שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קיט
מיורקא לה"ר מרדכי נ"גאר יצ"ו
שאלה קיט: שאלת זה לשונך ראיתי בפ"ח מה' גרושין דברי תימה וזה לשונו המגרש על תנאי כ"ז שלא נתקיים התנאי הראשון אע"פ שהגיע הגט לידה אינה מגורש' ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי ואם נשאת לא תצא. וזהו תימא כי הרב ז"ל עצמו כ' בה' אישות בפ"ה ז"ל המקדש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מקודשת משעה שנתקיים התנאי ולא משעה שנתקדשה. לפיכך אם קדשה שני קודם שנתקיים התנאי של ראשון הרי זו מקודש' לשני וכן הדין בגיטין וע"ד הזה שהוא אומר בפ' הנזכר וכן בגיטין הוה לי' למימר כאן בגירושין ואם נשאת תצא דעדיין אשתו של ראשון היא ואינה מגורש' עד שיתקיים התנאי דלא הוה ליה גט עד שיתקיי' התנאי עכ"ל. עוד כתבת זה לשונך ועוד כ' בה' גירושין בפ' הנזכר המגרש במעכשיו או בע"מ כשיתקיים התנאי תהי' מגורש' משעת נתינה לידה ויש לה להנשא לכתחל' אע"פ שלא נתקיים התנאי ואין חוששין שמא לא יתקיים התנאי הואיל והי' התנאי במעכשיו. או בעל מנת. וזה ג"כ תימה למה לא נחוש שמא הבעל גרש במעכשיו. או בע"מ שלא מהיום ועד י"ב חדש. והאשה הזאת תנשא תוך הזמן הנזכר או שהוא בע"מ או במעכשיו כמו שהניח הרב ז"ל. וכששמע הבעל כי אשתו נשאת יבא תוך זמן הנזכר ויתבטל הגט ונמצא למפרע שבא על א"א והרב לא חילק בין יש בידה לקיימו בין אין בידה לקיימו. עד כאן דבריך:
תשובה: דברי הרב ז"ל סתומים הם וכבר תמהו עליו רבים והדברים עתיקים בדברי הראשונים ז"ל וכבר נשאלתי מזה מהותיק רבי מימון אחיך יצ"ו ומה שהסכימו בו גדולי האחרונים ז"ל בזה. או שיש תנאים שתנשא לאלתר ויש מהם שלא תנשא עד שיתקיים התנאי. וכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה וגם הוא בידה ולא ביד אחרים כגון שלא תשתי יין ולא תנשאי לפלוני מתירין אותה מיד. דלא חיישינן שמא תזיד לעבור שאינה חשודה לקלקל את עצמה. ומצא הרמב"ם ז"ל סיוע בהתוספתא דתניא התם ע"מ שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום הרי זה גט ואין חוששין שמא תלך ושמא תשתה יין. והכי מוכח בפ' המגרש (פ"ג ע"א) דאמרינן התם נענה ר"ע ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק כלומר זו שנתגרשה בע"מ שלא תנשא לפלוני והיו לו בנים ונתאלמנה או נתגרשה ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים. ופרכינן אי הכי בכולה תנאי בעלמא נמי לא תנסוב. דדלמא לא מקיימא תנאיה ונמצ' גט בטל ובניה ממזרים. ונר' מכאן דבכלהו תנאי מנסבינן לה מיד. ואמרינן נמי התם (שם ע"ב) הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייך אין זה כריתו' כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתו' דלכי מאית איקיים ליה תנאיה ומשמע דמותר' להנשא מיד ואפי' בחייו ולא חיישינן שמא תשתה יין. שאלו לאחר מיתתו פשיטא דמותר' אפי' בלא גט. ועוד יש ראיות אחרו'. ומזה הטעם כ' הרמב"ן ז"ל שהיא נאמנת בתנאים אלו לומר לא עברתי עליהם. ולא כל כמיניה דבעל למימר לה שמא עברת על תנאך ואת אסורה לינשא שכיון שמתירין אותה מיד אלו לא היתה היא נאמנת הי' הבעל יכול לקלקלה בב"ד וזהו דעת בעל הלכו' גדולו' ודעת רבותינו הצרפתים ז"ל והסכמת האחרונים ז"ל. וכן נמצא בתשוב' הגאונים ז"ל שנחלקו בה ב' ישיבות. גאוני מתיא מחסיא וגאוני פומבדיתא ורבו המתירים. אבל ר"ח ז"ל סובר דלא מנסבין לה עד שיתקיים התנאי. וכן כ' רש"י ז"ל בפירושו בפ' המגרש. ואע"פ שלא נראה כן מפירושו בפ"ק דקדושין. ולדבריהם מתפרש כל זה בדוחק ודברי המתירים בזה עיקר. זהו דין תנאי שהוא בשב ואל תעשה ובידה לקיימו. אבל תנאי שהוא בקום עשה ובידה לקיימו יש מתירים ג"כ להתירה מיד דאע"ג דבקום עשה הוא כיון דבידה הוא לא חיישינן לארשולי מלקיומי תנאה. ואע"ג דאמרי' בפ' מי שאחזו (ע"ד ע"א) ע"מ שתתני לי מאתים זוז לאחר לא תנשא עד שתתן אע"פ שהוא קום עשה בידה היינו טעמ' משום שמא ילך למדינת הים ונתינה בעל כרחו שלא בפניו לא שמה נתינה כדאיתא התם (שם ע"ב) וכן הדין בע"מ שתתני לאיש פלוני וע"מ שתבעלי לו חוששין לפי שברשו' אחרים הדבר תלוי אבל בקיום עשה שבידה ולא ביד אחרים מתירין אותה מיד. ויש מחמירין בזה דשמא תאנס ולא תקיים התנאי ונמצא הגט בטל ובניה ממזרים ובזה ראוי להחמיר. וכל תנאי שהוא ברשו' אחרים בין בקום עשה בין בשב ואל תעשה לא תנשא עד שיתקיים התנאי שכיון שהוא תלוי ברשו' אחרים ולא ברשותה אפי' בשב ואל תעשה אנו חוששין שמא אותו האחר לא יקיים התנאי. וכגון הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש לא תנשא עד אחר י"ב חדש. וגדולה מזו אמרו דאפי' מת בתוך י"ב חדש לא תנשא עד אחר י"ב חדש דאיקיים תנאיה כדאיתא בפ' מי שאחזו (ע"ו ע"ב) וטעמא דמילתא משום דגזרינן מת אטו לא מת. ומשום הכי אמרינן התם (ע"ד ע"א) הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז אף ע"פ שנתקרע הגט או שאבד מגורש' ולאחר לא תנשא עד שתתן. וטעמא משום שהוא תלוי בדעת אחרים וכדפרישי'. ואם נשאת קודם שנתקיי' התנאי כתבו בשם הרמב"ם ז"ל שתצא עד שיתקיים התנאי. ואם קיימא התנאי אפי' קיימא אותו אחר שנשאת יקיים ודברים נראים הם. והרמב"ם ז"ל לא חילק בתנאים בין שהוא בידה לקיימו בין בקום עשה בין בשב ואל תעשה. ובין שאין בידה לקיימו אבל חילק בין תנאי שהוא באם. ובין תנאי שהוא במעכשיו או בע"מ. ומה שנראה בדעתו ז"ל שהוא סומך על מה שנאמר בגמר' בפ' המגרש (פ"ג ע"א) בפשיטו'. אי הכי בכלהו תנאי דעלמ' נמי לא תנסוב. ומשם נר' שבכל התנאים מנסבין לה קודם קיום התנאי. ודוחה מפני סוגיא ברייתא דמיתנייא בפ' מי שאחזו דלאחר לא תנשא ומשום הכי כתב בע"מ שיש לה להנשא מיד לכתחלה אע"פ שלא נתקיים התנאי. ומה שחילק בין תנאי שהוא בע"מ לתנאי שהוא באם. יפה עשה לענין ביטול תנאי או תוספת ולענין אבד הגט או נשרף. והכי מוכח בקדושין בפ' האומר (ס' ע"א) ובפ' מי שאחזו (ע"ד ע"א) דוק ותשכח. אבל לענין שלא תנשא ואם נשאת לא תצא לא נתפרש מניין לו לרב ז"ל לחלק כן שלא נזכר בשום מקום בגמ' ענין זה ואין שרש לדברים אלו בשום מקום. והי' לו לומר ואם נשאת תצא. או אם מדמה בזה תנאי שהוא באם לתנאי שהוא בע"מ היה לו לומר לפי דרכו ומשיאין אותה לכתחלה. ועוד שאי אפשר שיהיו שוין דין תנאי שהוא באם לתנאי שהוא במהיום לענין שלא תצא אם נשאת שהרי הרב ז"ל הוא סובר כדע' הרי"ף ז"ל שכ' בפ' יש נוחלין דלא קיי"ל כר' יוסי דס"ל דלא בעינן מהיום משום דזמנו של שטר מוכיח עליו אע"ג דתלמוד' פסיק כוותיה התם משום דאמרי' בריש המגרש (פ"ה ע"ב) מיומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. ומחלק הרב ז"ל בין איסורא לממונא. דבגיטין דאיסורא הוא לא קיי"ל כותיה ובעי' מהיום ובממונא קיי"ל כוותיה כדפסיק תלמודא התם ואף ע"פ שיש דעות אחרו' בזה. הרמב"ם ז"ל הוא סובר כמו הרי"ף ז"ל. ומשום הכי אם אבד הגט או נשרף קודם שנתקיים התנאי אם לא אמר מהיום הוא בטל. ומ"ש בפ"ה מה' אישו' וכן הדין בדיני ממונו'. מיירי במתנה על פה דאלו בשטר אע"פ שלא אמר מהיום אם נתקיים התנאי הויא מתנה משעה ראשונה משום דזמנו של שטר מוכיח כר' יוסי דקיי"ל כוותיה בדיני ממונו' כסבר' הרי"ף ז"ל. וכיון שכן היאך אפשר לומ' שאם נשאת לא תצא והרי א"א היא. ונראה שהרב ז"ל סובר שאם נשאת קודם קיום התנאי לא מפקינן לה מינה אע"פ שנשאת באיסור לא אמרינן לה לקיים תנאה ותעמוד תחת בעלה אי מקיימא לי'. ואי לא קיימתו ודאי תצא מיד כיון שאין הגט חל עד שיתקיים התנאי. ומאי דקשיא ליה למר מדידיה על דידיה שלפי מה שכ' בה' אישו' וכן בגיטין היה לו לומר ואם נשאת תצא וכו'. לדידי לא קשיא ליה מידי דלענין קדושי שני מבטלים קדושי ראשון לגמרי שקודם שחלו קדושי ראשון באו קדושי שני ומצאו מקום לחול דפנויה היתה באותה שעה. אבל בגירושין נישואי שני אינן מבטלים גרושי ראשון. ואע"פ שנשאת קודם שנתקיי' התנאי. יכול' לקיים תנאה ותעמוד תחת השני. ומ"ש הרב ז"ל וכן בגירושין בא לומר שאין הגירושין מתקיימין אלא משעה שנתקיים התנאי ואילך לא משעה ראשונה. ונפקא מיניה לענין ביטול תנאי ותוספתו ואבד הגט או נשרף אבל לענין אם. נשאת קודם קיום התנאי אע"ג דלכתחלה לא תנשא כיון שאין הגט חל אלא משעה שיתקיים התנאי ואילך לא תצא ויתקיים תנאה דהא מיהא הא איגרשה. זה נראה דעת הרב ז"ל בזה. ומ"מ אפי' בזה אין דבריו מחוורין דהשתא מיהא כי אינסבא א"א היא ובזנות בא עליה. וקיי"ל (סוטה כ"ז ע"ב) דכשם שאסור' לבעל כך אסור' לבועל (הג"ה. אמ"ה גם הרב בעל מגיד משנה נתקשה בדבר ולא אשכח לה פתרי): והנכון בכל זה שאם התנאי הוא באם לא תנשא ואם נשאת תצא. ויש מקום עיון האידנא דנהגינן למכתב בכולהו גיטא מיומא דנן ולעלם וכדאתקין רב כדאית' בפ' המגרש (שם) בתנאי שהוא באם אי הוי דינו כתנאי שהוא בע"מ ובמהיום כדע' הרב בעל העטור ז"ל אי לא. ואין כאן מקום להאריך. ואם התנאי הוא בע"מ יש לחלק בין תנאי לתנאי בקצתן תנשא לכתחלה ובקצתן אם נשאת תצא. ועל פי מה שכתבתי למעלה. מעלה מעלה תעלה. ובב"ד תהיה מופלא. כנפש אחיך מאהבתך חולה. שמעון בן כה"ר צמח זלה"ה: ועל הכתב: איש מדות ומארי מיכלן. חרד לדברי סופרים וקולן. בעמקה של הלכה לן. הותיק ר' מרדכי נ"גאר י"צו: