שולחן ערוך אבן העזר יז כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · כז · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

מצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג, יש אומרים שתולין שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו, ויש אוסרין. ומיהו אם יצא קול: איש פלוני מת או נהרג, ואחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו, אשתו מותרת לדברי הכל:

מפרשים

חלקת מחוקק

(נב) מותרת לדברי הכל:    כבר כתבו האחרונים שזה קאי על סברא הראשונה דוקא ועיין בקונטרס העגונות סי' קע"ז, (ובמקום אחר מ"כ כתב א"א מ"ו המחבר ז"ל וז"ל עיין בש"ע שם כתב לד"ה אמרינן היתר זה וליתא וט"ס הוא וצ"ל לדעה הראשונה והיא דעת התוס' אך לדעת המחמירין חיישינן שמא הקול אינו אמת ועדיין חי הוא וזה הנמצא נהרג לפני כמה ימים ואחר הוא עכ"ל):

בית שמואל

(פד) ומיהו אם יצא הקול וכו':    פירוש ב"ח וח"מ דקאי על דעה קמיית' דמתירים דלא תימ' כאן גרע טפי מדיצא הקול קודם ג"י קמ"ל מחמת הקול לא גרע ממ"נ אם הקול אמת הרי מת ואם הקול שקר הוי כאלו לא יצא הקול מיהו מ"ש מותרת לדברי הכל אינו מיושב ובט"ז כתב דהמחבר הכריע כן מסברא הואיל ויצא נמי הקול לכן מותרת לדברי הכל וא"ל ממ"ש בת' מהר"מ מינץ אם א"י אימת מת קרובו אמרינן דמת בקרוב משום דאוקמינן אותו בחזקת חי כמ"ש ביורה דעה סי' שצ"ז וכאן לא אמרינן דנהרג תוך ג"י וכן הקשה שם בט"ז וי"ל כאן איירי ראובן הלך מכאן וא"י היכן הוא אז אוקמי' לראובן בחזקת חי ומת זה אף ע"פ שנראה להם שהוא ראובן אמרינן שהוא מת קודם ג"י ונשתנה והוא איש אחר אשר לא ידעינן אותו ולא שייך לו' דאוקמיה אותו בחזקתו וראובן הוא חי, ואם פ"פ שלם ולא נחבל יש להתיר ומצרפים בכה"ג דעת ר"ת כשיש ספק אם הוא תוך ג"י ואפשר אפילו המחמירים מודים בזה ועיין תשוב' מהרשד"ם סי' נ"ו וכן אם הוא שלם ויש ספק אם אשתהי אחר שהעלוהו מן המים יש להתיר משום דהוי ס"ס שמא הוא תוך שעה הראשונה ואת"ל אחר שעה הראשונה שמא הלכתא כר"ת והרא"ש והטור דס"ל אם לא ראה הטביע' יכול להעיד אפילו אחר כמה ימים ועיין ק"ע ובת' רש"ך ס"א סי' קפ"ב ובתשו' מ"ב סי' מ"ה:


באר היטב

(פח) נהרג כו' ויש אוסרין:    והיכא שמצאוהו שלם ולא נודע אם הוא תוך ג"י או אחר ג"י וגופו שלם ולא נחבל בפניו לכ"ע מעידין רשד"ם סי' נ"ו. והרח"ש בתשובה סי' ה' ומ"ד ונ"ט. וכן אם הוא שלם ויש ספק אם אשתהי אחר שהעלוהו מן המים יש להתיר משום דהוי ספק ספיקא שמא הוא תוך שעה ראשונה ואת"ל אחר שעה ראשונה שמא הלכתא כר"ת והרא"ש והטור דס"ל אם לא ראה הטביעה יוכל להעיד אפילו אחר כמה ימים מהרי"ט סי' ל"ז ע"ש דבסי' ל"א לא כ"כ ונתקשה בזה הרב כנה"ג דף מ"ה ע"ב סעיף תל"ח. ועיין רש"ך ח"א סימן קפ"ג. ובתשובת מ"ב סי' מ"ה. ועיין קונטרס עגונות. אם כפי מרוצת הסיפור נראה דהוי לאחר ג"י תלינן להחמיר הרש"ך ח"ג סי' ק"ג. אם מצד הענין נראה שהוא תוך ג"י לכ"ע תלינן להקל הר"א ששון סי' ט"ו. משפט צדק ח"א סי' ס"ח. ראהו נפוח לכ"ע אין מעידין רשד"ם סי' נ"ו. וכ"כ כנה"ג דאפילו למקילין בספק אשתהי היינו דוק' בשלא נתפח אבל בנתפח איסור דאוריית' הוא ולחומר' דודאי אשתהי הואיל שנתפח ע"ש דמ"ו ע"א שהאריך בתשו' ומסיק דיש לחוש לרבוות' דסוברים דבעיגונא דאיתתא אין להתיר מטעם ספק ספיקא דכולא חדא ספיקא הוא ספק מת ספק לא מת ע"ש. ע"ל ס"ק נ"א. וס"ק פ"ד. וע' ס"ק צ"ג מש"ש ועיין כנה"ג דף מ"ו ע"א סעי' ת"ו שכתב שם ואפי' ראוהו לאלתר ונתפח מעידין עליו ע"ש וזהו סותר למ"ש דף כ"ט ע"א סעי' שס"ו והבאתי לעיל ס"ק פ"ד עיין ודו"ק. אפי' לדעת הרשב"א דמחמיר היינו דוקא כשהעד עצמו מסופק אם הוא תוך ג"י או אחר ג"י. אבל אם העד שמצאו הלך לו אין לנו לחוש דילמא העד הראשון היה מסופק. וכ"ש עד מפי עד דתלינן להקל עיין כנה"ג דף מ"ו ע"ב.


(פט) הכל:    עיין ח"מ מ"ש. וכנה"ג דף מ"ז ע"א כתב דט"ס וצ"ל מותרת לדברי התו' ע"ש וכ"כ בה"י.







▲ חזור לראש