שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קכא
מלייאנה אל ה"ר דוד יצ"ו ב"ר שמואל חלאיו נ"ע
שאלה קכא:
שאלת שמנהג ארצכם לתרגם קצת הפטרו' של פסח ושל עצרת בלשון ארמי ושירת דבורה בלשון הגרי ובפסח ועצרת המפטיר הוא המתרגם אבל שירת דבורה קורא אות' בלשון הקדש ומברך לאחרי' ואחר הברכה חוזר ומתרגם אות' בלשון הגרי ותמהת על זה מה לי כשהוא מתרגם בלשון ארמי' מה לי כשהוא מתרגם בלשון הגרי שעזרא ובית דינו התקינו להעמיד מתורגמן היתה דעתם כדי שיבינו העם מה שהם קורים. יראה מזה שבכל מקום צריך שיתרגם המתורגמן כפי הלשון שהם מכירים ובמקומו' אחרים ראיתי שהמפטיר עצמו היה מתרגם שירת דבורה בלשון הגרי והפסוק האחרון חוזר לאמרו בלשון הקדש ומברך אחר ההפטר' כדרך שעושין כשמתרגמין בלשון ארמית יודיענו רבינו אם יש בזה שום טעות:
תשובה: דע כי בימי חכמי התלמוד היו מתרגמין כדמוכח במגלה והיו מתרגמין ארמי' כדי שיבינו העם ולשונם היה לשון ארמית. אבל לא היה מנהג בימיהם בכל המקומו' וכדמוכח הא דאמרי' גבי הא דתניא במגלה פ' הקורא עומד ויושב (כ"ג ע"ב) לא שנו אלא במקום שאין מתורגמן אבל במקום שיש מתורגמן פוסק. משמע גם בימי התלמוד היו מקומו' שלא הי' מתרגמין. וכן אמרו בירושלמי (מגילה פ"ד ה"א) מן מה דאנן חמי רבנן נפקי לתעניתא וקרו ולא מתרגמי הדא אמרה שאין התרגום מעכב. וא"ת שאין אנו מדברים בלשון ארמי' מה יועיל לעמי הארץ לתרגם בלשון ארמי'. י"ל דשאני תרגום אונקלוס שנתקן ברוח הקדש כדאמרי' בנדרים (ל"ז ע"ב) וכיון שנתקן ברוח הקדש אע"פ שאין מבינים אותו יכולים לתרגם אותו. ואם מתרגמין בלשון הגרי שמכירים אותו כשר הדבר וכל מה שאמרו בגמרא (מגילה ל"ב ע"א) שלא יסייע הקורא למתורגמן וכל אותן דקדוקים לא נאמרו אלא בתרגום התורה שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה אבל בתרגום של נביאים אין מדקדקי' בו כל כך ע"כ נהגו לתרגם המפטיר עצמו ומה שנהגו במקומו לתרגם בלשון הגרי שירת דבורה אחר הברכ' הוא יותר ראוי מלתרגם אחר קריאת ההפטר' ולחזור פסוק אחרון ולברך כיון שאינו מתרגם פסוק עברי פסוק הגרי והזהר שלא יתרגמו הברכו' שהברכו' נאמרו' בכל לשון ואם יתרגמו אותם הרי הם כאלו ברכו ברכה אחת שתי פעמים והויא האחת ברכה לבטלה: