שו"ת הרא"ש/כלל קג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל קג
[עריכה]סימן א
[עריכה]וששאלתם על ענין מטבע שנחלף פעמים מכאן כמו עשרים שנה יותר ומטבע הראשון שוה עתה כפלים ומטבע השני שוה עתה ששה בעשרה אם נדון בחלוף זה כמו שדנין הגוים בדינא דמלכותא או נדון על פי התורה במלוה את חברו על המטבע.
תשובה הא דפליגי רב ושמואל (ב"ק צ"ז) במלוה את חברו על המטבע היינו כשהתנה עמו לשלם מטבע דרב סבר כיון שהתנה לשלם לו מטבע צריך ליתן לו מטבע היוצא בשעת פריעה וכיון שנפסל ואינו יוצא במדינה זו לא מיקרי מטבע ושמואל סבר כיון שיוצא במדינה אחרת מיקרי מטבע שפיר אבל במלוה את חברו סתם בלא תנאי נותן לו מטבע שהלוהו ואפילו אינו יוצא בשום מקום וכל שכן בארץ הזאת שלא נפסל שום מטבע אלא כולם יוצאים אלא שזה טוב מזה הילכך צריך לפרוע לו מטבע שהלוהו.
ועל המטבע ששאלת שכתוב בשטר קורונאדוש אם יפרע לו קורנאדוש או מטבע היוצא ודאי נוהגין בכאן לפרוע מטבע שכתוב בשטר ומה שכתבת שנפלה מחלוקת בין המפרשים כשהמלך גזר על המטבע לפחות או להוסיף אם דינא דמלכותא דינא או לא לא ידענא מה שייך להזכיר בכאן דינא דמלכותא אם המלך עשה מטבע חדש שיצא במלכותו במשא ומתן במקח וממכר ופסל את הראשונים בשביל זה לא גזר להפסיד למלוה שהלוה מטבע טוב שיקבל מטבע גרוע המלך אינו מקפיד אלא שיהא מטבע הראשון נפסל ומועבר מן העולם ויהיה משא ומתן במטבע אחרון ואינו חושש אם יפרוע למלוה כפי ערך מטבע הראשון כי בזה אין המלך מפסיד כלום והמחלוקת שראית שהוא בין המפרשים זהו מה שכתב [רב אלפס] בההוא דהגוזל קמא (צ"ז) בההיא דהמלוה את חברו על המטבע ונפסל המטבע ועשו מטבע חדש והוסיפו עליו ומיבעיא אם יש בו משום רבית אם ניתן לו ממטבע החדש ומסיק דעד עשרה בשמונה אין בו משום רבית והוא דלא זילי פירי מחמת תוספת וכתב רי"ף והוא הדין למלוה את חברו ופחתו ממנו עד החומש אם לא נתיקר השער מחמת הפחת אז יקבל מטבע החדש ואם לא יתן לו ממטבע הראשון שהלוהו [והראב"ד כתב דוקא שהוסיף על המטבע מספקא ליה לגמרא אם יטול מן החדש משום רבית אבל אם פחתו פשיטא דלעולם יתן מן המטבע הטוב שהלווהו דלמה יפסיד המלוה] הילכך יתן לו מן המטבע הטוב שהלוהו כי הקורנדוש כנגד המטבע היוצא עתה ויש בו מחומש וגם נתיקר השער בשביל הפחת ועוד בזו הארץ כשעושה המלך מטבע אינו פוסל את הראשון אלא פוחת ממנו וכלן יוצאין לפי ערכן קורנדוש ושולדינש כלן יוצאין בארץ הזאת ואם הלוה לו קורנדוש למה לא יפרע לו קורנדוש כיון שלא נפסלו.
סימן ב
[עריכה]עוד ילמדני גוי שיש לו משכון אצל ישראל ואומר שהוא בעשרה זהובים והישראל מוצא בפנקסו ובפתק המשכון ט"ו זהובים אמנם אינו זוכר בבירור על פה אם הוא כך אף אם דעתו נוטה בכך היה אם יכול לישבע על סמך פנקסו והפתק מתוך תשובתך שדקדקת גבי חנוני על פנקסו ופנקס מאן דכר שמיה יראה שכך שכתבת שיאמר החנוני אני מוצא כתוב על פנקסי שנתתי לבנך או לפועליך כך וכך ואינו טוען בריא חשוב כודאי וזה חשוב כחנוני דיש רגלים לדבר ועוד יורני מי שרגיל לכתוב מיד בשעת הלואה המשכון על פנקסו והפתק במשכונו וכן הוא עושה תדיר וגוי תובע ממנו משכון ואומר שמשכנו לו והוא אומר אינו מוצאו ברשותו ולא כתוב בפנקסו ואינו זכור אם הלוהו אם לא אם יכול לישבע שלא משכנו לו אף כי אירע לו פעם אחד שמצא משכון בביתו בפתקא שלא היה בפנקסו ואינו זכור אם הלוהו אם לא מכל מקום משכון זה לא נמצא ברשותו ולא בפנקסו או אם יש לחוש למקרה שמא הלוהו ונגנב מיד מביתו קודם שכתבו ומתוך זה שכחו וזה חששא גדולה תשובה יראה שאדם שכותב בפנקסו כל דבריו בדקדוק כדי שיהא זכור מהם כי אי אפשר לאדם לזכור כל עסקיו על פה ויוכל לישבע על זה ושבועה תלויה בלב כיון שלבו אומר לו שהוא אמת כההיא דרב כהנא ורב אסי (שבועות כ"ו) דאמר ליה רב ואת לבך אנסך ופר"י דאף עונש שבועה ליכא והביא ראיה מפרק ארבעה נדרים (כ"ה) דקאמר התם כשם שנדרי שגגות מותרים כך שבועות שגגות מותרין ומפרש היכי דמי שבועות שגגות כדרב כהנא ורב אסי דכל חד וחד אדעתיה שפיר קא משתבע וההיא דגטין פרק השולח (ל"ה) שאמרה יהנה סם המות באחד מבניה ונענשה התם פשעה ליתן בכד של קמח מה שהופקד בידה כי ידעה שסופה לישבע ובנדון זה נמי אין שום פשיעה ואין עונש אף אם היה נמצא אחר כך כדברי הגוי כי מה יוכל האדם לעשות כי אם לסמוך על כתב ידו כי אי אפשר לזכור כל עסקיו על פה והכי אמרינן נמי גבי עדות בפרק שני דכתובות (כ’) כותב אדם עדותו ומעיד עליה אפילו אחר כמה שנים ואמר רבי יוחנן אעפ"י שאינו זוכרה מעצמו ואעפ"י שיש לדחות שאני התם דאעפ"י שאינו זוכרה מעצמו בלא כתב ידו מכל מקום על ידי כתב ידו מדכר דכיר גוף העדות והכא נמי אם על יד פנקסו להחזיק מה שבידו אין כאן עונש שבועה כלל וכן מההיא דחנוני על פנקסו מוכח שיש לסמוך על פנקסו כמו שכתבתי באותה תשובה ותשובת שאלה שניה יוצאה מכלל תשובה זו הדין אחד לשניהם.
סימן ג
[עריכה]שאלה ראובן שהיה אפטרופס של יתומים ונשבע לשאת ולתת בשלהם באמונה ונתן לו רשות כשאר האפוטרופסים להוציא עליהם ועל נכסיהן ולפרוע המס שלהם והם סמוכים על שולחנם לימים נפטר ראובן והוציאו בניו פנקסו ומצאו שהוציא בפרנסת היתומים ובמזוניהם ובנכסיהם ובמסם מנה ותבעו היתומים אחר שהגדילו.
תשובה יראה שאין להוציא מן היתומים בטענת הפנקס דשמא נתפרע ולא נמחק וכיוצא בזה בירושלמי ממעשר שני פרק ד' רבי יונה ורבי יוסי הוו שותפין בגרבא דחמרא כד דמך רבי יונה אמר רבי מני בריה דרבי יונה לרבי יוסי כל גרבא דכתב עליה רבי יונה דרבי הוא אמר ליה אשתקד הוו דידך והשתא דידי פי' אף על גב שכתוב עליו רבי יונה אשתקד היה שלו ובשנה זו לא נמחק שמו מן החבית והנראה בעיני כתבתי אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.