שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שאלה קכב:

עוד שאלת על ענין אלו שלוקחין סחורה מהתגרים ביוקר הרבה ממה שהיא שוה במקומם על דעת שיוליכו אותה למקום אחר ששוה ביוקר והם מרויחים בה ואחרי בואם נותני' דמי הסחורה אם יש בזה רבית מפני שכשמוכרים התגרים אותה סחורה במקומם במעות בעין מיד הם מוכרין אותה בעשרה דינרין ואלו לוקחין אותה בי"ג דינרין ובמקום שמוליכין אותה לשם שוה יותר אם יש בזה שום רבית ועוד לפעמי' לוקחין בהמה ששוה ששי' זוז בשמנים זוז ומשתמשים בה ארבעה או חמשה פעמים ואח"כ נותני' השמני' זוז לבעל הבהמה והקונים אומרי' יותר טוב הוא לנו שנתן עשרי' זוז יותר ממה שהיא שוה ממה שנתן שלשה או ארבעה כפולות שכירות אם יש בזה משום רבית:

תשובה: אם כשמוליכין הסחורה לאותו מקום הוא אחריו' הדרך על המוכר מותר לו ליקח יותר ממה ששוה במקום הזול אם מכרוה ביוקר במקום שמוליכי' אותה ואם אחריו' הדרך הוא על הלוקח אסור דהכי איתא בפ' איזהו נשך (ע"ב סע"ב) המוליך חבילה ממקום למקום מצאו חברו ואמר לו תנה לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך באותו מקום ברשו' מוכר מותר ברשות לוקח אסור. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מהלכו' הלואה וענין מכירת החמור ביותר מכדי שוויו אם הוא ברשו' מוכר עד שיפרענה לוקח שאם מת או נשבר או נשבה הוא ברשו' מוכר מותר. ואם הוא ברשו' לוקח אסור. ואע"פ שזאת הנאה היא ללוקח גם אם ילוה מחבירו מאה במאה ועשרים לזמן וישא ויתן בהם וירויח ארבעים הנאה של לוקח הוא ואפ"ה אסרתו התורה שזה רבית קצוצה היא כיון שבשכר המתנת המעו' הוא מעלה לו הדמים וכללא דרביתא הוא כל אגר נטר לי אסור. וכמו שאמ' בגמרא אלו הוו ליה זוזיה הוה שקל כדהשתא וכו' וגם זה אלו היו לו מעות היה לוקח בששים מה שהוא לוקח בשמונים ומפני שאין לו מעות העלה לו בדמים ואסור אלא אם הבהמה באחריו' המוכר בכל אונסיה עד שיפרענו שכיון שקבל עליו אחריו' הבהמה קרוב לשכר וקרוב להפסד הוא ואם לא קבל עליו אחריו' הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד והעושה כן נקרא רשע: