שו"ת צפנת פענח ג

בגדר מן.

[להנ"ל]

[השאלה הייתה: אם מותר לטעום טעם איסור במן].

עיין סנהדרין דף נ"ט ע"ב ברש"י דאין זה גדר איסור, ועיין בתוספתא מעשרות פרק ג' "המטליא לא נהגו היתר" וכו' ר"ל: דהוא דבר הנעשה מכמה מינים מציאות אחת כמבואר בע"ז דף לח ע"ב שנעשה מכרפס ופשתן ונאסר בשביעית מכל אדם, עיין ירושלמי סוף מעשרות ושביעית פ"ט, מ"מ חל עליו גם שם תלתן ולא נעשה מין חדש לגמרי, אך כאן ל"ש זה, ועיין מנחות ס"ט ע"ב גבי חטים שירדו בעבים.

וגם נ"מ בין נס דזה מתקיים בין להבדיל כשפים, ועיין בהוריות דף י' גבי נגעי כשפים ובירושלמי נזיר פ"ה גבי נאנסה ע"י כשפים, ונידה דף מ"ג ע"א גבי כל גופו מרגיש ע"ש.

ומאד יש להאריך בדברי הרמב"ם במורה נבוכים ח"ב פכ"ט דאין דבריו נכונים בזה לדינא רק זה הוי מציאות גמור גבי נס. אבל להבדיל כשפים זה מחלוקת בהוריות הנ"ל דזה רק דמיון בעלמא.