שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רפח
תנס אל ה"ר דוד הכהן שלאל יצ"ו
שאלה רפח: שאלת ראובן לוה משמעון עשרים ליטראו' ארגמן ע"מ שיפרע לו עשרים ליטראו' ארגמן. ואח"כ הוקר השער. וראובן אומר שאינו חייב לפורעו אלא מה שהיה שוה הארגמן בשעת ההלוא' ושמעון אומר לא כי אלא ארגמן לוית ממני ארגמן תפרע לי. ומ"מ חושש הוא שמא יש שם רבית ואינו רוצה להפרע ארגמן אלא בהוראת חכם:
תשובה: לפי נסח השאלה לא קבע זמן לפרעון וכיון שעמד הארגמן הוא נודע בבתי הסוחרים בכ"ז שיש בפנדקותיה' ארגמן. א"כ הרי זה כלוה סאה חטים בסאה חטים שאם יצא השער לווין סתם ופורעין סתם. כלומר בלא קביעו' זמן דלא קי"ל כהלל דאמר (ב"מ ע"ה ע"א) לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשינו דמים שמא יוקרו החיטים ונמצאו באות לידי רבית. כדאמרינן בגמ' א"ר יהודה אמר שמואל זו דברי הלל. אבל חכמים אומרים לווין סתם ופורעין סתם. וה"ה שיכול לומר לו תן לי דמי ארגמן כמו ששוה עכשו דקי"ל כר' ינאי (שם ס"ה ע"ב) דאמר מה לי הן מה לי דמיהן. ואע"פ שהראב"ד ז"ל לא התיר זה אלא כשיש ללוה מעו' בשע' ההלואה כדי דמיהן. הרמב"ן ז"ל בחדושיו התיר אפילו אין לו מעות וכ' שכן הוא דעת הגאונים ז"ל: