שולחן ערוך אבן העזר קד ג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קד · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
בית דין שהכריזו כראוי ובדקו יפה ודקדקו בשומא, אף על פי שטעו ומכרו שוה מנה במאתים או מאתים במנה, הרי מכרם קיים. אבל אם לא בדקו בשומא, ולא כתבו אגרת בקורת שהיא דקדוק השומא וההכרזה, וטעו והותירו שתות או פחתו שתות, מכרם בטל. פחות משתות, מכרם קיים. וכן אם מכרו קרקע בעת שאינם צריכים להכריז עליה, וטעו, ופחתו שתות או הותירו שתות, מכרן בטל, אף על פי שהכריזו. ויש אומרים כיון שהכריזו, אפלו טעו בכפל, המקח קים (טור בשם הרא"ש) פחות משתות, מכרם קיים ואינו צריך להחזיר אונאה אף על פי שלא הכריזו. איזהו העת שאינם צריכים הכרזה, בעת שימכרו קרקע לקבורה או למזונות האשה והבנות או ליתן מנת המלך, אינם צריכים הכרזה, לפי שהדבר נחוץ. וכן אם לוו לצרך דברים אלו, כשמוכרים לפרעם אינם צריכים הכרזה:
מפרשים
(ו) ולא כתבו אגרת ביקורת שהיא דקדוק השומא וההכרזה: כלומר אלו לא הכריזו כלל נתבאר לפני זה אפילו לא טעו המכירה בטיל' ואם מיירי במקום שאין מכריזין הא כתב אח"כ וכן אם מכרו קרקע בעת שאינם צריכין וכו' אלא כאן מיירי אף שהכריזו אם לא כתבו איגרת ביקורת שהוא דקדוק השומ' וההכרז' אז גם כן המכר בטל אם טעו בשתו' וכן פי' הכ"מ דלא כהמ"מ:
(ז) וכן אם מכרו קרקע וכו': עיין בחושן משפט סי' ק"ט סעיף ה' שדעת הרמב"ן והרמב"ם דוק' ב"ד שהורידו לב"ח בשומת ב"ד וטעו בשומתן מכרן בטל אבל ב"ד שמכרו נכסי יתומי' לאינש דעלמ' לא יהיה כח הדיוט חמור מכח היתומי' דהא אין לקרקע אונא' וע"כ אם נתאנ' הלוקח אפי' הרבה אין יכול לחזור אבל אם נתאנו היתומי' שתות בטל המקח ואם ירצו לקיים המקח ולהחזיר אונא' הרשות בידם וא"כ לפ"ז גם כאן יהיה הדין כן דוקא שהורידו לאלמנה בשומא אבל אם מכרו ללוקח יהיה דינו כדין הדיוט ואין הלשון מורה כן ומן התימא שלא כתב חילוק זה כאן ומיהו הר"ר יונה והראב"ד והרא"ש חלוקים בזה ע"ש:
(ח) בטל אף על פי שהכריזו: כראוי ועשו אגרת ביקורת אפ"ה מאחר שאין מצד החיוב להכריז עליהם הוא כאלו לא הכריזו:
(ט) אפי' טעו בכפל: אבל אם טעו יותר מכפל המקח בטל וכ"כ הרמב"ן הא דאמרי' אפילו מכרו שוה מנה במאתים היינו דוקא מאתים אבל יותר מכפל המקח בטל וראיתי בכ"מ שכתב שאפשר שזה כדעת הסוברים שבקרקע שייך אונאה ביתר מכפל (וכמו שפסק בהגהת ש"ע מטח"ה סי' ס"ו סעיף ל"ח) ואין דבריו ברורים דהא לא מצינו שהרמב"ן יהיה דעתו כדעת ר"ת והרא"ש וגם המ"מ סתם דבריו בהל' מכירה בפי"ג דבקרקע אין אונאה כלל אפילו שוה אלף בדינר ואיך יביא כאן דעת הרמב"ן שהוא ע"פ שיטת ר"ת אלא ודאי אליב' דכ"ע כתב הרמב"ן דין זה ודקדק מלשון המשנה ואף שאין לקרקע אונאה היינו במוכר את שלו אבל שום הדיינין במקום שאין מכריזין הוא שתות ובמקום שמכריזין הוא עד הכפל:
(ג) מנה בר': המגיד פי"ב ה"מ כתב בשם הרמב"ן פחות ממנה בר' המקח בטל וכ"כ הר"ן והביא בד"מ אף למאן דס"ל אין אונאה לקרקעו' כלל אפי' יותר מחצי' מ"מ במוכר את שאינו שלו שאני ולא ככ"מ שכתב דאפילו /דאתיא/ כהני פוסקי' דס"ל יותר מחציה איתא אונאה וליתא וכ"כ בח"מ:
(ד) ולא כתבו אגרת בקורת: פירו' בכ"מ דאיירי בהכריזו אלא לא דקדקו בשומ' אז ג"כ אם הותירו שתות או פחתו בטלה המכירה ולכאורה קשה למה לא אוקמי הש"ס הריש' בדאכריז ולא עשו אגרת ביקורת ובזה שפיר מדוייק המתניתין וכעין זה הקשה הר"ן ואפשר דאוקמי רישא וסיפא בדעשו אגרת ביקורת ומ"מ לא מהני במקום שאין מכריזין ומ"ש בסמוך בעת שא"צ להכריז וטעו בשתות המכר בטל אף על גב שהכריזו היינו אפילו הכריזו ועשו אגרת ביקורת:
(ה) והותירו שתות או פחתו: אף על גב דנתאנה הלוקח ובעלמא אין אונאה לקרקעו' כשלוקח בעצמו אבל כאן שלוקח מן הדיינים שאני כשם שהיתומים סומכים על הב"ד כך סומך הלוקח כ"כ הרא"ש בשם ר"י מיהו דעת הרמב"ם ורמב"ן אפילו כשלוקח מן הב"ד אין אונאה אא"כ הורידו את הב"ח לשומא ועיין בחושן המשפט סי' ק"ט: