שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רנד
להותיק ר' יוסף ששפורטיש יצ"ו
שאלה רנד: שאלת ראובן היו לו שלשה בנים שנים מהם במקומו והשלישי במדינת הים וחלה ראובן וצוה מחמת מיתה שירשו שלשת בניו כל נכסיו חלק כחלק. רק ספרי הרפואה הניחם לבנו שהיה במדינת הים יתר על אחיו. ונפטר לבית עולמו והבנים שהיו במקומו הפקידו כל הספרים אצל יעקב. ואחר כן נפטרו המפקידים ונפלו כל נכסיהם לאחיהם שבמדינת הים. וכשבא תבע הספרים ליעקב כי הענין הי' מפורסם שבפקדון באו לידו וגם עדייין הוא נודע שהם ברשותו וטען שבתורת משכון באו לידו מאחד מהמפקידים בחוב שהיה לו עליו ובתוך כך מת יעקב ועכשו היורש הנזכר הוא תובע ספריו מיורשיו מהו הדין בזה:
תשובה: ספרי הרפואה אין לו לטעון עליהם כלום אפילו הודה לו המפקיד שחייב לו לפי שאין נכסי אחיו משועבדים לחובו וגם חלקו בשאר הספרים אין לו דין עליהם וגם חלק האח המת שלא הי' חייב לו כלום אינן משועבדין לו אם מת אחרון ואם מת ראשון חצי חלקו יירש אחיו שהי' במדינת הים והחצי האחר דינו כחלק האחד שטוען עליו חוב ואם הנפקד הי' מעכב הכל בטענת משכון מפני חוב שהי' לו על האחד שלא כדין היה עושה כן ויטלם מהיורשים בלא שבועה ודבר זה אינו צריך לפנים. ולעיקר השאלה אם יורשי הנפקד יכולין לתפוס חלק המת במה שאמר מורישם שהי' חייב לו כיון שהדבר ידוע ומפורסם שבתורת פקדון באו לידו וגם היום הוא נודע שהם ברשות יורשי הנפקד אין ליורשים דין עליהם אפי' טען אביהם בחייו משכון הם בידי ודבר זה מתפרש בפ' חזקת (מ"ה) דכל היכא דאיכא עדים וראיה לא מצו טעין לקוחין הם בידי כלומר שאם יש עדים שהיו שלו והפקידם בידו וגם עתה ראה אותם בידם אינו יכול לטעון עליהם כלום ויטול המפקיד או יורשיו את כליו וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכו' שאלה ופקדון זה לשונו המפקיד אצל חבירו בעדים ובאו עדים ואמרו שזה החפץ בפנינו הפקידו אצלו אין השומר יכול לטעון ולומר חזרתי ולקחתיו ממנו או נתנו לי במתנה לפיכך אם מת השומר מוציאין הפקדון עצמו מהיתומים בלא שבועה עכ"ל. וכיון שאינו יכול לטעון נתונים ולקוחים ליכא מגו לטענת משכון הם בידי כדאי' בפ' חזקת (שם) וכן כ' הרב ז"ל פי"ג מהלכו' מלוה ולוה ובפ' ח' מהלכו' טוען ונטען ובפ' הכותב (פ"ה ע"ב) מוכיח גבי עובדי טובא דבסימנין בלבד מהדרינן. וכן כ' הרב ז"ל בפ' ו' מהלכו' שאלה זה לשונו ולא עוד אלא אפי' מי שאמר כך וכך הפקדתי אצל אביכם ונתן סימנין מובהקין ונמצא הפקדון כמו שאמר והיה הדיין יודע שלא הי' המת אמיד שזה הפקדון שלו יש לדיין הזה ליתן הפקדון לזה שנתן הסימנין עכ"ל. ופי' הרמב"ן ז"ל בפ' חזקת בחידושיו ובפ' נשך דודאי עדים וראיה בעינן כדמוכח התם בגמרא. ובהנהו עובדי עדי פקדון הוה בהו וסימנין מובהקין הוו יהבי לשויי ראייה דכיון דקא יהיב סימנין מובהקין אע"ג דליכא עדי ראיה מהדרי' לי' לתובע ומפקינן להו מהיתומים וכ"כ הרשב"א ז"ל בחדושיו ביבמו' פ' האשה שלום (קט"ו ע"ב) בעובדא דשומשמי דסימנין משוי להו ראיי' וסימני מובהקין בעי' לאפוקי מדת משקלותיו דאע"ג דהוו סימנין לענין אפוקי ממונא כי הכא לא הוו סימנין. עוד כ' הרמב"ם ז"ל [הא] דאמרי' חדא דידענא בי' דלא אמיד לאו עיקר טעמא הוא. אלא לאלומי לטעמיה כיון דיהיב סימנין מובהקין אע"ג דאמיד מפקינן מהיתומים כ"ש אם יש עדים שהם אצלם. ובנדון שלכם לפי מה שנזכר בנסח השאלה אין ספק שבפקדון באו לידו ואין ספק שהם ביד היורשין. וגם אם לא נודע בעדים שהם אצלם הרי היורש המפקיד נותן סימנין הילכך דינא הוא לאפוקי להו מיתמי למהדרינהו ליורשי המפקיד בלא שבועה כלל. ומה שנסתפק לך בבא ליפרע מנכסי יתומי' אי דוקא יורשי נכסי אביו או הוא הדין לשאר יורשין דבר זה מפורש בגמ' דדין שניהם שוה דאמרי' בפ' כל הנשבעין (מ"ח ע"ב) מה לי שלא פקדנו אבא מה לי שלא פקדנו אחי זה הוא הדין ואין אתם צריכין לו לנדון זה כמו שכתבתי: