שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רפט
שאלה רפט:
עוד שאלת ראובן הי' נוש' בשמעון שלשה דהב וחצי מסחורו' מכרם לו בחנותו וכשתבעו לפרעם לו אמר לו אין לי מעות.
אבל אמכור לך בהם רובע ככר שעוה ונתפייס בזה ראובן והרחיב לו הזמן לשבת נחמו.
ועתה השנה קשה והוקר השער של השעוה עד י"ח דהב הככר וכשראה שמעון כך אמר לראובן הא לך מעותיך כי גם מה שנתת לי כסך ג' דהב וחצי לא היה שוה ג' דהב וראובן אומר עכ"פ תתן לי שעוה אחר שיש לי שטר עליך.
מה הוא הדין בזה:
תשובה: אם באותה שעה הית' שוה השעוה כמו שפסק עמו חייב לתת לו שעוה כמו שפסק עמו. ואם חוזר בו מקבל עליו מי שפרע דקי"ל פוסקין על הפירו' אם יצא השער כדאי' בפ' איזהו נשך (ע"ב ע"ב). ואם הסחור' לא הית' שוה כמו שנתנ' לו ומה ששוה ג' דהב נתן לו בשלש' דהב וחצי כמו שנזכר בשאל' ינכה מרובע שעוה שביעי' המשקל כשיעור שחסר ג' דהב משלש' דהב וחצי שאינו חייב לתת לו אלא כשיעור מעותיו. ואם שער השעוה הי' יותר באות' שעה מהמעו' שנתן לו. אינו חייב לתת לו אלא מה שהלוהו ג' דהב' או ג' דהב וחצי כפי מה שנתן לו כן כ' הרמב"ן ז"ל בחדושיו בשם תשוב' רבינו האי גאון ז"ל כיון שיש איסור במקח זה ואין בו אלא דין מי שפרע הרי המקח בטל לגמרי. ודין מי שפרע הוא שהנותן מעות על הפירו' ולא משכה. אם חזר בו אין ב"ד גובין ממנו פירו'. אבל מאררין אותו ואומרים לו מי שפרע מדור המבול וכו' יפרע ממי שאינו עומד בדבורו וכדאי' בפ' הזהב (מ"ד ע"א) וא"כ כשפסק לו על השעוה לא נתן לו באותה שעה הסחור' שמכר לו אלא היו חוב עליו מקודם לכן. וכשתבעו בחובו אמר לו אתן לך שעוה לזמן פלוני בפריעת חובי. ואינו חייב לתת לו אלא מה שהי' חיי' לו אפילו הי' כן שער השעוה באות' שעה שהרי לא באיסור בא לידו. והכי אמרי' בגמ' בריש פ' איזהו נשך (ס"ב ב'). וכן אם לא הית' השעוה מצויה באותו זמן שמכרה לו ולא הי' לה שער ידוע אינו חייב להעמיד לו שעוה ויחזיר לו מעותיו שהי' חייב לו שאין פוסקין על הפירו' אלא אם יצא השער כדאי' התם (שם). לפי שבאה השאל' מסותמת הרחבתי בה בכל הצדדין: