באר היטב על אבן העזר סו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א[עריכה]

(א) הכלה וכו':    וברמב"ם משמע דליכ' איסור ועיין ב"ח וכנה"ג.

(ב) להתייחד:    הטעם שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שתהיה קלה בעיניו להוציאה הר"ן. וכתב הח"מ ע"כ טוב להודיע לה את זאת אם מתייחד עמה בלא כתובה. כתב כנה"ג דף צ"ב ע"א ראיתי מנהג רע ומר דלאחר שידוכין מתייחדין החתן והכלה בחדר וסוגרין החדר ואיכ' איסור' מכמה פנים חדא מפני היחוד דהוי כמייחד עם אשה בעלמ' כיון שאין כאן קידושין. ועוד שנכשלים באיסור נדה וברוב הפעמים תצא הכלה לחופתה וכריסה בין שיניה אלהים הוא יודע שטרחתי הרבה לבטל המנהג הזה ועלה בידי ועשיתי הסכמות וחרמות ונדויים ע"ז עכ"ל.

(ג) הסופר:    אפי' הוא ת"ח ש"ס. ואם הכתובה ביד הסופר בשביל שכרו מותר להתייחד הר"א ששון סי' קי"ט. וכנה"ג הביא תשובת ב"י להר"א קאפסלי שכתב החזנים שנוהגים לעכב בידם שטר כתובה עד שיפרעו להם החתנים לא יפה הם עושים שלפעמים נרפים הם לפרוע החוב ובפרט העניים ואביונים ומניחים אותה עולמית ושוהים עם נשותיהן בלא כתובה ע"ש דף צ"ב ע"א ועיין ד"מ.

(ד) שומעין לו:    אבל אם מייחד לה קרקע מותר הר"ם איסרלש סי' כ"ג.

(ה) הדחק:    והב"ח כתב אפילו בשעת הדחק אין לסמוך על עידי קנין אלא בהתפסת מטלטלין. וכן כשנמצ' הכתובה פסולה בעינן התפסת מטלטלין. והח"מ כתב כשאין להחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה יוכל לסמוך על עידי קנין בפרט בזמן הזה שאין מגרשין בע"כ א"כ ליכ' טעמ' שתהיה קלה בעיניו להוציאה.

(ו) קבלן וכו':    אפילו אם יש לערב פיצוי מהבעל ואז אין בעיניו קלה להוציאה אפ"ה אסור ח"מ.

(ז) לפניהם:    עיין תוס' גיטין דף י"ח ע"א בד"ה אף כתובה כו'. ועיין רדב"ז ח"א סי' קע"ד.

סעיף ג[עריכה]

(ח) כתובתי:    אבל כשמוחלת בעל פה לא הוי מחילה וא"צ לכתוב לה כתובה אחרת. וקשה דלקמן סימן ק"ה ס"ה איתא המוחלת כתובתה אין צריך קנין והוא שיהיה דברים שהדעת סומכות משמע אפילו בע"פ מהני המחילה עיין ב"ש ח"מ.

(ט) הכתובה:    קאי על מוחלת דמה שמחלה יותר על כתובתה דאוריית' מחילתה קיימת אבל כדי כתובתה דאוריית' צריך לכתוב אחרת אם אין מגרשה מיד אבל בנאבדה כתובתה ודאי צריך לכתוב לה כתובה גדולה כמקדם. ואם מגרשה צריך ג"כ לשלם לה כל מה שכתב לה בתחלה.

(י) קע"ז:    שם איירי במאנס את הבתולה דכתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו. א"צ לכתוב לה כתובה. ומדמה הרב רמ"א דה"ה לפי חר"ג א"י לגרשה בעל כרחה א"צ לכתוב לה כתובה ויש לומר איסור דאוריית' שאני ח"מ ב"ש.

סעיף ו[עריכה]

(יא) מנה:    מי שאנס בתולה ונשאת לו אין לה כתובה ממנו אלא מנה הר"ם מינץ ועיין סימן קע"ז.

(יב) יותר:    ועיין זה בח"מ וב"ש.

סעיף יא[עריכה]

(יג) נדוניא:    כלומר ששמין לו הבגדים בנדן והוא מקבלן בסך מסוים וזהו הוא נדוני' ונצ"ב. אבל בגדי הכלה שאין שמין לו הם נקראים נ"מ במ"ש סי' ע"ז.

(יד) יותר וכו':    והיכ' שאין מנהג אז דנין ע"פ דין כמ"ש בש"ס בכספים ובסחורה מוסיפים שליש הואיל ויוכל להרויח בהם. ומנהג שלנו כתב ב"ח דמוסיפין שליש מלבר. ובכלל זה נכלל מאתיים זקוקים שכותבין בכתובה. והוספה זו נוהגין בק"ק קראקא חוץ ממלבושיה ותכשיטיה השייכים לגופה וכך כותבין בפירוש ואם לא נכתב שמין לה המלבושים ואם בא אחד מעיר אחרת ואינו רוצה להוסיף אינו רשאי לשנות דכל הנוש' משתעבד א"ע בסתם דעתו ע"פ המנהג. מיהו משמע בב"ח במלבושים יוכל לעכב. ובזה אין חילוק בין אלמנה לבתולה. והוספת שליש הוי כמו נדוני' ב"ש.

(טו) ומן הסתם אחריות הנדוני' עליו והן נכסי צאן ברזל:    כצ"ל.

(טז) נשא:    עיין ביורה דעה סימן רי"ו ס"ד בהג"ה ועיין תוס' דשבת דף כ"ג ע"ב בד"ה דבי נשא וכו'. ותוס' דקדושין דף ה' ע"א בד"ה ע"מ וכו' ובתוס' דב"ב דף י' ע"א ד"ה אמימר' דבי נשיא וכו' ובה"י י"ד סי' רי"ו.

(יז) מתרכת':    ואם היא אלמנה כותבין ארמלתא ואם היא בעולה כותבין בעולת'. ואם היא שבויה כותבין שבויה. ואם הוא מחזיר גרושתו כתב מהרש"ל דכותבין מתרכת' הדרי לגבאי שלא תגבה ב' כתובות. ואם היא גרושה ואלמנה כותבין מתרכת' להודיע דהיא אסורה לכהן מהרא"י סי' צ'. והר"ם מינץ סי' ק"ט כ' דאם היא גרושה מב' כותבין מתרכת'. ואם היא גרושה מא' כותבין מתרכת' מקדמת דנא ועיין כנה"ג דף צ"ג ל"ד.

(יח) המדינה:    עכשיו הוקבע המנהג במדינתנו להוסיף שליש כמש"ל.

סעיף יב[עריכה]

(יט) מקומו:    ואין חילוק בין אם התנאי שתלך מיד אחר ז' ימי משתה עמו או שתלך אחר ב' או ג' שנים. מיהו אם מת שם קודם שהוליכה למדינתו צ"ע למעשה אם נותן לה כפי המנהג המקום שנשאה שם ח"מ. וב"ש כתב דהולכין אחר אותו מקום שיהיו דעתם לדור כי על מנהג אותו מקום התחייב את עצמו ע"ש.

סעיף יג[עריכה]

(כ) לחתום וכו':    אבל יש מקומות נוהגים פסולים חותמים לכבוד ושני עדים חותמים בראש השיטה וע"פ מקיימין הכתובה. ובאותן מקומות יכולין לחתום אעפ"י שא"י לקרות דלא גרע מפסולין.

(כא) לגרש:    כלומר מאחר מי שא"י לקרות נקר' פסול א"כ בודאי לא חתמו עד שקראו תחלה לפני החתן ועיין בש"ע ח"מ סי' מ"ה. וצריך לומר שהיה כתוב יותר מתיקון חז"ל דאל"כ הא קיי"ל דיש לה כתובה אפי' לא כתב לה.