שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רנה
שאלה רנה:
עוד שאלת אשה שנדרה שלא ליהנות לפיה מנכסי בעלה ובעלה קיים הנדר והיתה ניזונות משל אביה שבוע אחד.
אח"כ באה לפני זקן ופרטה לו נדרה והתירו בשלשה הדיוטות ויש מהרהר אחריו כי לפי הפוסקים נדרי ענוי נפש ונדרים שבינו לבינה הבעל מיפר לה וחכם מתיר ואף אם קיים נדרה ילך אצל חכם ויתירנו ויפר כי כן כ' הרמב"ם ז"ל (פי"ג מה' נדרים ה"כ) ואם תאמר ה"מ אם נתחרט ביום ההיקם יום שנתנה לו תורה.
אבל אחר כן אפילו יתירנו חכם כבר נתרוקנה רשות ממנו ותלך אצל חכם מכל מקום הרי כשקיים נדרה כאלו הדירה מנכסיו ואף אם יתירנו חכם התיר חלקה ועדיין היא אסורה בהנאת נכסיו עד שיתיר נדרו או יעמוד עד שלשים יום מכאן ואילך יוצא ויתן כתובה אנא תבאר כל זה ובו ביום אם הוא היום ההקמה או ביום שנשאל לחכם והתיר לו אף אם לא יהי' ביום שנתנה לו תורה ויהי' כאלו בו ביום נדרה:
תשובה: מה שנתנה תורה רשות לבעל להפר נדרי ענוי נפש ונדרים שבינו לבינה טעמא דמלתא הוא משום שאשתו כגופו. וכדרב פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת והא דר' פינחס אית' בפ' המגרש (פ"ג ע"ב) ובפ' יוצא דופן (מ"ו ע"ב) ובשבועו' ובנדרים (ע"ג ע"ב) ובפ' כירה (מ"ו ע"ב) ובפ' ארבעה אחים (כ"ט ע"ב) וכיון שהיא נודרת על דעת בעלה ואין לה רשות בעצמה במה שהבעל הוא מקפיד משום הכי רשאי להפר לה כל אותו יום. ואם קיים לה או שתק כל אותו היום חל הנדר ולא מפני זה נסתלק רשות מן הזקן מלהתיר לה דיפה כח הזקן מכח הבעל שהזקן עוקר הנדר מעיקרו ומשוי לי' כנדרי טעות ואף אם עברה על נדרה קודם התרה אינה לוקה משא"כ בהפרה דבעל מיגז גייז לי' מכאן ולהבא וכן אם גרשה ונשאת לאחר חזר הנדר למקומו וכל זה מתבאר בשבועו' ובנדרים ובכתובות ובנזיר ובקדושין שאם לא תאמר כן אם אשה שבעלה במדינת הים ונדרה נדרי ענוי נפש לא יהי' לה תקנה וזה ודאי לא שמענו ודבר זה פשוט הוא שהחכם מתיר נדרי אשת איש. בין מה שיכול הבעל להפר בין מה שאינו יכול להפר וכן הוא בירושלמי בפ"י כתבו הרמב"ם ז"ל כן בהלכותיו ולא מבעיא לן בגמרא (נדרים ח' ע"ב) אלא אם נעשה שליח לחרטת אשתו או לא וכן פליגי תנאי בנגעים (פ"ב מ"ה) אם הבעל מתיר נדרי אשתו בדברים שבינה לבין אחרים אי לא משום דאשתו כגופו אבל לא נסתפק אדם מעולם שהחכם לא יהא כח בידו להתיר לאשה נדרים שבינה לבין בעלה קודם שמיעה ולאחר שמיעה וקיום וראיתי תשובה משובשת בזה ומפרשים אין נשאלין על ההפר (נדרים ס"ט ע"א) שהנדרים שהבעל מיפר אותם אין נשאלים מהם לחכם וזה טעות והכי פירושו אם הבעל הפר לה ונתחרט ורוצה לקיים אינו נשאל לחכם להתירו מהפרה זו וכיון שהפר הרי הוא מופר. ואי קיום הבעל דומה למדיר את אשתו אי לא בריש פ' המדיר (ע"א ע"א) איכא תנא דס"ל הכי דס"ל הוא נתן אצבע בין שיניה ומ"מ חכם מתיר לה ואם קיים הבעל דקי"ל כר' יוחנן דאמר (נדרים ס"ט ע"א) נשאלין על ההקם אין ספק שאין נשאלין עליו אלא ביום שמיעה כפשטיה דקרא דהא בגמרא דייקי' בנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין לה נדרה. אם שמע אב ביום אחד וארוס ביום אחר אי מיפר דהוי יום שמוע דנפשיה או לא מפר דהוי יום שמוע דחבריה וכיון דכולי האי דייקינן משמע ודאי דיום שמוע בעי' ויום שאלת ההקם לא איירי ביה קרא כלל. וראיתי בספר יורה דעה (סי' רל"ד) דמדמה יום שאלה ליום שמועה שכיון שאינו יכול להפר הרי הוא כאלו לא שמע עד שנשאל ולא מסתבר כלל. ומה שכתבתי הוא הנכון: