שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קכ
שאלה קכ:
תונס. שאלת מה שאמרו בספרי בפסוק לא תוכל לזבוח את הפסח אלעזר בן מתיא אומר לפי שמצינו שהצבור עושין את הפסח בטומא' בזמן שרובן טמאים יכול יהא יחיד מכריע את הערלה ת"ל לא תוכל לזבוח את הפסח. הכרעה לטומאה ידועה דאחד מכריע אם היה יותר על מחצה אחד כלן עושין פסח בטומא' אבל הכרעת ערלה עד שצריך הכתוב למעטה לא הבנתי. ואם פירושו שהערל אע"פ שהוא כטמא אינו מכריע היה לומר יכול יהא ערל מכריע את הטומאה ועוד לא צריך לקרא דהא אינו מכריע אלא טמא מת ומ"מ כבודך יבאר לי באר היטב עוד בתוספ' דבריתא גופה ר"ש אומר השוחט את הפסח על היחיד בבמת יחיד בשעת איסור הבמה עובר בלא תעש'. יכול אף בשעת היתר הבמה ת"ל באחד שעריך בשעה שישראל מכונסין בשער אחד בשעת איסור במה ולא בשע' היתר במה וכי ר"ש פוטר המקריב פסח בבמת יחיד בשעת היתר הבמות והלא הלכ' רווחת היא דלוקה. ומפי השמועה למדוה שזו אזהרה לשוחט בבמת יחיד אפי' בשעת היתר במות ע"כ:
תשובה: מה שהוקשה לך לשון ספרי יכול יהא יחיד מכריע את הערל'. יפה הקשית לפי הנסחא אשר מצאת אבל היא משובש' ובספרים שלנו כתוב מכריע את העולם ובגמ' פסחים פ' כ"צ (ע"ט סע"ב) הביאוה בזה הלשון אלעזר בן מתיא אומר אין היחיד מכריע את הצבור לטומאה. שנ' לא תוכל לזבוח את הפסח ומה שנז' בבריתא מכריע את העולם אמרי' בגמ' מכריע את הצבור אלא שלשון הבריתא הוא דרך גוזמא. כלומר איך אפשר שיחיד מכריע את העולם אם הוא מחצה על מחצה. והכונ' היא על הצבור הוא קהל ישראל העושין את הפסח. ומה שתמהת על הרמ"בם ז"ל שפסק בפ"א מהל' פסחים שהעוש' פסח בבמת יחיד שהוא לוקה ולפי לשון הברייתא שהיא בספרי לדברי ר"ש אינו לוקה אלא בשעת איסור הבמות. זאת הבריית' הביאוהו בגמרא פסחים פ' האשה (צ"א ע"א). וגם אני הוקש' לי זה אלא שמצאתי שהרב ז"ל סמך על מה שאמרו בגמ' זבחים פ' פרת חטאת (קי"ז ע"א) וחכמים אומרים כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל וכאן וכאן לא קרבו ליחיד אלא עולה ושלמים הנה שדע' חכמים הוא שאפי' בשעת היתר במות לא קרבו ליחיד פסחים ופסק הרב ז"ל כחכמים: