שולחן ערוך אבן העזר מו א
שולחן ערוך אבן העזר · מו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
פנויה שיצא עליה קול שנתקדשה היום לפלוני בעיר זו -- חוששין לה והרי היא ספק מקודשת, אף על פי שאין שם ראיה ברורה.
וכל קול שלא הוחזק בבית דין -- אין חוששין לו. וכיצד הוא הקול שתחזק זו בו שהיא מקודשת? כגון שבאו שני (עדים) והעידו שראו הנרות דולקות, ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסים ויוצאים, ונשים שמחות לה ואומרות: ״נתקדשה פלונית [היום]״. אבל אם שמעו אותן אומרות: ״פלונית תתקדש היום״ -- אין חוששין לה, שמא נזדמנו לקדש ולא נתקדשה.
- הגה: וכן אם אמרו ״נתקדשה״ סתם, ולא אמרו: ״לפלוני״, או שאמרו: ״נתקדשה בעיר אחרת״ -- לא מקרי קול (טור):
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) שנתקדשה היום לפלוני בעיר זו: התחיל כאן בדבר דברים א' נתקדשה לעבר ולא תתקדש, ב' היום ולא אתמול, ג' לפלוני ולא סתם, ד' בעיר זו ולא בעיר אחרת ובסיפ' נקט רק ההפך מהחלוקה ראשונה אבל אם שמעו וכו' תתקדש היום וכו' דהיינו להבא והרב בהג"ה הוסיף ב' דברי' סת' עיר אחרת ודבר הרביעי דהיינו אתמול ולא היום לא הוזכר ואפשר כיון דהנרות דולקות ומטות מוצעות ודאי נתקדשה היום דאין עושין שמחת אירוסין על קידושין של אתמול:
(ב) ואומרות נתקדש' פלונית: לא הוצרך שהנשים יאמרו לפלו' בעיר הזאת רק שהנשים יאמרו סתם נתקדש' פלונית והקול יוצא מתוך דבריהם שנתקדשה לפלו' בעיר הזאת והיום פשיט' שא"צ שיאמרו דהא ביום האירוסין עושין השמחה:
(ג) וכן אם אמרו נתקדשה סתם: לפי מה שפרשתי לא קאי זה על הנשים היוצאות ממקו' שנרות דולקו' רק קאי על המוציאים הקול כשאמרו פלוני' נתקדשה סתם אין זה קול ברור וכן אם יוצא הקול שנתקדשה בעיר אחרת אין זה קול אבל הנשים אינם מזכירות לא העיר ולא פלוני וכן הוא בב"ח:
בית שמואל
(א) שנתקדשה: ד' דברים צריכים להיות, א' שאמרו נתקדשה לשון העבר, ב' שאמרו דקדושין היו היום, ג' שאומרים נתקדשה לפלו', ד' שאמרו נתקדשה בעיר זו, כתב בית חדש וח"מ הנשים אין צריכים לומר נתקדשה לפלוני היום בכאן אלא הקול יוצא כך והנשים אומרים נתקדשה סתם מיהו הטור כתב דצריך לומר נתקדשה פלונית לפלוני וכן כתב הריב"ש דכן הגירסא ברמב"ם אלא דאצ"ל היכן היו הקדושין כי מכלל דבריהן נשמע שנתקדשה במקום שנרות דולקות כן כתב בכ"מ ועיין בסי' ו' מה שכתב שם ביצא קול מזנה:
(ב) שבאו שנים והעידו וכו': נראה אלו ב' צריכי' להיות כשירי' כמה שכתב בסמוך בשם רי"ו, כתב בית חדש אמירות אלו שנים א"צ להיות באותו יום אלא אפילו אם באים אח"כ והעידו שהנשי' היו אומרים נתקדשה היום מהני ולכאורה לא משמע מתשובת הרשב"א דכתב ר' אבא לא פליג על עולא שאלו היה בשעתו בעינן כדעולא שיהיה נרות דולקות ואם לאחר זמן בעינן הקול מפי עדים כר' אבא ומה שכתב בתשובות אלו באו הב"ד לחקור אחר כך אחר הקול עושין היינו חקירה אחר העדים שאמרו שמענו מפלוני ופלוני וכן הר"ן שכתב חקירה אח"כ מהני היינו חקירה אחר עדים ויש ליישב:
(ג) ונשים שמחות וכו': בפרישה מדייק דוקא נשים שמחות עמה ואומרים נתקדשה אבל אם שמחות עמו ואומרים שקידש לא הוי קול:
(ד) נתקדשה סתם: ומה שכתב בשם הטור והריב"ש אפילו אם הנשים אומרים נתקדשה סתם לא מהני אבל א"צ לומר דנתקדשה כאן ובזה מדויק שפיר מ"ש אם אמרו נתקדשה בעיר אחרת לא נקרא קול ש"מ אם לא אמרו בעיר אחרת וגם לא אמרו נתקדשה כאן הוי קול מעלייתא:
ט"ז - טורי זהב
קול כתב מו"ח ז"ל בשם פסק א' של מהר"ל מפראג וז"ל ואני אומר הא דאמר' ר' אבא לא שישמעו קול הברה כו' אין פירושו דבזה שאמרו שמענו מפ' ופ' כו' סגי בכך דא"כ אמאי תנן יצא שמה בעיר מקודשת ה"ל למתני אמרו שניהם שמענו מפ' ופ' מקודשת א"ו תרתי בעינן דאיכ' הברה בעיר פלונית נתקדשת לפלוני וכשב"ד חוקרין אחר הדבר בעינן נמי דבאו שנים ואמו שמענו וכל היכ' שאין שם קול הברה בעיר לא נקר' קול דאל"כ לא תהא בת ישראל פנויה שילכו ב' ריקים ויאמר פלונית מתקדשת לפלוני וישמע א' ויעיד משמם הלכך צריך שיהיה הברה שאין בני העיר מקבלים קול הברה אא"כ יש בו ממש וכשיצטרף לזה שיאמרו שנים שמענו מפלוני חוששין לקידושין וכ"מ ברמב"ם שכתב וכן אם באו שנים ואמו ראינו כמו שמחת אירוסין כו' הרי לרמב"ם פשוט שאין לסמוך (על עדות) של שמוע' לבד והרמב"ם מדייק כי מדתנן יצא שמה בעיר מקודשת אלמ' ביציאת הקול בעיר תלי' מלת עכ"ל:
באר היטב
(א) היום: ד' דברים צריכים להיות. א' שאמרו נתקדשת לשון עבר. ב' שאמרו דקדושין היו היום. ג' שאומרים נתקדשה לפלוני. ד' שאמרו נתקדשה בעיר זו. קלא דשטר כתוב וחתום שנתקדשה ומכח השטר לא הוי קדושין דמפיהם ולא מפי כתבם בעינן. לא הוי קלא. משפטי שמואל סי' ס"ח. ועיין במהר"ם אלשיך סי' ח'.
(ב) חוששין לו: ב"ד שאמרו שחוששין לקדושין במי שלא אמר לי וב"ד אחר אמרו שאין חוששין לא מיקרי קול שהוחזק בב"ד הרדב"ז ח"א סי' קכ"ט.
(ג) הנרות: ואלו הב' צריכים להיות כשרים ואמירת אלו שנים א"צ שיעידו בב"ד בו ביום שנתקדשה אלא אפילו לאחר זמן מעידין שביום פלוני ראו בבית פלוני נרות דולקות וכו'. כ"כ ב"ח ע"ש. ומ"ש הב"ש ולכאורה לא משמע מתשובת הרשב"א דכתב ר' אבא לא פליג על עולא שאלו היה בשעתו (בעיר) [בעינן] כדעולא וכו' ע"ש. לא דק דהפשט הוא שאלו היה בשעתו וכו' שאילו ראו הנרות דולקות והיו שם בעיר בשעת שמחתן. ואם לאחר זמן בבדיקת קול וכו' פירושו שלא ראו הנרות דולקות ולא היו שם בעיר בשעת שמחתן ממש רק שבאו לאחר זמן שם ושמעו וכו' עיין ב"י וכנה"ג דף פ' ע"א סעיף י"א. אבל לעולם י"ל אם ראו בשעתו יכולים להעיד אף לאחר זמן מה שראו ביום פלוני ודו"ק.
(ד) שמחות לה: בפרישה מדייק דוקא נשים שמחות עמה ואומרים נתקדשה. אבל אם שמחות עמו ואומרים שקידש לא הוי קול ב"ש.
(ה) פלונית: לא הצריך שהנשים יאמרו לפלוני בעיר הזאת. רק שהנשים יאמרו סתם נתקדשה פלונית והקול יוצא מתוך דבריהם שנתקדשה לפלוני בעיר הזאת. והיום פשיטא שא"צ שיאמרו דהא ביום האירוסין עושין השמחה ח"מ וב"ח. מיהו הטור כתב דצ"ל נתקדשה פלונית לפלוני. וכנה"ג הביא דעת מהריב"ל דס"ל דהרמב"ם ורש"י וטור ס"ל הא דצריך שיאמרו נתקדשה לפלוני אלא בדליכ' רגלים לדבר דנרות דולקות ומטות מוצעות. אבל היכא דאיכ' רגלים לדבר דנרות דולקות ומטות מוצעות א"צ שיאמר לפלוני ע"ש דף פ' ע"א סעיף י"א. ודף פ"ב ע"א סעיף ו' ודלא כב"ש שכתב וכן כתב הריב"ש ע"ש. ולכ"ע א"צ לאמר היכן היו הקדושין כי מכלל דבריהן נשמע שנתקדשת במקום שנרות דולקות כ"כ כ"מ וב"ה.
(ו) סתם: לפי מה שפרשתי לא קאי זה על הנשים היוצאות ממקום שנרות דולקות רק קאי על המוציאין הקול כשאמרו פלונית נתקדשה סתם אין זה קול ברור וכן אם יצא קול שנתקדשה בעיר אחרת אין זה קול אבל הנשים אינם מזכירות לא העיר ולא פלוני. ח"מ ב"ח. ועיין מ"ש הב"ש. ועיין ס"ק ה' ודו"ק.