שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רלח
ענין רלח:
מוסתגאניס. מענין היולדת שכתבת כבר נהגו כל ישראל שלא לבעול על דם טוהר. וכתב ר' אברהם אב ב"ד שהוא שמע מהרב הנשיא ר' יהודה בר' ברזלי שהגאונים ז"ל החרימו כל הבועל על דם טוהר. אלא צריכה היולדת לספור שבעה נקיים אחר שתלד חוץ מיום הלידה ויעברו ז' לזכר וי"ד לנקבה וימי לידה שאינה רואה בהם עולים לה לז' ימים נקיים שכן פסקו הגאונים ז"ל ואם ישבה ז' נקיים והיא יולדת זכר תוכל לטבול אחר שבעה ימי לידתה מיד ואינה צריכה לעמוד בטומאתה לא מ' לזכר ולא פ' לנקבה שזה דרך מינות הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פי"א מהא"ב הט"ו) וטבילתה כטבילת הנדה במי מקוה ואסורה לבעלה כנדה בחיוב כרת ואינה טובלת אלא לאחר ז' נקיים שיעברו ליל ח' או למחרתו אם אינה יכולת בלילה מפני פחד הגוים. ובמקומו' שאין להם מקוה יש אוסרין לטבול בנהר אם יש לחוש שמא גדל הנהר מפני מי גשמים לפי שאין מי גשמים מטהרין בזוחלין אלא באשבורן כשהם מתקבצים בתוך עוקה במקוה. [אמר המגיה ראיתי להרב ר' יצחק צרפית ז"ל שכ' שאם נהגו זה לגדר ופרישה אע"פ שידעו שהוא מותר או מפני נקיות מפני שאותם הימי' דמים מצוים בה ראוי להניחם על מנהגם ואין מתירין אותם בפניהם אבל אם נהגו בטעות ראוי להודיעם שהם טועים כדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל]: