שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/פח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תבנית:תשבץ שאלה פח: עוד שאלת לפרש לך קצת מלות נקשו עליך והם ציר ומוריס וכותח וכוספן והילמי:

תשובה: דע כי ציר ומוריס שניהם הם נעשין מן הדגים כדמוכח בפ' הנודר מן המבושל (נ"א ע"ב) דתנן התם דג דגים שאני טועם אסור בהן וכו' ומותר בציר ומוריס כלומר שאע"פ שמהדגי' הם נעשי' הוא מותר בהם משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וציר ומוריס לא קרו להו לא דג ולא דגים אבל יש הפרש ביניהם כי המוריס הוא נעשה משומן הדגים ולא היו עושים אותו אלא מדגי' טהורים ולפעמים היו מערבין בו יין ולפעמים היו מקלקלו היין. והיינו דאמרינן בפרק ב' דע"ז (ל"ד ע"ב) מוריס אומן מותר דמשום דגים טמאי' ליכא למיחש ומשום יין נסך ליכא למיחש כדפרישו טעמא בגמרא דאיידי דנפיש שומניה פעם ראשון ושני מקלקל לי' חמרא. וציר אינו שומן דגים כמו שכתבת ואינו אלא הזיעה היוצאת מהם ע"י מלח וקאמרי' רבואתא ז"ל דציר דגים טמאים אינו אסור מן התור' אלא מדרבנן ומש"ה מקילין בפ' אין מעמידין (ל"ט ע"ב) בציר שיש בו אפילו כלבית אחת להחזיקו בטהור. והא דתניא (בכורות ו' ע"ב) אלה הטמאים לאסור צירן ורוטבן אסמכתא בעלמ' היא. ומה שתמהת אם ציר ומוריס הוא שומן דגים היאך יהא בו כח להפליט היין שבדפני הכלים דע כי אין ציר ומוריס מפליטין היין אלא שורפין אותו במקומו בכח המלח המעורב בהן שהרי הציר ע"י מלח הוא יוצא והמוריס ג"כ ע"י מלח הם עושין אותו כדאמרינן בפ' שמנה שרצים (ק"ח ע"ב) דמי מלח עזין דאית בהו תרי תלתי מלחא ותלתא מיא עבדי לי' למוריס'. וכותח פירשוהו בגמ' בפ' אלו עוברין (מ"ב ע"א) דאמרינן התם ג' דברים נאמרו בכותח הבבלי מטמטם את הלב ומסמא את העיניה ומכחיש את הגוף. מטמטם את הלב משום נסיובי דחלב' ומסמא משום מלחא. ומכחיש את הגוף משום קומניתא דנהמ' ולפי שיש בו נסיובי דחלב' הוא אסור לאוכלו עם בשר כדאית' בפ' כל הבשר (קי"א ע"ב) ומשום קומנית' דנהמ' שהוא חמץ הוא עובר בפסח כדאיתא התם (פסחים שם). וכוספן הוא פסולת של תמרים שעושין מהם שכר וחולטין אותו בחמין ואוכלין אותו וכדמוכח בפ' דחסידי (כ"ד ע"ב ע"ש) ובפ' אין מעמידין (ל"ח ע"ב). ומה שפירשת אותו פסולת שומשמין. גפת הוא פסולת שומשמין או זתים כדמוכח בפ' במה טומנין (מ"ז ע"ב) והילמי הם מי מלח כדאיתא בפרק שמנה שרצים. (ק"ח ע"ב):