שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רפז
ענין רפז:
מי שמינה אשתו אפטרופא על בניה שהם בניו ומת ונשאה ונתנה בנכסים ואח"כ נשאת אם מסלקין אותה מהאפטרופוסו'.
ענין זה לא נזכר בגמ' ובא מעשה לידי וסלקתי' ולא הוצרכתי בזה לענין אם הדין נותן לסלק' אם לא כי היא תבעה מעצמה להסתלק.
וגם כשהחזירה הנכסים החזירתן בהפסד והי' הדין נותן לסלק' אף אם לא נשאת.
אבל לענין הדין במקום אחר ראיתי בזה תשובה להרשב"א ז"ל שנשאל על ענין שהדייני' סלקוה מטענת נשואיה והוא כתב שהעבירו עליה הדרך ולא סמך דבריו בראי' מהתלמוד כמדומה לו שאין הדבר צריך לפנים שאין לסלק' מטענה זו אבל הרא"ש ז"ל כ' בתשוב' והיא בספר אהע"ז סי' ק"י שהדבר ידוע שאם תנשא לבעל יסלקוה ב"ד מהאפטרופוסו' שלא יאכל בעלה הנכסים.
ולא יצא לנו מזה אלא פלוגתא דרבוות' ז"ל.
ואני אומר לקיים כל דברי חכמים ושיהי' בנוי על שורש התלמוד.
שאם האשה הזאת הצליחה הנכסים כל עוד היות' פנויה ונשאת לאדם הגון שהבעל המוריש שמינה אותה אפטרופא הוא אצלו בחזקת נאמן והיה ממנה אותו אפטרופוס או יהי' מוחזק בכך לב"ד שאין מסלקין אותה מהאפטרופסו'.
ועל כיוצא בזה כ' הרשב"א ז"ל שהעבירו עליה את הדרך ואם אינו מוחזק בכשרו' ובנאמנו' לא למוריש ולא לב"ד מסלקין אותה.
ועל כיוצא בזה יודה הרב ז"ל.
ואף על זה המוחזק כ' הרא"ש ז"ל שב"ד יסלקוה.
ואם יתמנה בעלה יהי' בכח ב"ד וברשותם.
אם הוא בעיניהם ראוי לכך.
ובין כך ובין כך אם הפסידה הנכסים באלמנותה מסלקין אותה כדין הגמרא (גיטין נ"ב ע"ב):