שולחן ערוך אבן העזר עח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן עח | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

חיוב פדיונה
ובו שמונה סעיפים:
אבגדהוזח
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

  • סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו

סעיף א[עריכה]

פדיונה כיצד, נשבית, חיב לפדותה ואינו יכול לומר לה: הרי גטך וכתבתך ופדי את עצמך; ואפלו אם יאמר: איני פודך ולא אטול פירות, אין שומעין לו, אלא חיב לפדותה:

סעיף ב[עריכה]

אין מחיבים את הבעל לפדות את אשתו יותר על דמיה, אלא כמו שהיא שוה כשאר השבויות.

ויש אומרים דאשתו כגופו דמי, ויכול לפדות בכל אשר לו (טור והרא"ש בשם הרמ"ה הובא בבית יוסף)

סעיף ג[עריכה]

היו דמיה יותר על כדי כתבתה, ואמר: הריני מגרשה וזו כתבתה ותלך ותפדה את עצמה, אין שומעין לו, אלא כופין אותו ופודה אותה אפלו היו דמיה עד עשרה בכתבתה, ואפלו אין לו אלא כדי פדיונה. במה דברים אמורים, בפעם ראשונה; אבל אם פדאה ונשבית פעם שניה, ורצה לגרשה, מגרשה ונותן לה כתבתה והיא תפדה את עצמה; אבל בלאו הכי אינו חיב לפדותה בפעם שניה (בית יוסף):

סעיף ד[עריכה]

מי שנשבית אשתו והוא במדינת הים, בית דין יורדים לנכסיו ומוכרין בהכרזה, ופודין אותה כדרך שהבעל פודה.

אם הוא ואשתו בשביה, עין ביורה דעה סימן רנ"ב:

סעיף ה[עריכה]

המדיר את אשתו נדר שהוא חיב בגללו לגרשה ולתן כתבתה, ונשבית אחר שהדירה, אינו חיב לפדותה, שמשעה שהדירה נתחיב לגרשה ולתן לה כתבתה:

סעיף ו[עריכה]

כהן שנשבית אשתו, אף על פי שנאסרה עליו, הואיל ומקדם היתה מתרת לו פודה ומחזירה לבית אביה; אפלו היה בעיר אחרת, מטפל לה עד שמחזירה למדינתה, ומגרשה ונותן לה כל כתבתה. ואם היה בעלה ישראל, שהשבויה מתרת לו, מחזירה לו לאשה כמו שהיתה, ואם רצה אחר כך מגרשה ונותן לה כתבתה.

שבויה שנאסרה אף לבעלה ישראל, שחוששין שמא נבעלה ברצון, כדרך שנתבאר סימן ז', אין בעלה חיב לפדותה (הר"ן פרק נערה ור"י נכ"ג):

סעיף ז[עריכה]

האשה שהיתה אסורה על בעלה, מחיבי לאוין, ונשבית, אינו חיב לפדותה אלא נותן לה כתבתה והיא תפדה את עצמה. ומשלם לה הפירות שאכל מנכסיה (הר"ן פרק אלמנה נזנת):

סעיף ח[עריכה]

אין חיוב פדיונה עליו אלא בחייו, אבל אלמנתו אינה נפדית מנכסיו; אפלו נשבית בחייו ולא הספיק לפדותה עד שמת, אין היורשים חיבין לפדותה, ואפלו היא זקוקה ליבם, אלא נפדית משל עצמה או תטל כתבתה ותפדה את עצמה: