שולחן ערוך חושן משפט סו לח

המוכר שטר לחבירו לגבותו אין בו דין אונאה אפילו מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף.

(ויש חולקין וס"ל דביותר ממחצה הוי בטול מקח) (טור בשם ר"ת והרא"ש פ' הזהב):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

לגבותו אין בו כו': דקדק וכתב לגבותו דאז אין גופו של שטר ממון אלא לראייה בעלמא מ"ה אין בו אונאה דאיתמעיט ממ"ש גבי אונאה וכי תמכרו ממכר כו' דבעינן שיהא בדבר שגופו ממון הא אם מכר לו שטרות לצור בו פי צלוחיתו או מכרן למוכר בשמים להניח בו בשמיו דלדברי' הללו גופן ממון הוא יש בו אונא' וכ"כ ב"י:

ויש חולקין וס"ל דביותר ממחצה כו': בטור כתב בשם ר"ת ז"ל על פלגא אין בו משום ביטול מקח ולא פלגא בכלל מוכח דס"ל דאם הטעהו בפלגא המקח בטל גם לק' בטור בסי' קע"ה סי"ד כתב וז"ל קנאה במעט פחות ממאתים וכן משמע לק' בסי' רכ"ז דבפלגא הוה ביטול מקח וא"צ ליותר מפלגא כמ"ש כאן ועמ"ש בדרישה בסי' קע"ה ורכ"ז מזה:

הוי ביטול מקח: פירוש ומאונאה איתמעטו ולא מדין ביטול מקח וטעם פלוגתתן עד"ר:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(קיט) לגבותו דאלו לצורך גופן כגון לצור על פי צלוחיתו או לבושם וכה"ג יש בהן דין אונאה כן הוא בש"ס ובנ"י:

(קכ) אין בו דין אונאה כו' עיין בתשובת מהר"מ מלובלין סי' ה' במה שפסק בא' שלקח מחתנו שטר חצי זכר שלו דהמכירה בטלה ואין דבריו ברורים אצלי בכל התשו' ע"ש וכל שכן לפי מה שהעליתי לק' ס"ק קי"ח דאין לשטרות אונאה כלל אפי' דינר באלף וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם והמחבר ע"ש:

(קכא) או שוה דינר באלף עיין בתשו' מהר"א ן' ששון סי' ד' ק"ב קכ"ד ע"ד:

(קכב) ויש חולקין כו' בתשו' שארית יוסף סי' ך' כתוב שנ"ל כיש חולקים אלו מטעם דאין הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך ולי נראה עיקר כסברא הראשונה דמה שהקשה הרא"ש על הרי"ף שפסק הלכה כרב נחמן דבתראה הוא והלכתא כותיה בדיני דאין הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך גם אין הלכה כרב נחמן בדיני אלא כנגד רב ששת ולא כנגד רבותיו רב ושמואל או ר' יוחנן לפע"ד ל"ק מידי דכיון דאמרי' בפ' המקבל (גבי דינא דבר מצרא דף ק"ח סוף ע"א) זבן במאתן ושוי' מאה סבור מיניה מצי אמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"ל מר קשישא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות אלמא דהנך אמוראי בתראי מר קשישא ורב אשי וגם בני הישיבה קבלוה להך דר"נ ואע"ג דר' אמי ור' ירמיה ור' יונה ור' יוחנן פליגי בהזהב וס"ל ביטול מקח יש להן אלא ודאי ס"ל להנך אמוראי בתראי דקי"ל כר"נ דבתרא' הוא והלכתא כותיה בדיני אף כנגד רב ושמואל ור' יוחנן והכי מוכח נמי להדי' בש"ס פ' המקבל דף ק"י ע"א גבי ההוא שטרא דהוה כתיב בי' שנין סתמא דפליגי ר' יהודא ורב כהנא וקאמר בש"ס התם דהלכתא כותיה דר"כ דאמר פירות בחזקת אוכליהון והא קי"ל דהלכתא כותיה דר"נ דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת כו' כלומר בסוף פרק השואל גבי מרחץ בציפורי י"ב דינרים לשנה דינר זהב לחודש קאמר ר"נ קרקע בחזקת בעליה עומדת וקי"ל כר"נ בדיני והא התם בפ' השואל פליגי רב ושמואל להדיא ע"ש. ואין לפרש דהכי פריך והא קי"ל כרב נחמן בהא דלישנא לא משמע הכי ועוד דמנ"ל להש"ס דקי"ל הלכה כרב נחמן בהא והא גבי פלוגתא דרב ושמואל ורב נחמן גופה בפרק השואל לא פסיק התם בש"ס הלכתא כר"נ ועוד דהל"ל הא קי"ל כרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת ומדקאמר והא קי"ל דהלכתא כותיה דרב נחמן כו' משמע דפריך והא קי"ל דהלכתא כותיה דרב נחמן בדיני דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת וכן פירש"י בפרק המקבל שם להדיא וז"ל והא קי"ל הלכתא כותיה דרב נחמן בדיני ור"נ קרקע בחזקת בעליה עומדת קאמר גבי שוכר מרחץ בי"ב זהובים לשנה דינר זהב לחדש כו' עכ"ל:

ואין ספק לפע"ד דאשתמיטתיה להרא"ש סוגיא זו דהמקבל גם בפ' המפקיד גבי המפקיד פירות אפי' הן אבודין לא יגע בהן דפסק הרי"ף כרב נחמן בדיני השיג עליו הרא"ש דלא קי"ל כר"נ נגד רבותיו ואשתמיטתיה גם כן ש"ס זה דהמקבל שהבאתי. ונראה דגם הרא"ש גופי' חזר בו שהרי בכתובות סוף פ' אע"פ ופרק מציאת האשה ופ' המדיר כתב הרא"ש בסתם כלשון הרי"ף דהלכה כרב נחמן בדיני אע"פ דהתם פליגי שמואל ור' יוחנן ולא השיג עליו וכ"פ בטור א"ע סי' נ"ד וסי' ע' וסי' קנ"ד וכן בפ' אלמנה ניזונית דף ק' ע"א גבי שום הדיינים פליג רב נחמן על שמואל ופסק הרא"ש שם כר"נ וכמ"ש הרי"ף וכ"פ הטור לקמן סי' רפ"ט וכן בפ"ק דמכות גבי תתקיים העדות בשאר פליגי שמואל ורב נחמן אי הלכה כרבי וכתב הרא"ש בסתם כל' הרייף והלכה כרבי דקי"ל הלכה כרב נחמן בדיני כדאיתא בכתובות (וכ"כ הרא"ש עוד בתשובה סוף כלל ס' ע"ש) וכ"כ ראב"ן שם בדף ט"ו ע"ב סי' ל' וז"ל ורב נחמן אמר כר' ואע"ג דהלכתא כשמואל בדיני הני מילי לגבי רב אבל היכא דפליג רב נחמן אשמואל הלכתא כותיה דרב נחמן דר"נ היה אצל ריש גלותא דשכיחי דיינא ע"כ ונראה דמ"ש הרי"ף פרק קמא דמכות איתא בכתובות ר"ל דגרסי' פרק קמא דכתובות דף י"ב ריש ע"א דאל"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהא קי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני ובהא אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כרשב"ג וכו' עי"ש ועיין מה שהקשיתי לעיל ריש סי"ל ועל הב"י ועל הסמ"ג:

שוב מצאתי בהרא"ש פרק המוכר את הבית שכתב הואעצמו דקי"ל הלכה כר"נ בדיני מדפריך בפ' המקבל גבי מלוה אומר חמש והא דקי"ל הלכה כרב נחמן בדיני כו' ע"ש והוא מדברי התוס' פרק חזקת הבתים דף ל"ה וסוף ע"א הרי להדיא כדברי. וגם מ"ש הרא"ש דזבן במאתן ושוה מאה הוא לאו דוקא אלא במאתן פחות כו' הוא דוחק גדול ועוד דא"כ מאי קאמר ליה מר קשישא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן כו' דלמא הך דסבור מינה דקאמרי זבן במאתן ושוי' מאה דוקא קאמרי ואיתימא דבפירוש אמרו זבן במאתן פחות מעט מכ"ש קשה אמאי שינה מסדר הש"ס דבריהם במקום דאיכא למטעי ועוד דא"כ משכחת לה האי דינא דסבור מינה דמצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי בטפי מפלגא בגווני דהוי אונאה ומאי קאמר ליה מר קשישא הכי אמרי נהרדעי משמי' דרב נחמן אין אונאה לקרקעות סוף סוף היכא דאיכא אונאה לקרקעות דהיינו טפי מפלגא שייך למימר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אלא ודאי מר קשישא ור"א באו לומר דלא משכחת להאי דינא כלל משום דאין אונא' לקרקעות בכל ענין. וגם הראיה שמביא הר"י מפ"ק דב"ק שוה כסף דבר השוה כל כסף ומאי ניהו קרקעות ועבדים ושטרות דלית להו אונאה ראיה נכונה היא ומ"ש התוספות והרא"ש דבל כסף היא לאו דוקא הוא דוחק גם מ"ש בב"י שדעת רבינו חננאל כרבינו תם וכן משמע קצת בהרא"ש לפע"ד ליתא דהמעיין בתוספות פרק האיש מקדש ופרק אלמנה ניזונית ובשאר מקומות יראה דרבינו חננאל לא בא אלא לפרש הירושלמי דבר מופלג דהיינו עד פלגא וגריס בפ' האיש מקדש הא דאמרי' יתר משתות בטל מקח ה"מ במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות אבל לענין דינא יכול לסבור כהרי"ף דרב נחמן ס"ל אין אונאה לקרקעות אפי' דינר באלף ודקי"ל כרב נחמן בדיני ודלא כהירושלמי בשם ר' יוחנן וכ"כ הרמב"ן בספר המלחמות סוף פרק הזהב להדיא בשם רבינו חננאל עיין שם וכן הוא להדיא בתוספות רי"ד בפרק האיש מקדש בשם רבינו חננאל וזה לשונם שם. והא דאמרת יותר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות כך היא כתובה בספרים וכך גורס ר"ח ושאר הפרשנים והמורה הפך הגירסא משום דהוה קשיא לי' דבפרק הזהב אמרינן אונאה אין להם לקרקעות אבל ביטול מקח יש להן ולא היא שהרי רבינו יצחק מפאסי זצוק"ל הביא שם הרבה ראיות דאע"ג דכולהו אמוראי אמרי התם דביטול מקח יש להן רב נחמן אמר בדוכתא אחרינא דאפי' ביטול מקח אין להן וקי"ל כרב נחמן בדיני והראיות שהביא שם רבינו יצחק הן הן הראיות שהביא גם רבינו חננאל זצוק"ל וכך הוא העיקר עכ"ל גם ה"ר אלעזר בן נתן בפרק הזהב פסק כדברי הרי"ף והביא ראיותיו וכן פסק הרמב"ן בס' המלחמות סוף פ' הזהב ע"ש שהביא עוד ראיות לזה וכ"פ הריטב"א בפ' אלמנה ניזונית ובפ' האיש מקדש וכן הר"ן שם וכן דעת הנ"י פ' הזהב ובפ' המקבל וגם בתב הנ"י שכן דעת הרשב"א והר"ן וכן נראה דעת רשב"ם שהביאו התוס' פ' השולח ריש דף ל"ז גבי כותבים פרוזבל על הקרקע כל שהוא וכמ"ש בחדושי הרשב"א שם ע"ש וכ"פ הסמ"ג לאוין ק"ע והגהת מיי' פי"ג דמכירה וגם דעת הלכות גדולות מוכח כן שהשמיט הך סוגיא דפרק הזהב וכתב הך דהמקבל משמע דס"ל כהרי"ף והרמב"ם דאפילו דינר באלף אין אונאה לקרקעות וכן משמע מדברי ה"ר יונה שהביא הטור והמחבר לקמן סי' ר"ה סעיף ד' ע"ש ודוק וכן עיקר:

שוב מצאתי בתשו' מהרשד"ם סי' שע"ו כתב שאין בדורינו מי שיכריע ולכך הוי ספיקא דדינא ומי שתפס אין מוציאין מידו ולפע"ד הדבר מוכרע כמו שכתבתי וראיות ברורות יתנו עדותן ויצדקו:

(קכג) דביותר ממחצה כו' והרא"ש וטור כתבו עד פלגא ולא פלגא בכלל ומפלגא ואילך הוי בטול מקח ויש תימה לכאורה על הר"ב ששינה בדבריהם ועיין מ"ש בזה לקמן סי' רכ"ז סמין כ"ט.

באר היטב

עריכה

(פט) אונאה: כתב בתשובת מהר"ם מלובלין סי' ה' בא' שלקח מחתנו שטח"ז שלו דהמכירה בטלה ע"ש ואין דבריו ברורין וכ"ש לפי מה שהעליתי לקמן דאין לשטרות אונא' כלל אפילו דינר באלף וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם והמחבר. ש"ך.

(צ) דביותר: ז"ל הסמ"ע בטור כתב בשם ר"ת עד פלגא אין בו משום ביטול מקח ולא פלגא בכלל מוכח דס"ל דאם הטעהו בפלגא המקח בטל גם בסי' קע"ה סי"ד כתב הטור ז"ל קנאה במעט פחות ממאתים וכ"מ בסי' רכ"ז דבפלגא הוי ביטול מקח וא"צ ליותר מפלגא כמ"ש כאן והש"ך כתב דבתשובת שארית יוסף סי' כ' כתוב שנ"ל כי"ח אלו מטעם דאין הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך ול"נ עיקר כסברא הראשונ' ע"ש דהאריך להוכיח כן בראיות מהפוסקים.

קצות החושן

עריכה

(מד) לגבותו. ודוקא לגבוחו אבל לבשם יש בו דין אונאה כמבואר פ' הזהב ומזה נמי ראי' למ"ש לעיל סעיף קטן כ"ח דהנייר הוא בתורת קנין אצל המלוה דאי למשכון היאך מוכרו לבשם הא אין המלוה רשאי להשתמש במשכון:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}