שולחן ערוך אבן העזר קז ז

כתב כל נכסיו לאשתו ולבנו, אשתו קנתה החצי, ובנו לא קנה, אלא הוא אפוטרופוס. ויש מי שאומר ששניהם אפוטרופסים.

הגה: היה לו בן ואשה, ואמר: כך וכך נכסים לבני והשאר לאשתי, ודאי נתכוון למתנה גמורה; דאם היה רוצה לעשות אפוטרופוס, לא היה נותן המקצת לבן, שהרי הכל שלו (בית יוסף בשם תשובת רב האי):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(יב) לאשתו ולבנו וכו': דאשתו לגבי בנו כאחר ומסתמא דמילתא עשה לבנו אפוטרופוס ולאשתו נתן במתנה חצי נכסיו ואם כתב חצי נכסי לבני וחצי נכסי לאשתי לבנו נמי הוה מתנה דהוי כנותן לבנו המקצת תחלה בשיור ועיין בחושן משפט סי' רמ"ו סעי' י' כתב שם כן הדין בבנו ואחר ונראה דה"ה בנו ואשתו אף דיש לחלק קצת בין אשתו לאחר דבאחר לא שייך אפוטרופוס אבל אשתו כל שהקדים בנו לה אפשר דבנו במתנה דהוי שיור ואשתו עשה אפוטרופא מ"מ הואיל וכתב הרא"ש דאשתו לגבי בנו כאחר דמי ע"כ אין לחלק בין אשתו לאחר ואם כתב ב' שלישים לבני ושליש לאשתי לאשתו הוי מתנה השליש והבן אפוטרופוס על ב' שלישים ועיין בחושן משפט סעיף הנ"ל:

(יג) היה לו בן ואשה וכו': דין זה הביא הב"י בחושן משפט סי' רמ"ו מחודשים ד' בשם תשובת הרשב"א ובאמת הטעם הזה שהביא הרב דלמה נתן מקצת לבן שהרי הכל שלו הוא טעם חלוש מאוד דלמה לא נאמר שמקצת מעות יהיה ביד הבן והמותר תהיה אפוטרופסות אף שכתבתי בחצי נכסי לבני דהוי לשניהם במתנה היינו משום דכתב לכל א' לשון א' חצי נכסיי וע"כ הוי יותר מסתבר לעשות לבן אפוטרופוס מלאשה ואם לבן מתנה ה"ה לאשתו אבל אם אומר סך מסויים לבן יחיד דלא שייך אפוטרופסת ושאר כל נכסיי לאשתי למה לא נאמר דעשה לאשתו אפוטרופוס וכי בשביל שנתן קצת זהובים לבנו תחלה ישתנה הדין דכותב כל נכסיו לאשתו לא עשה אלא אפוטרופא והרשב"א בתשו' נתקשה ג"כ בזה וכתב אף שיש לבעל הדין לחלוק מ"מ כל שבנו מוציא מידה אינו כמוחזק משמע אבל אם הבן מוחזק אין האש' מוציאה מידו עוד כת' שם הרשב"א דכיון שבשעה א' נתן מקצת לבן והשאר לאשה ה"ז כמשייר וכו' וכבר נתבאר סעי' ו' דלראשון הוי שיור ולא לשני ע"כ נרא' דלמעש' דין זה צ"ע ובפרט אם הבן מוחזק:

בית שמואל

עריכה

(יב) לאשתו ולבנו וכו': הכלל הוא לשיטות הרא"ש אשתו נגד בנו דינה כאחר לכן אפילו אם אמר לבנו ולאשתו מ"מ היא קנתה כמ"ש בחושן המשפט בבנו ואחר ואם אמר חצי לבני וחצי לאשתי כ' בח"מ דינו ג"כ כאומר לבנו ולאחר ושניהם קנו אף על גב באשתו שייך לומר דעשה אותה לאפוטרופוס מ"מ נגד בנו דינה כאחר:

(יג) היה לו בן וכו': בכל הש"ע מציין כאן ב"י בשם תשובת ר"ה והיינו מ"ש המחבר בסמוך ס"י ובד"מ בסי' זה לא הביא רק תשובת ר"ה זו וי"ל דלמד משם דאיתא שם איך נאמר כי אפוטרופוס עשאה על נכסיו והרי נתן לשתים מה שחפץ וא"ת שהרי יש א' שלא נתן לה כלום כיון ירושת התורה אפי' בא' מבניו הרי קיימ' נשמע אם לא היה לו רק בן א' ונתן לו קצת אמרינן אם היה רוצה לעשות אפוטרופוס לא היה נותן לו והא דלא אמרי' כאן הטעם דהעמיד ירושת דאוריי' כתבתי בסמוך מיהו בחושן המשפט הביא הב"י תשובת רשב"א שכתב דין זה וי"ל משם יליף דין זה וכ"כ בח"מ והנה בתשובת הרשב"א בתחלת התשובה משמע דלא החליט דין זה וכתב אף שיש לבעל דין לחלוק ע"ז מ"מ כל שבנו מוציא מידה אינו כמוחזק משמע אם הבן מוחזק אין מוציאין מידו מיהו מסיים שם וכתב הואיל הוא מחלק בפ"א הוי מתנות בנו שיור למתנות אשתו כאלו לא נתן לה כל הנכסים וס"ל הואיל אפוטרופוס הלכתא בלא טעמא היכא די"ל דלא נכלל במאמר חז"ל הוי מתנה גמורה כמ"ש בסמוך בשם ה"ג אף על גב דאי' בש"ס לאשתו ולאחר לאשתו עשאה לאפוטרופס אף על גב דמחלק בפ"א ס"ל דאיירי שנתן לאשתו או לאחר כמ"ש ברשב"ם לפ"ז ס"ל לרשב"א דאשה זכתה בודאי אפי' אם הבנו מוחזק אף על גב דלא קי"ל בזה כרשב"א מ"מ בצירוף הטעם דאם היה רוצה וכו' פסק הרב רמ"א כוותי' הואיל לכמה פוסקים אין להוסיף בענין אפוטרופס על מ"ש חז"ל:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

אשתו קנתה החצי דאשה לגבי הבן כאחר דמי ואין שייך אפוטרפוס:

היה לו בן ואשה כו' דין זה הוא ממש הדין הנזכר בסעיף י' והוא בב"י בשם תשובת הגאונים לרב האי גאון אלא שהטעם שם אינו כמ"ש כאן רמ"א דרמ"א כתב הטעם שהרי הכל שלו וע"ז קשה דמאי בכך דשמא לא רצה לעשות אשתו מושלת על הכל רק רצה ליתן לבנו מקצת בלא השלטה כלל אבל הטעם הנזכר שם בב"י לא קשיא מידי וז"ל אלו נתן לנכרי עם אשתו מקצת נכסיו לא היתה אשתו אלא אפוטרופוס ועכשיו שלבניו כתב ולא לאחרים איך נאמר כי אפוטרופוס עשאה על נכסיו והרי נתן לבניו מה שחפץ כו' עכ"ל נראה פי' דבר זה דהא הטעם דאמרינן לא עשאה אלא אפוטרופוס דאומדנא הוא שאין אדם נותן כל אשר לו לאשתו כמ"ש בסעיף א' מזה וזה לא שייך כאן דהא כבר חילק להבן או להיורש מה שלבו חפץ וכאן אין לומר ג"כ שמא נתן לו בלא אפוטרופסת דוקא שיעור זה והשאר יהיה כאפוטרופסת כמו שזכרתי ז"א דהא לפי פשוטן של דברים בכותב כל נכסיו לאשתו משמע ממש דרך קניה אלא מצד אומד אנו מפרשים של אפוטרופסת נתכוין ובזה שאין כאן אומד שהרי נתן לבנו איזה חלק ודאי הוה השאר שכתב לאשתו כפשוטו דרך קנין אבל לטעם רמ"א שזכרנו משום שהרי הכל שלו אין לתרץ כן ומכל מקום טעם רמ"א שמוכח מדהוצרך לתת המקצת לבן שהרי בלאו הכי הכל שלו הוא עכ"פ נכון במקום שאין תירוץ לומר למה הוצרך לזה כההיא דכתב הטור בשם תשובת הרא"ש בנותן כל הנכסים לאשתו ואני משייר כח לעצמיח לתת מה שארצה בעבור נפשי דבזה ודאי יש לו הוכחה דאלו לא לקניה ממש קאמר אלא לאפוטרופסא מה הוצרך לו לומר שמשייר כח לעצמו שהרי ממילא הכל שללו כמו שכתב רמ"א כאן וע"כ תמוה לי מה שהוצרך הרא"ש להאריך בפלפול להוכיח דלקנין מתכוין ולא נקט דבר זה שזכרנו וצ"ע:

באר היטב

עריכה

(ט) ואשה וכו': החלקת מחוקק כתב דלמעשה דין זה צ"ע. ועיין ב"ש.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}