שולחן ערוך אבן העזר ק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · ק · ב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

אין עיקר כתובה ותוספת נגבים אלא מהזבורית. ואינם נגבים מהשבח שהשביחו הנכסים לאחר מותו, לא שנא השביחו יורשים לא שנא השביחו לקוחות ובאה לטרף מהם. ואינם נגבים אלא מהמחזק, אבל לא מהראוי.

הגה: האב שצוה לתת מתנה לבנו לאחר שתים או שלש שנים, או שצוה שלא לתת לו חלק ירשתו רק אחר שתים או שלש שנים, מקרי ראוי ואין אשת הבן גובאת כתבתה מזה (מהרי"ו סימן מ'). יש אומרים דאם מת יעקב בחיי ראובן בנו, והניח אלמנה הנזונית מנכסיו, אין אלמנת ראובן גובאת כתבתה מאותן נכסים, הואיל והיו משעבדים לאלמנת אביו כשמת ראובן (מרדכי סוף נערה). ודוקא במקום שאין רשות ליורשיו לסלק האלמנה ממזונותיה, אבל במקום שיכולין לסלק האלמנה, אלמנת ראובן גובאת משם (גם זה שם). שכר פעלה שלא היתה בידו מעולם, מקרי ראוי (מרדכי יש נוחלין). היתה גנבה שלו ביד הגנב, כשמת, ואחר כך החזר הגנבה, מקרי מחזק (כך השיב מוהר"ם).

ומלוה שחיבים לבעל, הוי מחזק וגובה ממנה, אפלו היא על הכותי.

וכל זה לא מירי אלא בעיקר כתובה ותוספת, אבל נדוניא ושאר צאן ברזל דינן כשאר חוב (כן כתב המגיד משנה פרק ט"ז ובית יוסף בשם נמוקי יוסף והר"ן ורבנו ירוחם).

ויש אומרים דאפלו הכי אינם נגבים רק מן הזבורית (הר"ן ריש הנזקין):

מפרשים

חלקת מחוקק

(יב) שהשביחו הנכסים לאחר מותו:    כלו' אפילו שבח דממילא כגון אם נתיקרו הנכסים או עלו בה אילנו' ומכ"ש מה שהשביחו היורשים והלקוחות ע"י הוצאה וטרחא שלהם ואם השביחה האלמנה עיין לעיל סי' צ"ה כמה חלוקים בזה ולענין הפירו' אם קודם היורש ותלש ואכל או מכרן המוריש עיין בתשו' הרשב"א שהביא הב"י:


(יג) לתת מתנה לאחר ב' או ג' שנים:    משמע אם צוה סתם ליתן מתנה לבנו אשת הבן גובה כתובתה ממתנה זו אף על פי שלא באתה ליד הבן בחייו לא מיקרי ראוי אבל המעיין בתשו' מהרי"ו אעפ"י שהתחיל בלשונו כיון דכתב בשטר לפרוע לאחר שנתים ומעולם לא זכה המומר בגוף המעות וכו' המדקדק אח"כ בלשונו דמדמ' לה לשכר שכיר אף על גב דקודם מיתתו מיד כשגמר המלאכה יש לו חוב אצל ב"ה מ"מ מאחר שלא גבה עדיין מיקרי ראוי ואינו דומה למלוה שהי' בידו המעות קודם שהלוה ואותו שעה הי' לאשה שעבוד על המעות ולא פקע זכות אף כשהלוה המעות לאחרים אבל מתנה שניתנ' לו ולא זכה בה עדיין דמיא ממש לשכר פעול' שלא זכה בה א"כ לאו דוקא נקט הרב מהרי"ו בתחל' כיון דכתב בשטר לפרוע לאחר שנתים רק דקושטא דמילתא נקט שמעשה כך היה שם אבל לדינא אף שצוה ליתן לבנו מתנה מיד ומת הבן ולא גבה הוה ליה כשכר פעול' ומיקרי ראוי:


(יד) או שצוה שלא לתת לו חלק ירושתו:    כ"כ מהרי"ו שפסק כך הרב מהרי"ל וגוף התשובה תמצא באריכות בתשו' מהרי"ל סי' ע"ד:


(טו) דאם מת יעקב בחיי ראובן בנו:    כלומר אפי' מת יעקב קודם ראובן ומכ"ש מת ראובן תחלה דפשיטא דהוי נכסי יעקב ראוי:


(טז) הואיל והיו משועבדים לאלמנת אביו:    משמע אף שלאחר שמת ראובן מתה ג"כ אלמנת יעקב אפ"ה מיקרי ראוי דהכל תלוי בשעת מיתת ראובן ודוקא לענין כתובה מקרי ראוי לגבי אשת ראובן הואיל והנכסים היו משועבדי' לאלמנת יעקב לכתובה ולמזונות וכתובת אלמנת יעקב מבטל כתובת אלמנת ראובן אבל לענין ירושת הבעל כגון אם מת יעקב בחיי דינה בתו ואח"כ מתה דינה אזי בעלה של דינה יורש אותה מה שירשה מיעקב אביה אף שהיו הנכסים משועבדים לאלמנת יעקב אפ"ה נקראים הנכסים מוחזקי' לבת כמו שפסק לעיל בסי' צ' סעיף ח' והטעם מבואר בתשובת מהרי"ל סי' ע"ד זה לשונו דשטרא משוי ראוי לשטרא תקנתא לתקנתא וכמ"ש לעיל כתובה מבטל כתובה אבל ירושת הבעל למ"ד דאורייתא או אפילו למ"ד דרבנן מ"מ תקנתא אלימתא הוא וירוש' דממילא ולא מחסרא גוביינא אלימא מן הכתובה וכן כמו שחלקתי שידי הבעל כיד אשתו בחיי' ועומד במקומה אבל כתובה לא ניתנ' לגבות מחיים אלא לאחר מותה וכבר פקע זכותה קלישתא בראוי שהי' לו בחייו עכ"ל:


(יז) במקום שיכולין לסלק האלמנה:    זה לשון מהר"מ אלמנה שמת חמיה קודם בעלה אין לה לגבות כתובתה מנכסי חמיה מחלק ירושת הבעל דכיון דחמיה הניח אלמנה וק"ל הלכה כאנשי גליל (דניזונית האלמנה בע"כ של היתומים כמבואר לעיל ריש סי' צ"ה בחלק' מחוקק) הוי להו כל נכסי חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטל' בראוי ואפי' יש במוחזק יותר על כתובת חמותה משמע במקום שק"ל כאנשי יהודה (דביד היורשים לסלק' בעל כרח' וכמבואר ג"כ לעיל ריש סי' צ"ה) אי יש במוחזק יותר על כתובת חמותה גובה כתובתה מן המותר אבל מה שכנגד כתובת חמותה ודאי הוי ראוי אף אם מתה חמות' דכתוב' מבטל כתובה וכמ"ש לעיל בס"ק לפני זה ובב"ח השיג כאן על דברי הרב ואין דבריו ברורים וכדברי הרב מוכח במרדכי פ' נערה וכמו שהעתקתי לעיל לשונו:


(יח) ביד הגנב כשמת וכו':    ומיירי דלא נתייאש מן הגניבה וכן הוא במרדכי וכן הוא בתשו' מהרי"ל הנ"ל וכי מייאש הוי ראוי אף על גב שהי' מוחזק נעשה ראוי וע' עוד במרדכי על אשה שמת בעלה והניח לבנו גוף הבית ולאלמנתו הפירות ומת הבן בחיי אמו נקרא הבן מוחזק בבית ואשת הבן גובה כתובתה מן הבית וכן עשו מעשה בקלוני':


(יט) ומלוה שחייבים לבעל הוי מוחזק:    לעיל סי' צ לענין ירושת הבעל לא הוי מלוה שלה מוחזק לגבי דידי' וכן לענין בכור מבואר בחושן משפט סי' רע"ח דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה אפילו בשטר אף על פי שגבו קרקע בחוב אביהם מ"מ כתובה עדיפא לענין זה ומקרי מוחזק לגבי כתובת אשה וב"ח משום דמשתעבדא להו מחיים מדר' נתן וע' בב"י שהעתיק דברי הרא"ש ודוקא מלוה שחייבים לבעל אבל מלוה שירש הבעל ממורישיו ולא בא עדיין לידו ולא היה בידו מעולם מיקרי ראוי לענין כתובה וע' בתשוב' מהרי"ו סי' מ':


(כ) אבל נדוניא ושאר צ"ב דינן כשאר חוב:    כלומר ונגבין מן הבינונים ולענין שבח דינו כמו שנתבאר בחושן משפט סי' קט"ו בדין ראוי אצל ב"ח ע' בחושן משפט סי' ק"ד ובסי' ק"ז ובסי' קי"א ובתשוב' מהרש"ל מה שנחלק עם הרב מהרמ"א בדין ראוי ואין כאן מקום להאריך מה ששייך לחושן משפט:


(כא) דאפ"ה אין נגבית רק מן הזיבורית:    דטעמ' דב"ח בבינונית משום נעילת דלת וזה לא שייך באשה ואדינא מוקמינן דכל ב"ח מן התורה בזיבורית והדעה הראשונה סוברת דאף דק"ל דיותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא היינו לענין מה שהבעל נותן לה משלו אבל במה שהביאה מביתה אם תוציאנה בזיבורית ממנעי ולא נסבי וכתב הר"ן שלזה הדעת נוטה גם המ"מ הביא שני הדעות פט"ז מה"א וכ' שמן הירוש' נראה דנצ"ב בבינונית:

בית שמואל

(יא) אלא מן הזיבורית:    ובזמן הזה כותבים שפר ארג גובה מן עידיות עיין סי' ס"ו ע"ש:


(יב) ואינם נגבים מהשבח:    אפילו אחר התקנה שתקנו דגובי' מן המטלטלין מ"מ אינה גובה משבח כ"כ הרא"ש פי"נ וכן משמע משאר הפוסקים ולא כרמב"ם בפי' משניות ועיין בכ"מ פט"ז ה"א, והשבח אין חילוק בין שבח ממילא לשאר שבח ועיין ב"י מ"ש בשם הרשב"א לענין אם היורשים תלשו ומכרו:


(יג) לתת מתנה לבנו אחר ב' או ג' שנים:    עיין תשובת מהרי"ו ותשובת מהרי"ל סי' מ' ושם משמע אפילו לא קצב זמן מ"מ כל שעדיין לא בא לידו הוי ראוי ודומה לשכר שכיר אף על גב קודם מיתתו מיד שגמר המלאכה יש לו חוב אצל הבעל הבית מקרי ראוי כיון שלא גבה ול"ד למלוה שהלוה דשאני מלוה דאותו מעות כבר הי' בידו לפ"ז קשה למה כתב בהג"ה שקצב זמן ליתן לו אחר איזה שנים ת"ל אפילו אם כבר הגיע הז"פ מ"מ הוי ראוי וכן הקשה בח"מ והמעיין בתשובה יראה דלק"מ כי שם בתשובה איירי שהאב התחייב את עצמו ליתן לבנו איזה סך אז אפילו אם הגיע הזמן הוי ראוי אבל אם ציוה ליתן לבניו במתנות ש"מ לנדן שלו איזה סך הוי כמסורים לידו לכן אם לא קצב זמן לא הוי ראוי ודומה כמ"ש בסי' צ' בשם הרב ר' בצלאל אם נתן מתנה לאשה ולא גבתה עדיין ומתה הבעל יורש המתנה משום דהוי כמסורים בידה אלא אם לא הגיע הז"פ אז הוי ראוי ודומה למ"ש בסמוך מי שצוה שלא ליתן לו חלק ירושתו עד אחר ב' ג' שנים והכל חד טעמא הוא כתב בט"ז אם צוה ליתן לבנו קרקע אחר איזה שנים הוי מוחזק ומעות מחמת חזקה הנהוג בינינו נקרא מטלטלין וכל זמן שלא בא לידו נקרא ראוי ועיין רס"צ:


(יד) הואיל הם משועבדי':    אף על גב אחר שמת ראובן ג"כ מתה אלמנת יעקב מ"מ נקרא ראוי דהא הכל תלוי בעת מיתת ראובן והא דקי"ל לענין ירושת הבעל לא הוי ראוי כמ"ש רס"צ תירץ בד"מ שם איירי לפי המנהג דהיורשים יכולים לסלק', ובתשו' מהרי"ל סי' ע"ד כתב שאני ירושה הבאה מאליו אבל כתובה לית' אלא חוב ומחוסר גוביינ' ובתשו' ש"י סי' ז' מתרץ בע"א וע"ש וכ' אם כבר נשבעת האלמנה אז היא מוחזקת בנכסים הן לענין ירושה הן לענין הכתובה, וע' ברש"י ובתוס' פ' חזקת הבתים דף נ"ה דקאמר התם א"כ בטלת ירושת הבכור דהא הכל משועבד למס המלך וכתבו דוקא כשמשועבד למס המלך הוי ראוי אבל יש עליו ב"ח וכתובה לא הוי ראוי ולדברי מהרי"ל שפיר אבל לדברי ש"י שם קשה ונראה דאיירי דהכא כשעדיין לא בא ליד הבעל חלק ירושתו דאם בא לידו אז הוא מוחזק אף על גב דמשועבד לכתובה:


(טו) ודוק' במקום שאין רשות:    כ"כ בד"מ ליישב ב' תשובות שהבאתי בסמוך וכתב בח"מ שיעור סך הכתובה הוה ראוי אף למנהג דהיורשים יכולים לסלק אותה ובמקום דאין היורשים יכולים לסלק אותה הוי הכל ראוי:


(טז) ביד הגנב:    היינו כשלא מתייאש מגניבה דאל"כ נעשה ראוי שם במ' ובתשו' מהרי"ל ח"מ:


(יז) ומלוה שחייבים לבעל:    כבר כתבתי לעיל הטעם משום דמשועבד מדר"נ לכן הוי מוחזק לענין כתובה ולא לענין ירושת הבעל מלוה שלה כמ"ש בסי' צ' וכן לענין בכור הוי ראוי כמ"ש בחושן המשפט סי' רע"ח ודוקא מלוה מה שחייבים להבעל שהיה המעות כבר בידו קודם שהלוה אבל מלוה של מורישו הוי ראוי כל זמן שלא גבה וע' ב"י:


(יח) דינן כשאר חוב:    משמע דס"ל דב"ח נוטל בראוי ובחושן המשפט סי' ק"ד כתב דאין הב"ח נוטל בראוי וע' תשו' מהרש"ל סי' מ"ט ותשו' רמ"א סי' ג' ז' ותשו' ש"י סי' א' ובש"ך שם וע' בחושן המשפט סי' קט"ו כתב בתשו' מהר"ם מלובלין אם הרג כותי א' את בעל האשה ונתן כופר על שהרג אותו אין להב"ח שום זכיה בדמי הכופר:


(יט) רק מן הזיבורית:    דהא ע"פ דין התורה ב"ח בזיבורית אלא משום נעילת דלת תקנו חז"ל דגובה בינונית ובאשה לא שייך נעילת דלא אוקמיה אדינ':


באר היטב

(ח) הזיבורית:    ובזמן הזה כותבין שפר ארג גובה מן עידיות טור ח"מ סי' ק"ח.


(ט) משבח:    אפי' אחר התקנה שתקנו דגובה מן המטלטנין מ"מ אינה גובה משבח הרא"ש פי"נ ורוב פוסקים דלא כהרמב"ם בפירוש המשניות ועיין בכ"מ פט"ז מה"א. ומהרח"ש בתשובה סי' כ"ט כתב שלא ראה שום פוסק שיסבור כהרמב"ם. והשבח אין חילוק בין שבח ממיל' לשאר שבח ועיין ב"י מ"ש בשם הרשב"א לענין אם היורשים תלשו ומכרו. וע"ל סי' צ"ה.


(י) מהראוי:    אפי' מבעל עצמו מהר"י ווייל סי' מ' ע"ש. מה נקרא ראוי ומה נקר' אינו ראוי עיין כנה"ג בחח"מ סימן ק"ז בדין ב"ח. ובסימן רע"ח בדין בכור ומשם יש ללמוד לכאן לענין כתובה. ואם אחר התקנה כתובה נגבית מן הראוי או לא. רשד"ם חא"ה סי' קי"א ומהריב"ל ח"ד סי' ה' ס"ל דאינה גובה מהראוי אפילו אחר התקנה ואפי' אם תפסה האשה מוציאין מידה. והראנ"ח ח"א סימן ק' וקט"ו כתב דבין מנה או מאתיים בין תוספת בין בנדוני' אם האשה מוחזקת אין מוציאין מידה ואם היורשים מוחזקים אין מוציאין מידם. ומהרח"ש סי' כ"ט כתב במנה ובמאתיים אפי' אם תפסה מוציאין מידה. ובנדוני' אם תפסה קודם שנולדה הספק אין מוציאין מידה ואם תפס' לאחר שנולד הספק מוציאין מידה ע"ש. ומסתימת לשון המחבר והרמ"א משמע כהרשד"ם ומהריב"ל. עיין כנה"ג דף קי"ח ע"א.


(יא) לבנו:    עיין מהר"י ווייל סימן מ'. ובתשובת מהרי"ל סי' ע"ד ועיין ב"ש. כתב ט"ז אם צוה ליתן לבנו קרקע אחר איזה שנים הוי מוחזק. ומעות מחמת חזקה הנהוג בינינו נקרא מטלטלין וכל זמן שלא בא לידו נקרא ראוי וע"ל סימן צ'.


(יב) ראובן:    אע"ג דאחר שמת ראובן מתה ג"כ אלמנת יעקב מ"מ נקרא ראוי דהא כבר תלוי בעת מיתת ראובן והא דקי"ל לענין ירושת הבעל לא הוי ראוי כמ"ש וע"ל ריש סימן צ'. שאני ירושה הבאה מאליו אבל כתובה ליתא אלא חוב ומחוסר גוביינ' מהרי"ל סי' ע"ד ועיין כנה"ג בהגהות ב"י סעיף ג' ד'. ועיין ח"מ ב"ש.


(יג) כשמת:    היינו כשלא מתייאש מגניבה דאל"כ נעשה ראוי.


(יד) לבעל:    יש מחלקים בין מלוה שקדמה לשעבוד האשה שמאותה מלוה אינה גובה. ובין מלוה שקדם שעבוד האשה למלוה. שמאותה מלוה גובה מהרי"ט ח"ב סי' ח' וכ"כ הרמ"א בתשובה. אבל מהרש"ל סי' מ"ט תמה עליו והסכים שגובה אפילו ממלוה שהיו חייבין לו קודם שנשאה. ומהרי"ל סימן ע"ה סובר כרש"ל ע"ש. ועיין בש"ך ח"מ סי' ק"ד ס"ק כ"א מש"ש. ראובן שנתחייב לשמעון סך כך עד זמן פלוני ונתחייב לפרוע לו סך כך בכל שבוע והתנו ביניהם שאם ימות שמעון פטור ראובן מלתת ליורשיו שום דבר אין הכתובה נגבית מאותו מלוה הרש"ך ח"א סי' י"ב. אבל הרשד"ם בחח"מ סי' מ"א והר"י אדרבי סי' רנ"א כתבו שאלמנה גובה מאותו מלוה ע"ש.


(טו) ממנה:    לעיל סי' צ' לענין ירושת הבעל לא הוי מלוה שלה מוחזק לגבי דידיה וכן לענין בכור מבואר בחושן משפט סי' רע"ח. דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה אבל כאן לענין כתובה הוי מוחזק. ודוק' מלוה שחייבים לבעל אבל מלוה שירש הבעל ממורישיו ולא בא עדיין לידו מיקרו ראוי אף לענין כתובה. וכנה"ג העלה דאם היורשים מוחזקים יכולים לומר קים לנו כהני פוסקים דס"ל דאין אשה גובה כתובתה ממלוה ע"ש קי"ח ע"ב סעיף י"א ועיין בהרש"ך ח"א סימן י"ב ובהרשד"ם חא"ה סימן קע"א.


(טז) חוב:    אם הרג כותי א' את בעל האשה ונתן כופר על שהרג אותו אין להבע"ח שום זכיה בדמי הכופר הר"ם מלובלין ב"ש ע"ש.







▲ חזור לראש