שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רל
שאלה רל:
עוד שאלת ראובן יש לו תביעה על שמעון שהוא במדינת הים ונכסיו הם כאן ושלחו ב"ד של מקום ראובן לב"ד של מקום שמעון שיגבו לו מה שנתברר שיש לראובן על שמעון מנכסיו אשר שם ואם לאו שהם יגבו לו מנכסיו אשר במקומם והב"ד ההוא לא יכלו לכוף לשמעון על זה.
מהו להגבו' לראובן מנכסי שמעון אשר במקום ראובן שלא בפני שמעון:
תשובה: אם נתבררה טענת ראובן על שמעון ונתברר שנכסים אלו הם של שמעון ונתברר שהממון אינו מצוי כאן מגבין לראובן שלא בפני שמעון אחר שהודיעוהו שיפרע לראובן ולא רצה. וכן כ' הרי"ף ז"ל בפ' הכותב. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מהלכו' מלוה. ודין זה תקנת חכמים הוא כדי שלא יהא כל אחד נוטל מעו' של חבירו והולך ויושב לו במדינ' הים כדאי' בגמרא התם (כתובו' פ"ח ע"א). ובירושלמי (כתובו' פ"ט ה"ח) גרסי' הדא אלכסא אמר לי' לר' מונא אנן עבדינן טאבות סגין מלכון אנן כתבינן דיוטגמרין אין אתא טאבות ואין לא אתא אנן מחליטין נכסיה אמר לי' אף אנן עבדי כן אנן משלחין בתריה תלתא זימנין אין אתא טאבות ואי לא אנן מחליטין נכסיה. א"ל הגע עצמך דהוא באתר רחיק אנן משגרינן לי' תלתא איגרין חדא גו תלתין וחדא גו תלתין וחדא גו תלתין אי אתא טאבו' ואי לא אתא מחליטין נכסיה. וכ' ירוש' זה הרב בעל העיטור ז"ל. ואע"ג דאמרי' בפ' הגוזל ומאכיל (קי"ב ע"ב) שאין כותבין אדרכתא אמטלטלי ואפי' בדאית ליה מלוה מקרקע דחיישי דילמא שמיט מלוה ואכיל להו ודילמא משתדפי קרקעותא של מלוה ולא ימצא הלוה להשתלם ממנו. ההיא אינה אלא כשהנתבע טוען שיש לו עדים במדינת הים לבטל טענת התובע אבל בכיוצא בנדון זה אין חוששין וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהלכו' מלוה וכן דעת הרשב"א ז"ל בתשובה: