שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רכט
שאלה רכט:
עוד שאלת ראובן יש לו שותפו' עם שמעון והרויחו ובאו לחלוק ונתן שמעון לראובן מה שרצה והשאר נשאר ברשותו.
ועכשו ראובן תובע לשמעון מה שנשאר לו ביד שמעון עם מה שהרויח באותן מעות לפי חשבון מה שהרויחו מעות שמעון מאותו זמן שעכב מעותיו בידו עד היום מהו הדין בזה:
תשובה: אם מעות ראובן נשארו בידו של שמעון צרורין וחתומים ומונחי' בקרן זוית ולא נתערבו עם מעות שמעון מחזיר שמעון מעותיו לראובן ואינו חייב לתת לו ריוח. אבל אם לא הניחן בקרן זוית וערבם עם מעותיו חייב ליתן לו ריוח לפי חשבון מה שהרויחו מעותיו. וכן אמרו בירושלמי (ב"מ פ"ה ה"ג) והביאו הרי"ף ז"ל בפ' איזהו נשך דגרסי' התם הנותן מעות לחבירו ליקח לו חטים למחצית שכר ולא לקח לו אין לו עליו אלא תרעומת. ואם ידוע שלקח מוציא ממנו בעל כרחו. והכי איתא בתוספתא וכן הביא ירושלמי זה הרמב"ן ז"ל בחידושיו בפרק המקבל. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' מכירה וז"ל הורו מקצת המורים שאם קנה לעצמו במעו' חבירו אחר שזקפן עליו מלוה הרי זה קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשיאמר זקפתי עלי אותן המעו' על עצמי במלוה ואני אומר שאין זה דין אמת אלא הרי המקח של המשלח כמו שיתבאר בדין העסק עכ"ל. ובדין העסק כ' בפ"ז מהלכו' שותפין ז"ל הנותן מעו' לחבירו ליקח בהם פירו' למחצי' שכר ולא לקח אין לו עליו תרעומת. ואם נודע בראיה ברורה שלקח ומכר ה"ז מוציא ממנו השכר בעל כרחו עכ"ל. ואם כופר ואומ' מעותיך היו צרורין וחתומין הדין ביניהם כדין כל כופר בחבירו אם חיוב ממון אם חיוב שבועה אם חרם סתם כפי מה שיחייב הדיין על פי טענותיהם: