכן בכנוי משפחה (שם). ולי נראה, דאין לכתב לכנוי כלל, כמו שנוהגין בכנוי משפחה:
מפרשים
בית שמואל
(כט) ואם הא' מהם וכו': עיין בתשו' מהר"מ מינץ סי' ל"ז א' ששמו משלם והכינוי שלו זלמן ואח"כ היה נקרא זעמל על שם יפיו כותבי' משלם דהוא עיקר שמו ועולה לס"ת בשם זה וכותבי' המכונה זלמן והמכונה זעמל מקדימי' שם כינוי זלמן משו' דהוא הכינוי של משלם:
(ל) כותבי' דמתקרי: לכאורה סותר למ"ש בסמוך כשא' משמות הוא שם של לעז כותבי' המכונה וב"ח מחלק וכתב כשאביו הטיל עליו ב' שמות בשעה שהכניס לברית אז מחלק רמ"א בין אם הם שמות לעז או שמות הקודש אבל אם נתחדש לו שם חדש אח"כ כותבי' לעולם דמתקרי אפילו של לעז וחילוק זה ליתא כאשר מבואר בתשובת מהר"מ מינץ ובתשובת רמ"א ויותר מסתבר דאין כוונת הרב רמ"א כאן להורות איך יכתוב המכונה או דמתקרי אלא כוונתו כאן דשם עברי עיקר וכ"כ בט"ז ובנ"ש, ולדינא נראה עיקר היכא דספק הוא כותבי' דמתקרי כמ"ש בתשובת רמ"א סי' פ"ד ע"ש כינוי שייך נמי דמתקרי דהא קוראי' אותו כך אבל בשם של העברי לא שייך כינוי וכ"כ בספר שמות דף ל"א:
(לא) וה"ה באשה שם העברי עיקר: כתב בד"מ אשה שנקראת בשעת לידה שמחת ואח"כ נקראת וריידיל לא מחמת חולי כתב הב"י הולכי' אחר רוב העולם היינו אם הרוב העולם קורין אותה שמחה כותבי' שמחה המכונה וריידיל ואם הרוב קורין אותה וריידיל כותבי' וריידיל דמתקרי' שמחה וכ"כ בלבוש אבל דעת הד"מ הוא לעולם מקדימי' שם העברי ועל שם הלעז כותבי' המכונה וכן כתב כאן וה"ה באשה שם העברי עיקר, וא"ל ממ"ש בש"ס יוסי יוחנן דהולכי' אחר השם שקורין רוב העולם וכן בשרה ומרים, וכן הוא בתשו' רמ"א בשם מלכה ואסתר וצ"ל כששניה' שמות הקודש הם הולכי' אחר הרוב העול' אבל בשאר שם של לעז ס"ל אפי' אם הרוב העולם קורין אותם באותו שם מ"מ מקדימי' שם הקודש מיהו עדיין צריך ישוב מ"ש בסדר גיטין בתשו' רמ"א פעסלין אסתר מקדימי' שם פעסלי' כיון דהכל היו קורין אותה כך אף על גב דהוא שם לעז מ"מ מקדימי' אותו שם וא"ל דאיירי דכולם ממש היו קורין אותה כך ואפי' המיעוט לא היו קורין אותה בשם אסתר מ"ה מקדימי' שם פעסלין זה אינו דאם המיעוט ג"כ לא היו קורין אותה בשם אסתר לא היה להם להזכיר כלל שם אסתר, גם איתא שם להדיא דהיתה נקראת בשם אסתר, וכללא הוא השם אשר נשתנה בחולה אפי' אשה דאינה עולה לס"ת ולא חותם בשם זה מ"מ אותו שם עיקר ומקדימי' אותו שם אפי' אם היא שם לעז ושם הראשון שם הקדוש ואפי' אם הרוב קורין אותה בשם הראשון והשם המשתנ' מחמת דבר אחר לא מחמת חולה לדעת הב"י והלבוש הולכי' אחר הרוב ומקדימי' אותו שם ואשר הרוב קורים אותה כך אפי' אם הוא שם לעז ושם השני שם הקודש ולדעת הרב רמ"א מקדימי' שם הקודש:
(לב) מומר שעשה תשובה: ובן מומר שגירש כתב מהרש"ל דכותבי' על אביו שהוא מומר וכל שום וכו' וט"ז כתב דאין לכתוב וכל שום מפני כבוד הבן:
ט"ז - טורי זהב
כגון יהודה ליאו"ן בב"י זכר עוד חילוק אחד דהיינו שהשני יוציא ממשמעו' שמו העברי (אלא) שנקרא ע"ש משפחתו כ' מהרי"ק שורש ק"י שיש לכתוב המכונה ולא יכתו' דמתקרי ומשמע לי דלא שנא אם השני בל' עברי או לעז מאחר שנקרא כן ע"ש משפחתו כותבין המכונה כו' ותדע שהרי תלה מהרי"ק ובשורש צ"א כ' ל' מהר"פ כששם השני בל' לעז כגון חניכא שקורין שווכצו"ם אז כותבים (המכונה) אבל כששני בל' עברית כגון אותם שנשתנה מחמת חולי כותבין דמתקרי עכ"ל ואם דשאני לן בחניכה בין עיברית או לעז ל"ל לפרושי נשתנה מחמת חולי ה"ל לו' סתם אבל כשהשני ל' עברית דהיינו חניכה אלא ודאי כל חניכ' כותבין המכונה בין עברית בין לעז ומ"ה לא משכח דמתקרי אלא בנשתנה שמו והא דנקט חניכ' בל' לעז אורח' דמלת' נקט דסתם חניכא היא בל' לעז עכ"ל בתשו' רמ"א סי' ס"ד מביא דיש מפרשים דברי ב"י דעיקר החילוק לדידיה בין נשתנה מחמת חולי או נשתנה שלא מחמת חולי כגון מחמת משפחה וכיוצ' בו והוא ז"ל לא הסכים לזה אלא החילוק לדעת ב"י בין כינוי של משפחה לכינוי של עצמו ולעד"נ שלא כדברי זה ולא כזה אלא עיקר החילוק אם הוא דרך כינוי דהאי שם הוא כינוי ולא עיקר השם שלו אז כותבין המכונה אבל אם גשתנה שמו דהיינו שזה השם השני יהיה עיקר שם שלו והראשון יהיה טפל כותבין דמתקרי כנ"ל כוונתו אבל לדין אין נ"מ אלא החילוק בין לעז לעברי כמו דמסיק רמ"א:
וכל כינוי משפחה אין לכותבו תמוה לי הלא מסיק בסמוך דאף כינוי עצמו אין כותבין כלל:
ועל השני כותבים דמתקרי קשה הא ב' בסמוך דעל כינוי של לעז כותבין המכונה וכן קשה ממ"ש רמ"א בסעיף י"ד שכותבי' על שם של גוים דמתקרי ומו"ח ז"ל נכנס לחלק בזה וכ' שבתשו' האריך על מעשה שנעשה בזה ואני הייתי בק"ק קראקא בשעה שנעשה מעשה זה שכ' הסופר ע"פ מו"ח ז"ל דמתקרי על שם של לעז עפ"י דברי רמ"א אלו וערערו עליו איזה רבנים ובכללם מהר"ר נטע ז"ל בעל מגלה עמוקות וסיפר לי איך שמכשול יצא מתחת ידי מו"ח ז"ל בזה ובודאי יש ט"ס בהג"ה זו וצ"ל המכונה ואמרתי בחפזי דאולי פי' דברי הגה"ה הם בזה דל' דמתקרי שייך אף בשם של לעז אלא דל' המכונה אין לו מקום אלא בשם של לעז ולא בשל עברי ולא נכנסו דברי באזניו גם שאר רבנים לא רצו להסכים בזה הפי' שלי ואפי מו"ח ז"ל לא היה ניחא לו בזה אלא נכנס לחלק בזה בין אם בא הכינוי בתולדה ורוב החכמים דשם לא הסכימו להכשיר הגט עד כי נכנסו בעובי הקורה והצריכו גט אחר ואחר זמן רב נדפסו תשו' רמ"א ומצאתי בסי' פ"ד ת"ל ממש כדברי וכ' בהדיא וז"ל דאין להקפיד לכתוב דמתקרי בכ"מ אבל איפכ' ליכא למימר דהא כ' ב"י ומהרי"ק דהכות בלשון מכונה במקום דמתקרי הוא טועה ומביא ראיות לזה וסיים ואע"ג דכתבו הפוסקים דנוהגין לכתוב בעברי ובלעז דמכונה היינו לסימנ' בעלמ' שלא נטעה לכתוב מכונה בעברי אבל לא להיפך דמתקרי כולל הכל עכ"ל ושמחתי שהנחני הוא ית' בדדך האמת ובחנם נתחבטו בזמן ההוא כל החכמים בדרך אלהי האמת:
ואם אינו רגיל כותבין דמתקרי בסדר גיטין כתוב על שאינו רגיל שייך דמתקרי במ"ם כלו' כך היה שמה תחלה אבל לא עתה עכ"ל ומביא ראיה מתרגום של מגילה וק"ל דהא איתא שם להתך הוא דניאל דמתקרי התך והא דהתם הוה התך שם הרגיל לפי שכל דברי מלכיות נחתכין על פיו כדאי' שם ובפ"ק דב"ב ותו קשה דהא בכל הסי' הזה גם בשאר פוסקים כתבו ל' דמתקרי בכל גווני גם בלבוש לא הביא זה כלל ורש"ל כ' לזכר כותבין דמתקרי ולנקבה דמתקריא באל"ף ואם הוא ביאור לשם המובהק כותבין דמתקרי דאם הוא דומה קצת לשם המובהק כותבין לעולם המכונה וכשכותבין המכונה אין חילוק בין לזכר בין לנקבה עכ"ל. הרי שאין שום חילוק בין אתקריא למתקריא:
ולכן מומר שעשה תשו' נ"ל דלבן מומר אין כותבין בגט בן פלוני וכל שום משום כבוד הבן דכיון שאין כותבין כן אלא למומר וסגי בלא"ה למה לביישו במקום שאין הכרח דמאי שנא ממומר עצמו שעשה תשו' וכבד כ' בס' חסידים כשקורין אדם שהוא בן מומר לא יקראוהו פלוני ב"פ בשם אביו וה"נ כן הוא ואף שראיתי לרש"ל שכ' שכותבין על אביו מומר וכל שום מ"מ נראה דהוא לא נחית לזה במה שנוגע לענין כבוד הבן והנלע"ד כתבתי:
כל שם כינוי שאינו נקרא כו' פי' ע"ש איזה סיבה כינוהו כן כגון ההיא דת"ה שם קראוהו שמעון פו"ך:
ול"נ דאין לכתוכ כו'. ול"נ טעם אחר כיון דאין כותבין זה אלא למומר הוה גנאי למי שאינו מומר ופעם אחת בא לפני גט נכתב בק"ק בוסק אחר הגזירה שנתבטל הקהל שהיה שם ונשארו קצת יחידים שאינם למדים וסידר א' גט לבעל הבית א' וראה בגיטין ישנים שבארצו' אחרות שכ' בהם פלוני וכל שום וחניכה דאית ליה כו' וכ' גם בגט שסידר עכשיו והמסדר ההוא לא ידע בטיב גיטין וקידושין כלל רק מקצת דברים הנזכרים בש"ע ואחר ששמעתי הדבר פסלתיהו אותו ואסרתיה להינש' כיון שמנהגנו שלא לכתוב כן אלא במומר א"כ אין לך לעז גדול מזה דזה הבעל הוא ישראל כשר ודאי יאמרו אין זה בעלה של גרושה זו כיון שנזכר בו שהוא מומר שכ' עליו וכל שום כו' הוה כאלו נזכר בו בפי' שהוא מומר ועכשיו אין כותבין בשום גט של ישראל בעולם ל' וכל שום כו' אין להשגיח במה שכותבין בארצו' אחרו' בכל גט וכל שום כו' דכאן הטעו' והלעז מוכר' כיון שלא נכתב כפי המנהג שיש איסור אם כותבין בזה הל' ודבר זה הוא פשוט וא"צ לראיה ובזה דבר שפתים אך למחסור ובודאי אם ניסת בגט זה הבנים ממזרים:
באר היטב
(כו) המכונה: עיין במהר"מ מינץ סימן ל"ו א' ששמו משלם והכינוי שלו זלמן ואח"כ היה נקרא זעמיל על שם יפיו כותבים משלם דהוא עיקר שמו ועולה לספר תורה בשם זה וכותבים המכונה זלמן והמכונה זעמיל ומקדימין שם כינוי זלמן משום דהוא הכינוי של משלם ב"ש. עוד כתב שם היכא שיש לאדם שני שמות ושני כינויים כותבין כינוי של חול גבי שם הקודש שלו כגון משה המכונה לימא דמתקרי יצחק המכונה לעבליג מי שיש לו ג' שמות בלשון הקודש כגון משה יעקב שמואל כותבין שני פעמים דמתקרי כגון משה דמתקרי יעקב דמתקרי שמואל. וה"ה אם יש לו שם אחד בלשון הקודש ושני כינויין של חול שכותב שני פעמים המכונה וכותב המכונה השני בוא"ו כגון משולם המכונה זלמן והמכונה זעמיל ע"ש ועיין כנה"ג קנ"ב ע"א. כינוי שנשתקע לגמרי אין צריך לכותבו ולרווח' דמילתא יכתוב שני גיטין באחד יכתוב שם העיקרי ובשניה יכתוב שם העיקרי המכונה פלוני הר"ם מינץ סימן ס"ד.
(כז) דמתקרי: לכאורה סותר למ"ש לעיל כשאחד משמות הוא שם של לעז כותבים המכונה וכתב ב"ש דאין כונת הרב רמ"א כאן להורות איך יכתוב המכונה או דמתקרי אלא כוונתו כאן דשם עברי עיקר וכ"כ ט"ז וב"ש. והיכא דספק הוא כותבין דמתקרי דעל שם כינוי שייך נמי דמתקרי דהא קוראים אותו כך. אבל בשם של עברי לא שייך כינוי עיין ב"ש וכנה"ג קנ"ב ע"ב. אצל הזכר כותבין דמתקרי בלא אלף ד"מ בשם ס"ג.
(כח) עיקר: כתב הד"מ אשה שנקראת בשעת לידה שמחה ואחר כך נקראת וריידל לא מחמת חולי כתב הב"י דהולכים אחר הרוב העולם אם הרוב עולם קורין אותה שמחה כותבין שמחה דמתקריא וריידל ואם הרוב קורין אותה וריידל כותבין וריידל דמתקריא שמחה וכ"כ הלבוש. אבל דעת הד"מ הוא לעולם מקדימים שם העברי ועל שם הלעז כותבים המכונה וכן כ' כאן. וה"ה באשה שם העברי עיקר. ואין לומר ממ"ש בש"ס יוסי ויוחנן דהולכים אחר השם שקורין רוב העולם וכן בשרה ומרים וכ"ה בתשובת רמ"א בשם מלכה ואסתר. וצריך לומר כששניהם שמות הקודש הם הולכים אחר הרוב העולם אבל כשאחד שם של לעז ס"ל אפילו אם הרוב העולם קורין אותו באותו שם מ"מ מקדימים שם הקודש. וכללא הוא השם אשר נשתנה בחולה אפילו אשה דאינה עולה לספר תורה ולא חותם בשם זה מ"מ אותו שם עיקר ומקדימין אותו שם. אפילו אם הוא שם לעז ושם הראשון שם הקודש ואפילו אם הרוב קורין אותו בשם הראשון. והשם המשתנה מחמת דבר אחר לא מחמת חולי. לדעת הב"י והלבוש הולכים אחר הרוב ומקדימין אותו שם אשר הרוב קורין אותו כך אפילו אם הוא שם לעז ושם השני שם קודש. ולדעת הרב רמ"א מקדימין שם הקודש לעולם ועיין ב"ש.
(כט) תשובה: ובן מומר שגירש כ' מהרש"ל דכותבין על אביו שהוא מומר וכל שום וכו'. וט"ז כתב דאין לכתוב וכל שום מפני כבוד הבן. ושבות יעקב ח"א שאלה קכ"א כתב ע"ז דיש לחלק דמהרש"ל והט"ז לא איירי פלוגתייהו אלא באותו בן שכבר רגיל בעירו לקרותו לספר תורה בשם אביו. אבל מי שלא עלה מימיו בשם אביו שהיה קטן שקורין אותו בשם אבי אביו וכן הוא חותם א"ע צ"ע איך לכתוב בגט והעלה דיש לכתוב וכל שום וחניכא דאית ליה על אביו ע"ש.