שולחן ערוך אבן העזר נו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

הגיע זמן שנתנו לאיש ולא נשאה, נתחיב במזונותיה אף על פי שלא כנס. ואם עכבו אנס, כגון שחלה הוא או היא, או שפרסה נדה, או שהגיע זמן באחד בשבת שאינו יכול לכנס, אינו חיב לזונה.

הגה: ודוקא שחלה תוך הזמן, אבל הגיע הזמן ולא כנסה, ואחר כך חלה, חיב במזונותיה אף על גב דהשתא הוא אנס (מרדכי ריש כתבות ובפרק החולץ סי' ל"ב):

מפרשים

 

חלקת מחוקק

(ד) או שפירסה נידה:    אין חילוק בין שעת וסתה לשלא בשעת וסתה ולא מצי אמרה נסתחפ' שדיהו דהא אפי' בחלה הוא וחלת' היא הוי אונס ולא נזכר בגמרא בכתובות דף ב' ע"א חילוק זה אלא באת"ל חלה הוא או היא מעלה לה מזונות ועוד אכתוב מזה לקמן בסי' ס' ס"ק א' ועיין שם:
 

בית שמואל

(ד) כגון שחלה הוא:    כן פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אף על גב דנסתחפה שדהו מכל מקום כל שהוא עיכוב באונס אין חייב במזונות מכ"ש אם פירסה נדה אפילו שלא בזמן וסתה, ואחר שעבר האונס חייב לכונסה ואם לא יכנוס חייב ליתן מזונות ואפשר גם בזה"ז דאין מקדשים מיד ואינו אלא שידוכין מ"מ כיון שהגיע עת הנשואים והוא מעכב חייב ליתן לה מזונות מיהו אין נוהגים כן:

(ה) או שפירסה נדה:    היינו כלישנא קמא ריש כתובות ואין ראיה מזה למ"ש הרמב"ם חופת נדה לא הוי חופה כי י"ל דהוא אינו רוצה לכנוס בעת נדתה:
 

ט"ז - טורי זהב

או שפירס' אע"ג דבס"ס ס' כתב רמ"א דעכשיו המנהג שלא לדקדק אם היא נדה מ"מ לא נשתנ' דין זה דנימא דחייב לזונה דמ"מ יכול לומר לא חפצתי לקחת' בזמן נדת':
 

באר היטב

(ד) נשאה:    ל"ד הגיע הזמן שקצבו חכמים אלא אפי' הגיע הזמן שהתנו ביניהם אפילו אם היה קצר מהזמנים שנזכרו במשנה חייב במזונותיה אם אין שם אונס מהר"י קארו בתשו' סי' י"ב מדיני נשואין.

(ה) הוא:    ואחר שעבר האונס חייב לכונסה ואם לא יכנוס חייב ליתן לה מזונות אם הוא מעבב. ובזמן הזה דאין מקדשים מיד ואינו אלא שידוכין אעפ"י שהגיע הזמן והוא מעכב אין נוהגין ליתן לה מזונות ב"ש בה"י ועיין סמ"ע סימן רכ"ז ס"ק י"ז.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש