שולחן ערוך אבן העזר סו יא

הנושא אשה סתם, כותב לפי המנהג. וכן היא שפסקה להכניס, נותנת כפי מנהג המדינה.

הגה: ומה שהאשה מכנסת לבעלה, הן מעות הן בגדים, ומקבלן עליו והן באחריותו, נקרא "נדוניא" בכל מקום, ואינה נגבית אלא עם הכתובה; אבל לשאר דברים אין דינו ככתובה, וכמו שיתבאר לקמן. ויש מקומות שהחתן מוסיף לה בנדוניתא, וכותב יותר ממה שקבל, והולכין בזה אחר המנהג (כל הנ"ל בטור). ומן הסתם אחריות הנדוניא עליו כנכסי צאן ברזל, אבל אם ירצה להניח לה ברשותה ושלא לקבל אחריות עליהם, הרשות בידו. ועיין לקמן ריש סימן צ"ג וק' עוד מאלו הדינים.
כשהאב קיים ומשיא בתו, כותבים: "ודין הנדוניא דהנעלת לה מבי אבוה"; וכשאין האב קיים, כותבים: "מבי נשא" (מרדכי פרק ב"מ בשם רבנו תם). מיהו, אם שינה, לית לן בה (תשובת ר"ש משנץ). בכתובת גרושה כותבין: מתרוכתא, כדי שידעו שהיא גרושה ואסורה לכהנים (פסקי מהרא"י סימן צ').

וכשבאה לגבות כתובתה, מגבין לה מה שבכתובתה לפי מנהג המדינה.

הגה: ואם היא אומרת שהוסיף לה יותר מן המנהג, צריכה להביא ראיה לדבריה; אבל אם יש בידה שטר כתובה שאינו מקוים, או שאחד מן העדים הוא פסול, אף על פי שמראה התנאים שביניהם שהוצרך להוסיף לה, אינה גובאת אלא כמנהג (פסקי מהרא"י סימן פ"ט). ועיין לקמן סימן ק' סעיף ל'.

ובכל אלו הדברים וכיוצא בהן, מנהג המדינה הוא עיקר, ועל פיו דנין, והוא שיהיה אותו המנהג פשוט בכל המדינה.

הגה: מיהו, אם רוצה להתנות ולפחת לאשתו מן המנהג, הרשות בידו (מהרי"ל סימן ע"ו), ובלבד שלא יפחת ממה שתקנו רבנן. ונראה לי, דוקא שהתנה כן בשעה שעשה השדוכים, אבל אם עשו שדוכים סתם, ושעבדו עצמן בקנסות, צריך לכתוב לפי המנהג ולא יוכל לשנות (דברי הרב, וכן משמע במהרי"ל). ויש מקומות שנוהגים לכתוב כל הכתובות בשוה, אפילו לא הכניסה לו כלום, ואם ירצה מוסיף לה, ואם ירצה לפחת לה היא כותבת לו: כך וכך קבלתי על כתובתי; וכן נוהגין במדינות אלו:

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(לז) הן בגדים ומקבלן עליו: כלומר ששמין לו הבגדים בנדן והוא מקבלן בסך מסוים וזה הוא נדוניא ונכסי צאן ברזל אבל בגדי הכלה שאין שמין לו הם נקראים נכסי מלוג כמבואר לקמן סי' ע"ז:

(לח) וכמו שיתבאר לקמן: עיין לקמן סי' ק' סעי' ב':

(לט) כנכסי צאן ברזל: נראה להגיה והן נכסי צאן ברזל וכמ"ש לקמן סי' פ"ה סעי' ב' נכסי צאן ברזל הם הנדוניא דהנעלת ליה:

(מ) אם ירצה להניח לה ברשותה: כלו' שיניח אותם ברשות' כדין נכסי מלוג שיאכל פירות ויהיה הכל באחריו' שלה השבח וההפסד כ"כ הריב"ש סי' ק"ן:

(מא) כותבין מתרכתא: בכתבי מהרא"י סי' צ"ו שם כתב נראה קצת אפילו היא גרושה מן הראשון ומן השני אלמנה אין כותבין רק מתרכתא מפני תקנת הכהנים וארמלתא למאי אתיא וכן אם היתה שבויה ומכ"ש בעולה צריך לכתוב בשביל כהנים ואם היה מחזיר גרושתו ראיתי בספר ים של שלמה שיכתוב מתרכת' הדרי לגבאי וכתב הטעם בשם ראבי"ה שלא תגבה שתי כתובות שע"ד כתובה ראשונה החזירה:

(מב) אעפ"י שמראה התנאים שביניהם: עיין בכתבי מהרא"י סי' פ"ט שם כתב שבכתב התנאים לא היה קנין ומשמע קצת דאם היה קנין היתה גובה בכתב התנאים עיין בח"ה סי' רמ"ה פסק בשם מהרי"ו דקנין אתן לא מהני והכותב לאשתו בשעת השידוכין לעשות לה כתובה אפילו בקנין לא מהני דהוי קנין אתן ומ"ש הרב מהרא"י בסי' הנ"ל שהאמת כן שהכתובה נכתבת ונחתמת בקנין ובציווי הבעל והא לא מהני מידי וכו' (ר"ל מאחר שהמעשה שהיה שלא היה בכתובה רק ע"א כשר והשני פסול ע"ש וכמו שהעתיק הרב פה בהג"ה) והא דקנין לא בעי עדים היינו בקנין מן המזכה להזוכה אבל קנין כה"ג וכו' דברים אלו תמוהים מה חילוק יש בין שאר קנין לקנין זה שנעשה ביום הנשואין שהוא משעבד נכסיו לכתובה גדולה וכבר כתב הרב ב"י סימן זה שדבריו מגומגמים:

(מג) המנהג פשוט בכל המדינה: עכשיו הוקבע המנהג להוסיף שליש ועיין בב"ח:

(מד) הרשות בידו: ה"ה אם היא רוצה להתנות להוסיף על המנהג ג"כ הרשות בידה רק משום סיפא נקט שלא יפחות לה משיעור כתובה שתקנו חכמים כדי שלא תהא בעילת זנות:

(מה) ואם ירצה מוסיף לה: כלומר כותב לה תוספות כתובה בפני עצמה בשטר אחר ואם ירצה לפחות היא נותנת לו שובר עד שיעור כתובתה כפי תקנת חכמים:

בית שמואל

עריכה

(כא) ומקבלן עליו: כלומר ששמין לו הבגדים בנדן והוא מקבלן בסך מסוים וזה הוא נדוני' ונצ"ב אבל בגדי הכלה שאין שמין לו הם נקראים נ"מ כמ"ש בסי' ע"ז:

(כב) אבל לשאר דברים: לקמן סימן ק' כתבתי דין זה באריכות:

(כג) ויש מקומות שהחתן מוסיף: והיכא שאין מנהג אז דנין ע"פ דין כמה שכתב בש"ס בכספי' ובסחור' מוסיפי' שליש הואיל ויכול להרויח בהם, ומנהג שלנו כתב ב"ח דמוסיפין שליש מלבר ובכלל זה נכלל מאתים זקוקים שכותבים בכתובה, והוספה זו נוהגים בק"ק קראקא חוץ מלבושים ותכשיטי' השייכים לגופה וכן כותבין בפירוש ואם לא נכתב שמין לה המלבושים ואם בא אחד מעיר אחרת ואין רוצה להוסיף אינו רשאי לשנו' דכל הנושא ומשתעבד את עצמו בסתם דעתו על פי המנהג מיהו משמע בב"ח במלבושים יכול לעכב ועיין תשובות ש"י סימן מ"ה, ובזה אין חילוק בין אלמנה לבתולה, ונדוני' הוא חוב גמור וכתב בפרישה דעל שכתב בד"מ דאין כותבין אגב בכתובה שא"כ לא יוכל הבעל למכור שום דבר ממטלטלין וצריך לומר דלא כ"כ כי אם אעיקר כתובה וכ"ש אתוספות כתובה אבל בנדוניא למה תגרע משאר ב"ח ע"כ ותוספות שליש נראה דינו כמו הנדוני' ואכתוב עוד לקמן מזה בס"ד:

(כד) מבי נשא: אף על גב דקיימ' לן כל יוצא חלציו נקראים בית אביו כמה שכתב ביורה דעה סימן רט"ז מכל מקום נקראי' נמי בי נשא וכותבים כדי שידעו שהיא יתומה דנ"מ לענין אם מתה תוך שנה הראשונה כמה שכתב בסימן קי"ח:

(כה) כותבין מתרכתא: אפי' אם היא גרושה ואלמנה כותבים מתרכת' להודיע דהיא אסורה לכהן ואם היא בעולה כותבין בעולתא ואם היא שבויה כותבין שבויה ואם היה מחזיר גרושתו כ' מהרש"ל דכותבין מתרכת' הדרי לגבאי שלא תגבה שני כתובות ועיין תשובת מינץ אם היא נתגרשה ואח"כ נתאלמנ' כותבין מתרכתא מקדמת דנא:

(כו) אף על פי שמראה התנאים: דקי"ל קנין אתן לא מהני לכן אפילו אם היה קנין בתנאים לא מהני:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ויש מקומות שהחתן מוסיף כו' אין זה מה שכ' בכתובה והוסיף לה מן דיליה עוד כו' דכאן לא מיירי אלא ממה שקיבל החתן מה שהכניס' לו וזהו שכתוב בכתובה הכל קיבל עליו חתן דנן במאה זקוקים כו' אבל הך והוסיף לה כו' כתבתי פירושו כבר בסמך (בכאן החסרון ניכר שלא נמצא כתוב בספרו שום דבע על הך והוסיף ואפשר שחסר כאן הרבה מתחילת סעיף א' עד כאן):

מנהג המדינה הוא עיקר כולי בד"מ ובמדינות אלו כותבין ד' מאות לבתולה בין הכניסה לו או לא ומאה לאלמנה כו' ובסתם נוהגין בעירנו להוסיף לה שליש דהיינו אם הכניסה לו אלף כותב לה אלף ת"ק וכן מוזכר במשנ' פ' מציאות אשה וז"ל ובהרבה מקומות כותבין חוץ ממלבושי' ותכשיט' השייכים לגופ' ופשוט שאין כסף וזהב בכלל אם לא שהוזכר בפי':

באר היטב

עריכה

(יג) נדוניא: כלומר ששמין לו הבגדים בנדן והוא מקבלן בסך מסוים וזהו הוא נדוני' ונצ"ב. אבל בגדי הכלה שאין שמין לו הם נקראים נ"מ במ"ש סי' ע"ז.

(יד) יותר וכו': והיכ' שאין מנהג אז דנין ע"פ דין כמ"ש בש"ס בכספים ובסחורה מוסיפים שליש הואיל ויוכל להרויח בהם. ומנהג שלנו כתב ב"ח דמוסיפין שליש מלבר. ובכלל זה נכלל מאתיים זקוקים שכותבין בכתובה. והוספה זו נוהגין בק"ק קראקא חוץ ממלבושיה ותכשיטיה השייכים לגופה וכך כותבין בפירוש ואם לא נכתב שמין לה המלבושים ואם בא אחד מעיר אחרת ואינו רוצה להוסיף אינו רשאי לשנות דכל הנוש' משתעבד א"ע בסתם דעתו ע"פ המנהג. מיהו משמע בב"ח במלבושים יוכל לעכב. ובזה אין חילוק בין אלמנה לבתולה. והוספת שליש הוי כמו נדוני' ב"ש.

(טו) ומן הסתם אחריות הנדוני' עליו והן נכסי צאן ברזל: כצ"ל.

(טז) נשא: עיין ביורה דעה סימן רי"ו ס"ד בהג"ה ועיין תוס' דשבת דף כ"ג ע"ב בד"ה דבי נשא וכו'. ותוס' דקדושין דף ה' ע"א בד"ה ע"מ וכו' ובתוס' דב"ב דף י' ע"א ד"ה אמימר' דבי נשיא וכו' ובה"י י"ד סי' רי"ו.

(יז) מתרכת': ואם היא אלמנה כותבין ארמלתא ואם היא בעולה כותבין בעולת'. ואם היא שבויה כותבין שבויה. ואם הוא מחזיר גרושתו כתב מהרש"ל דכותבין מתרכת' הדרי לגבאי שלא תגבה ב' כתובות. ואם היא גרושה ואלמנה כותבין מתרכת' להודיע דהיא אסורה לכהן מהרא"י סי' צ'. והר"ם מינץ סי' ק"ט כ' דאם היא גרושה מב' כותבין מתרכת'. ואם היא גרושה מא' כותבין מתרכת' מקדמת דנא ועיין כנה"ג דף צ"ג ל"ד.

(יח) המדינה: עכשיו הוקבע המנהג במדינתנו להוסיף שליש כמש"ל.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}