שולחן ערוך אבן העזר ד לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אם לא טבל ולא הטבילוהו בית דין, היה רוב העיר עובדי כוכבים, מותר להאכילו מאכלות אסורות. היה רובן ישראל, מחזירים לו אבידתו כישראל. מחצה על מחצה, מצוה להחיותו כישראל, ומפקחין עליו את הגל בשבת, והרי הוא לענין נזקין ובכל ספק – המוציא מחבירו עליו הראייה:

הגה: ויש אומרים דאפילו ברוב עובדי כוכבים, מפקחים עליו הגל בשבת ואין מצווין להחיותו אלא ברוב ישראל (טור):

מפרשים

 

חלקת מחוקק

(לב) והרי הוא לענין נזקין:    ובכל ספק ממון המוציא מחבירו עליו הראיה אבל ברוב כותים חשבינן ליה כודאי כותי ואם נגח תורא דידיה לדידן משלם נזק שלם אף בתם כדין שור של נכרי שנגח לשל ישראל אעפ"י שהוא מוחזק בממונו מ"מ מאחר שהספ' בעצמותו אם הוא כותי או ישראל אז הולכין אף בממון אחר הרוב וכן ברוב ישראל מחזירין לו אבידה אעפ"י דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו להוצי' ממון מיד המוחזק בהית' אבל אביד' זו אין המוחזק בה מוחזק בהיתר מדעת בעל האבידה וכן ברוב ישראל לענין נזקין אם נגח שור ישראל את שורו אין חייב הישראל נזק כלל דאמ' ליה אייתי ראי' דישראל אתה ואין הולכין בממון אחר הרוב להוצי' הממון מיד המוחזק כן הוא בטור וכ"כ המ"מ (בפט"ו מהא"ב) אליבי' דהרמב"ם וכן בהג"ה כאן לא הביא (דעת הטור) שחולק על הרמב"ם רק בשני דברים לא בג' דברים כמו שעלה על דעת הב"ח (והוא דמפרש הב"ח בדברי הרמב"ם עוד חלוקה שלישית דהיכ' דנגח תורא דידן לתורא דידיה ברוב ישראל דחייבים לשלם לו דישראל גמור הוא לכל מילי ודלא כהטור ובאמת גם הרמב"ם ס"ל כדעת הטור דאין הולכים בממון אחר הרוב וכי הזיק שור ישראל לשורו אין הישראל חייב בנזק כלל וע"כ הביא הרב מהרמ"א בהג"ה דעת הטור בב' דברים ולא בחלוק' שלישית כי גם הרב מהרמ"א ס"ל דהרמב"ם כהטור ס"ל בחלוקה השלישית כדעת המגיד וק"ל) דהא באמת אין כאן רוב גמור דהא הוי קבוע וע"כ מי שהרגו אין נהרגין עליו בין ברוב ישראל ובין ברוב כותים וכמו שכתב הב"ח בעצמו:
 

בית שמואל

(נה) מותר להאכילו נבלות:    ומכ"ש דאין מחזירין לו אבידה ולענין נזקים חייב לשלם נזק שלם כ"כ תוספות ביומא משמעות ברש"י בכתובות וכ"כ המגיד וכתב הטעם משום דאין לו חזקה והוא בעצמו א"י אם הוא ישראל ותוס' כתבו טעם אחר כמ"ש בסמוך ומה שהב"י מדייק דהטור לא ס"ל כן ליתא וכבר השיג עליו בד"מ:

(נו) מחזירים לו:    ולענין נזיקין אם נגח תורא דידן לתורא שלו כתבו תוספתא ביומא שם דמשלם לו נזק שלם כמועד אף על גב בממון אין הולכים אחר הרוב היינו כשבא לידו מדעת הבעלים והטור והמגיד כתבו ברוב ישראל אין משלם משום דאין הולכין בממון אחר הרוב וברוב עכו"ם משלם הוא נ"ש משום דאין לו טענת ברי כמ"ש בס"ק לפני זה, והא דמחזירים לו אבידה משום דאין למוציא חזקה מעליי' דלאו ממון דידיה הוא:

(נז) מצוה להחיותו:    ואין מחזירים לו אבידה דאמרינן ליה אייתי ראיה דישראל אתה אפי' לסברת המגיד דאין למוציא ראייה מעליי' מ"מ כאן דאין רוב כנגדו יכול להחזיק:

(נח) ומפקחין עליו את הגל:    כבר האריכו בזה הפוסקים לבאר דעת הרמב"ם כמ"ש פכ"ח ה' שבת ואכתוב בקיצור מה שעולה ממגיד וכ"מ פ"ב ה' שבת ולפי תשובת הרמב"ם לחכמי לונ"ל לפי אוקימת' ביומא דפ"ד ומחלק שם בענין פקוח נפש בין פרשו כולו לבין פרשו מקצתו ה"פ לרמב"ם פרשו כולו ממקום קביעות ובעת שניידו פירש א' ונפל עליו מפולת אז הולכים אחר הרוב אבל אם פירש א' ממקום קביעות אין הולכים אחר הרוב בפקוח נפש אף על גב לענין איסור קי"ל בנמצא אזלינן אחר הרוב וכאן התינוק הנמצא מסתמא האנשים שבעיר ניידו והוי כאלו ניידו כלם ופירש א' מהם מ"ה הולכים אחר הרוב וכשיש רוב כותים אין מפקחים הגל גם תוספות ספ"ק דכתובות כתבו תינוק הנמצא בעיר לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית מ"ה ברוב עכו"ם אין מפקחין הגל ואין להחיותו אבל מחצה על מחצה מפקחים הגל ואז מצווי' להחיותו כי ס"ל דין מצוה להחיותו שוה לפקח הגל וכן ס"ל לרש"י ביומא שם, והנה באורח חיים סי' שכ"ט פסק המחבר כפי' הרמב"ם בניידו ופיר' א' מהם אין מפקחים הגל וכאן הביא בהג"ה דעת החולקים היינו משום אפי' לפי' הרמב"ם אין מוכר' הסברא דבני העיר חשובים כניידו והוי כאלו פי' א' ממקום קביעותו וכל זה איירי כשנמצ' בעיר אבל אם נמצא בבית הוי מקום קבוע ומפקחין כמ"ש בתוס' שם:

(נט) ואין מצווין להחיותו:    עיין ברש"י ותוס' ביומא שם כתבו כל שמפקחי' עליו הגל מכ"ש דמצווי' עליו להחיותו:
 

ט"ז - טורי זהב

מחצה על מחצה מצוה להחיותו הרמב"ם מרא דהאי פסק' ס"ל דהא דאמר רב ל"ש אלא להחיותו קאי על מע"מ אבל רש"י ותו' מפרשים דקאי דוקא על רוב ישראל ונראה טעמם דאי קאי גם על מע"מ למה במחצה אמרו דהלכתא לענין ניזקין ולא אמרו שמצוה להחיותו אבל הרמב"ם ס"ל דודאי ה"מ למימר כן אלא דקמ"ל רבות' לענין ניזקין וכעין שפירש"י ותוס' בענין אבידה דקמ"ל רבות' ע"ש דלענין להחיותו אין חידוש כ"כ דמפרנסים עניי גוים ה"נ בזה קמ"ל רבות' דהיינו ע"פ מה שביאר המ"מ בזה דאם נגח שור שלו לשור של ישראל משום פלגא ופלגא א"ל אייתי דאי' דלאו ישראל אנא ואתן לך אבל ברוב גוים חשבינן לי' כגוי ומשלם נזק שלם לפי שאין לו חזקת ממון כיון שהוא עצמו מסופק אם הוא גוי או ישראל ונ"ל דזהו הרבות' דלא תימא כיון שאין לו חזקת ממון א"כ אפי' במע"מ נימא דפלגא ודאי משלם ליה ואידך פלגא ה"ל כממון המוטל בספק ואין שום א' מהן מוחזק (קמ"ל) דאז דין הוא כישראל גמור שפיר מהני לו חזקתו בזה וזה נכון לע"ד. וכתב עוד המ"מ דברוב ישראל אם נגח שור ישראל שורו של זה מסתבר' דפטור ואפי' ברוב ישראל דהא קי"ל דלא אזלינן בממון בתר רוב והיינו דאמרינן דוקא להחזיר לו אבידותיו לפי שאין להמוצ' חזקת ממון בה כלל אבל לשלומי ניזק' אפי' ברוב ישראל לא מפקינן מישראל לזה דאל"כ לאשמועינן רבות' דאפי' ברוב ישראל לניזקין כ"ש לענין אבידה עכ"ל ובטור כתב בזה וז"ל ואם נגח תורא דידיה לתורא ידישראל פלגא משלם ליה ואידך פלגא א"ל אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לך אפי' במע"מ עכ"ל והאי אפי' פירשו וכ"ש ברוב ישראל אבל ברוב גוים פשיטא דמשלם הכל דחשבינן לי' כגוי וכמ"ש בסמוך בשם המ"מ ואין בזה מחלוקת בין הרמב"ם להטור והב"י הבין דמ"ש הטור אפי' במע"מ היינו דכ"ש ברוב גוים ואגב שיטפי' לא דק בזה ובדרישה העיד דברוב ספרים נשמט דבר זה מספר ב"י (ובמר שביאתו א"ה לא ידעתי מה זה) כי לסלק המבוכים שנזכרו ב"י ובדברי מו"ח ז"ל ובדרישה בזה:

וי"א דאפי' ברוב גוים כו' זה דעת הטור דפסק כשמואל דבפקוח נפש לא הלכו בתר רוב ולענין מצוה להחיותו פסק הוא כדעת רש"י ותו' שזכרנו בסמוך:
 

באר היטב

(מה) נבילות:    מכ"ש דאין מחזירין לו אבידה ולענין נזיקין חייב לשלם נזק שלם.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש