שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קכ
ברשך אל ה"ר שמואל ב"ר דוד חלאיו יצ"ו
שאלה קכ: שאלת ואמרת זה לשונך זה שהביאו רבותינו ז"ל בריש גמרת פסחים (ג' ע"א) תנא דבי ר' ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון כבוד שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב. כחסדך אדוני תבארהו לי ביאור רחב ע"כ:
תשובה: אמרינן בפ' כל מערבין (כ"ז ע"א) האוכף טמא מושב והתפוס שלו טמא מרכב. ופי' תפוס שלו הוא העץ שתופס בו האדם בשעת רכיבה הנקרא בלשון לעז ארצ"ו דשי"לח וחלוקין הם בטומאתן שאוכף עצמו הוא טמא טומא' מושב והתפוס אינו טמא אלא טומא' מרכב וחמורה היא טומא' מושב מטומא' מרכב כדתנן בכלים בפ"ק (מ"ג) למעלה מהם מרכב וכו' למעלה מן המרכב מושב ששוה מגעו למשאו וכו' פי' דבתור' כהני' מוכחי מקרא דנוגע במרכב אינו טעון כבוס בגדים והנושא אותו טעון כבוס בגדים. ובפ' כ"ג דמס' כלים (מ"ג) נמי תנן מה בין מרכב למושב. מרכב חלק מגעו ממשאו. מושב לא חלק מגעו ממשאו. ובאשה לא כתיב קרא בהדי' מרכב משום דרך כבוד. ומאי דאמר תנא דבי ר' ישמעאל בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב לאו למימרא דמרכב גופיה מושב שא"א לומר כן. שהרי אין טומאתן שוה. וכיון שאין טומאתן שוה לא הוי משנה קרא מדבוריה משום דרך כבוד במאי דאפשר למטעי ולהשוות טומאתן. אלא בא לומר שלא כתב מרכב להדיא גבי אשה כי היכי דכתיב גבי איש אלא אסמכיה אמושב ואתי מרכב מרבוייא כדילפינן ליה בתור' כהנים מפסוק אשר היא יושבת עליו זה מושב כלי זה מרכב וכיון דאתי מרכב מרבוייא בלחוד ולא כתב לי' קרא בפירוש משמע דצריך אדם לספר בלשון כבוד. ומיהו טומא' מרכב זבה כטומא' מרכב דזב ולא כטומא' מושב: