שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/פז
שאלה פז: עוד שאלת גיגית שהוציאו ממנו היין ונשארו הזגין ונתנו עליהם תאנים או פירות אחרים ממיני שכר לחזק כח היין הנשאר בזגין ולהוסיף בעינו ובאדמימותו מהו דינו אם דינו כדין יין או דינו כדין שכר:
תשובה: בהמוכר פירות (צ"ו ע"ב) אמרי' גבי שמרים דאי רמא תלתא ואתא תלתא לאו כלום הוא ואע"ג דאית בהו טעם יין משום דקיוהא בעלמא הוא ולפ"ז אותן זגין שנשארו בגת אחר שיצא היין אם דינן כדין שמרים אין מברכין על היוצא מהן בין בתערובת תאני' בין שלא בתערובת אלא שהכל מיהו כתבו הראשונים ז"ל שלא נאמר דבר זה אלא בפורצני הנדרכין ע"י קורה שהקורה דוחקת ומוציאה כל לחלוחי' שבהן אבל פורצני הנדרכין ברגל ורמו בהו מיא והיין נמשך מאליו לא אמרי' הכי דאפי' כשהוא מוציא פחות ממדתו אנו רואין שהוא משובח ולאו קיוהא בעלמא הוא לפי שהפורצנין בולעים המים והיין יוצא מאליו ומסתבר' דאזלינן בהא מלתא בתר אומדן דעתא בטעמיה ובריחי' ואם באנו לדמות אלו הפורצנין של צמוקין לפורצנין של ענבים היה הדין בזה לפי דעתי לילך אחר הרוב שאם הרוב הם תאני' דינו כדין שכר ואם הרוב הם זגין דינו כדין יין שנתערב בשכר כמ"של בתשובה האחרת ואע"פ שיש להרהר בזה שאפי' במיעוט תאנים הי' אפשר לומר שדינו כדין שכר לפי שהתאנים עדיין הוא בהם כל כחם והפורצנין לא נשאר מהם אלא מעט לחלוחית תדע שהרבה פעמים יכולים לתת מים בתערובת יותר משלא היה שם זה התערובת יותר מן הרוב. עוד יש להרהר בזה מצד אחר שאפי' במיעוט פורצנין היה אפשר לומר שהיין היוצא ראשון דינו כדין יין לפי שמה שנשאר מהתירוש שלא יכול לצאת מאליו ע"י דוחק התאנים והמים שנותנין בו הוא מתמצה ראשון הלכך היה נראה שביין היוצא ראשון יש לחוש למגע עכו"ם מפני חשש זה אפי' ברוב תאני'. אבל ביין היוצא מהמים שנותנין פעם שנייה היה נראה להקל כשהרוב הם תאנים. ולענין בפ"הג איני סומך לברך עליו אפי' ביוצא ראשון אלא שהכל וכ"ש ביוצא פעם שנייה דשמא התאנים הם עיקר בכל ענין וכ"ש שאין דין אלו הפורצנין כדין פורצני הענבים שאלו היו הצמוקים משובחי' כענבי' לא היו אומרי' גבי נסכים (שם צ"ז ע"ב) יין צמוקים לא יביא אלא ודאי משמע דגרועין הן מן הענבים והיין היוצא מהם לאו מעליא הוא והאיך נדון היין היוצא מהפורצנין כדין חמרא מעלי' וקרוב הדבר שדינן כדין שמרים אע"פ שיש בו טעם יין דמי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא וכן נראה דעת הגאונים ז"ל שאפי' בצמוקין עצמן דקדקו שיהא בהן לחלוחי' ושיהיו כמישן בגפנייהו כמ"ש רב האיי גאון ז"ל בתשובה והרי"ף ז"ל בהלכותיו וכ"ש שהפסולת שלהן אין היוצא מהן חשוב יין וכיון שאין מברכין עליו בפה"ג כ"ש שאין מקדשין עליו. ולענין הבדלה כל שהוא חמר מדינה מבדילין עליו דשכרא הוא. ונראה דאפי' היוצא מהפורצנין בלא תאנים מבדילין עליו כל שיש טעם וריח דלאו קיוהא ממש הוא ולאו גריע משכרא ודבר זה תלוי באומד הדעת בחוזק טעמו וטוב ריחו: