שו"ת הרא"ש/כלל צח

<< · שו"ת הרא"ש · כלל צח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל צח

סימן א

נכדי ידידי ה"ר משה הכהן נ"ל ששמעון יטול [ג' חלקים] וראובן באחד מן הצדדין מקום אשר יפול בו הגורל כההיא דפ"ק דבתרא (י"ב) תרתי ארעתא אתרי ניגרי פרש"י דקאי אההוא גברא דהוה ליה ארעא אמצרא דבי נשא וחולק כך עובדא קמא מיירי בשדה בית הבעל דיכול לומר פעמים מתברכת זו יותר מזו ושייך לומר דמעלינן ליה כנכסי דבר מוריון ור"ת פי' דמילתא באפי נפשא הוא דמעלינן ליה כנכסי דבר מוריון פי' בלא טעם ויכולין למחות ברוחות דמעלינן בלא טעם ואין בזה משום כופין על מדת סדום ועתה יש חילוק בין פרש"י ופר"ת תרי בתי דלא שייך למימר זה מתברך יותר מזה אי איכא לחד מינייהו קרקע אמצרא יהבינן ליה בדמים ולפר"ת לא יהבינן ליה בלא חלוקה אמצרא דידיה ומתוך זה רוצים לפסוק שאם יש לאחד ג' חלקים בבית ולשני חלק אחד שיטול חלקו ע"פ הגורל בכל מקום שיפול לו ורש"י אינו אומר כן אלא יטול ג' חלקים ביחד דהא דאמרינן מעלינן ליה כנכסי דבר מוריון הני מילי כשבא לזכות מכח קרקע הסמוך למצר ושכנגדו אומר אם תרצה סמוך למצר מעלינן לך אבל בקרקע שהוא שותף בו מודה רב יוסף דיהבינן ליה כל חלקו בחד מצרא וכגון זה כופין על מדת סדום והכי חזינן גבי דינא דבר מצרא דשותף עדיף ממצרן(ב"מ ק"ח) ועוד עד כאן לא פליגי רבה ורב יוסף אלא היכא דראובן נהנה ושמעון אינו חסר ומיהו אם לא יתנו במצר שדה אינו נפסד בכך כי לא נגרע בכך דמי שדהו הראשונה ודמי שדה ירושתו אבל בשותפות דבר ידוע הוא שאם יפול רביעית של חלק שמעון באמצע שיגרע בכך דמי חלקו של ראובן ולא יהיו טובים כבראשונה ובהא מודו כולי עלמא כיון דראובן נפסד ושמעון אינו חסר דלא מצי שמעון להפסיד לראובן בלא טעמא ותו לא מידי וכן דנתי לפני ה"ר מאיר ז"ל על מעשה שעשה בווירמשא ונראה בעיני שהיה בדעתו הבו דלא לוסיף עלה ושלום כנפש אשר דודך.

סימן ב

וששאלת רחל ולאה שחלקו קרקעות שלהם בגורל בלא עדים ורוצה אחת מהן לחזור בחלוקה. גלגול תשובה הגורל אינו קונה כי אם לברר החלקים אבל אם החזיקה בו אחת מהן בחלקה אז נתקיימה החלוקה כדתנן בחזקת הבתים (מ"ב) בד"א במחזיק אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה אף על פי שלא היו עדים בשעת הטלת הגורל כיון שהם מודים החלוקה קיימת [דלא איברא סהדי אלא לשקרי הילכך אם הן מודות שהטילו גורל והחזיקה אחת מהן החלוקה קיימת] ומה שכתבת שעשו תנאי שתטול רחל ללאה קנין שתקיים לה הבתים שלה אם יפלו בגורלה [וכן לאה לרחל ורחל אומרת שאינה רוצה לקיים ללאה הבתים שנפלו בגורלה] וכיון שנתבטל התנאי נתבטלה החלוקה ולאה טוענת כי הגורל לא נתבטל ואינה רוצה בקנינה של רחל לא הבנתי תוכן הדברים אם הבתים היו של לאה ורחל מה היו צריכות לעשות קנין אחר החלוקה ואחר החזקה דכיון שהחזיקה אחת מהם כמו שמחזיקין בקרקע בתיקון מנעול או בשאר החזקות שקונים בהם בתים כבר קנו שתיהן ואם רוצה לומר שיעשו קנין לקיום החלוקה ולא החזיקה שום אחת מהן בחלקה שנפל לה שהיו סבורים שאין קנין לקרקע כי אם בחליפין כיון שחזרה רחל קודם הקנין נתבטלה החלוקה.

סימן ג

שאלה יורנו רבינו ראובן שמת והניח אלמנה ויורש והניח קרקעות שהן בית ועליה על מקצתו וגם חנות על מקצתו ותחתיו מרתף לאצור בו יין וכל אלו הדירות הן כל אחת דירה בפני עצמה העליה עולין לה דרך רשות הרבים וגם החנות פתוח לרשות הרבים וכן המרתף [פתוח לרשות הרבים] והורידו בית דין לאלמנה וליורש באלו הדירות לכל אחד בחציין כפי מנהג תקנת טוליטולא ועכשיו רוצה היורש למכור חלקו ואומר שרוצה למכור הכל ביחד כדי שיהא שוה לו יותר ואומר לאלמנה או גוד ותן לי חצי מה שנותנים לי בכל הקרקעות או איגוד בשומא שנותנין בכל הקרקעות ואקבל מעותיהם ואתן לך חצי מהדמים והאלמנה אומרת אין לי ממון במה שאיגוד אלא שאני רוצה ליקח הבית שאדור בה ויבאו בית דין ויעשו שומא לבית שאני דרה בו ויעשו ג"כ שומא לשאר ותקבלנו עליך וגם אני אקבל עלי הבית בשומת בית דין ואפשר שישומו שאר הקרקעות בחצי הסך הכל והבית ישומו עלי בחצי סך הכל דאהיה אני דרה בבית בעלי ואתה תקבל בשומת בית דין לפי הקרקעות ואם יהיה ביניהם לפי שומת בית דין דבר מועט הן שתתן לי או שאתן לך אתן לך או אתה תתן לי מאי דביני ביני.

תשובה אם יש בבית כדי חלוקה שיהיה לכל אחד ארבע אמות על ארבע אמות יחלוקו הבית מתהום ארעא עד רום רקיעא עם העליה והחנות שעל גביו ועם המרתף שתחת הבית ולא שייך כאן גוד או איגוד כיון שיש בו כדי לזה וכדי לזה ואם אין בבית כדי חלוקה והיורש אומר שרוצה למכור הכל ביחד כדי שימכור חלקו ביוקר [ואומר לאלמנה גוד ותן לי החצי ממה שנותנין בכל הקרקע או איגוד בשומא שנותנין לי בכולם ואקבל המעות ואתן לך חצי הדמים] הא לאו טענה היא דאין זה גוד או איגוד כיון שאין לו מעות לקנות הקרקע משלו אלא שימכור כל הקרקעות לאחר דטעמא דרב יהודה דאמר (ב"ב י"ג) אית דינא דגוד או איגוד היינו משום שאין מקום המשותף ראוי לתשמיש שניהם הילכך אמרו חכמים שיש כח לאחד מן השותפין לומר תקנה חלקי ויהיה ראוי לך לתשמיש או אקנה חלקך ויהיה ראוי לי לתשמיש דהוי זה נהנה וזה אינו חסר שאינו ראוי לתשמיש שניהם וראוי לאחד מהם ואפילו הכי אמר רב נחמן דלית דינא דגוד או איגוד דמצי למימר לקנות איני רוצה וגם למכור חלקי איני חפץ אלא אשתמש במקום המשותף כפי הראוי לי ואתה תשתמש כפי הראוי לך ורב יהודה סבירא ליה כיון שאינו ראוי לתשמיש שניהם מצי למימר גוד או איגוד כדי שיהיה ראוי לאחד מהם לתשמיש אבל בכי האי גונא שאמר אחד מהם גוד חלקי כמו שאמכור כל הקרקע או אני אמכור את הכל ואתן לך חצי הדמים כדי שימכור חלקו ביוקר אפילו רב יהודה מודה דלא שייך גוד או איגוד ולא נדחה את האחד מלהסתפח בנחלתו בשביל תוספת דמים של האחר אלא ימכור חלקו כמו שיוכל והלוקח ישתתף עם האחר דאי לא תימא הכי הא דתנן בפרק גט פשוט (קע"ב) שני אחין אחד עני ואחד עשיר שהניח להם אביהם מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו בבית המרחץ קח לך זתים ועשאם בבית הבד ומסקינן בפ"ק דב"ב (י"ג) הא דלא אמרינן גוד או איגוד משום דגוד איכא איגוד ליכא לפי שהעני אין לו דמים לקנות ואמאי יאמר העני לעשיר קח לך חלקי בשומא שיתנו לי עבור כל הקרקע או אני אמכור כולו לאחר ואתן לך חצי הדמים אלא ודאי כל כי האי גונא לא שייך גוד או איגוד אלא כשיש לו לקנות משלו כדי שישאר האחד בנחלתו וכן כתב ר"ח ז"ל דלא אמרינן גוד או איגוד אלא כשיד שניהם משגת לקנות ורי"ף ז"ל חלק עליו ואמר דבתובע תליא מילתא אם ידו משגת ולא בנתבע וא"ת דבכהאי גוונא שייך גוד או איגוד אם כן בכל פעם ידם משגת על ידי אחר שיקנה כל הקרקע ויקבל כל אחד חצי הדמים הילכך הדין עם האשה שאינה רוצה למכור את חלקה אלא היורש ימכור חלקו וכל שכן בנדון זה שהעליה דירה בפני עצמה והחנות דירה לעצמו והמרתף שתחת הבית דירה לעצמו [שהדין עם האשה שאם ירצה היורש יקח בשומת בית דין ויעלה זה לזה בדמים] אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

סימן ד

שאלה שני אחים שהיה להם בית המרתף ובית הגת שבתוכו בשותפות לאחד שני חלקים ולאחד חלק שלישי האחד אומר שישתמשו בו לשנים לפי חלקם [אחד שתי שנים ואחד שנה אחת] ושיטילו גורל איזה מהם ישתמש קודם והשני אומר שרוצה להשתמש עמו בכל שנה ושנה ביחד כל אחד כפי חלקו וכן בכלים שבתוכן ישתמשו לפי חלקם אחד בשני כלים ואחד בכלי אחד ועתה מספקא לן אי מדמינן ליה לבית וישתמשו בו לפי שנים או אם מדמינן ליה למרחץ ובית הבד מאחר שאינו עשוי אלא לאצור בו יין וישתמשו בו יחד ואם יהיה דינו כדין בית איך יטילו גורל אם יעשו שני גורלות ואפשר שיפול הגורל למי שיש לו שני חלקים שנה ראשונה ושלישית ונמצא שאין משתמש בו שתי שנים רצופים או אם יעשו שני גורלות נמצא שמי שיש לו שני חלקים משתמש בו ב' שנים רצופים לעולם ואם יהיה דינו כמרחץ איך משתמשין בבית הגת לפי שאחד מהם אינו רוצה לקנות עמו ענבים בשותפות.

תשובה מה שנסתפקת אי מדמינן ליה לבית וישתמשו בו לפי השנים או לבית המרחץ דע שאין חילוק בין בית ובין מרתף ובית הבד אלא כל דבר שבעולם שהוא של שני שותפין ואין התשמיש נוחה להם להשתמש יחד כופין זה את זה לחלוק כדמוכח בריש בתרא (ג’) ואם יחלוק וראוי כל חלק וחלק לתשמישו הראשון חולקין [ואם לאו חולקין] אותו לזמנים וההיא דשני אחין (שם ב"ב י"ג) אחד עני ואחד עשיר והניח להם אביהם מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים ורחוץ במרחץ קח לך זתים ועשאם בבית הבד התם לא מיירי בחלוקה כי העני אינו תובע שיחלוק עמו לזמנים כי אין לו במה להשתמש בהם וגם לא מצי למימר עני לעשיר גוד והנח חלקי כיון דלא מצי למימר או איגוד ואקנה חלקך כדאיתא בפרק קמא דב"ב (י"ג) הילכך קמ"ל שמשתמש בו העשיר כיון שהעני אין לו להשתמש בו אבל אם היו שניהם עשירים ואין נוח להשתמש יחד פשיטא שחולקים לזמנים כדתנן (גיטין מ"א) גבי עבד של שני שותפין שעובד לזה יום אחד ולזה יום אחד אי לאו טעמא דביטול פריה ורביה וכן כל דבר שאינו ראוי ליחלק חולקין לזמנים ובנדון זה נראה מתוך טענותם שדרכו לקנות ענבים בימי הבציר ולדרכן בגת וכונסין היין במרתף למכרו כל השנה ואינם רוצים לקנות ולמכור בשותפות הילכך צריך לחלקם לזמנים ואין ראוי לחלק לפחות משנה כי הקונה יין בבציר לצורך כל השנה קונה ויעשו ב' גורלות אחד של שנה ואחד של שתי שנים ואותו שיש לו ב' חלקים ישתמש שתי שנים רצופים וכן אני פוסק בבית שיש לאחד שני חלקים ולאחד חלק אחד כשחולקים נוטל שני חלקיו אחד מצרא וכן עתה נמי נוטל שתי שנים רצופים.

סימן ה

שאלה ילמדנו רבינו ראובן ושמעון היה להם קרקעות בשותפות ומת ראובן והניח אלמנה ושתי בנות נשואות האחת מהן לשמעון זה והשנית ללוי ועשו פשרה האלמנה ושתי בנותיה ברשות בעליהן בכל הנכסים שהניח ראובן לחלקם בין שלשתן בשוה ואחר כך מתו שתי הבנות האלו והניחו כל אחת שני בנים ולתקנת טוליטולא לחלוק הבעל בנכסי אשתו עם יורשיה ושמעון זה בא לפני בית דין על דבר הקרקעות כדי לברר לו חלקו לתת לו שני שלישיתם חצי הראשון שלו שלם והשליש החצי השני שהוא חלק אשתו ובאותו ירושה הוא ובניו והדיינים אמרו כי אין לערב חלק ירושה זו עם חצי הראשון לפי שלא זכה בשניהם כאחד וגם אז חזר לשאל חצי שלו ולוי וחמותו היו נשמטין לחלוק אלא שבית דין הכריחו ללוי זה לבא לפניהם ועוד מנו שני אפטרופסים לבני שתי הבנות משמעון ולוי אלא לפי שהם קטנים וחמותו אמרה שהיא תקיים עליה כל אשר יעשה לוי חתנה בחלקו ועל אלה הדברים בררו להם בית דין שלשה שמאין לחלוק הקרקעות וכן עשו עמדו וחלקום ויהי בית האחד הגדול מכלם בחלק חצי האחד וכל הנשאר בחלק השני וגמרו בחלוקה להיות פתח חצר אחד מן החלק השני נפתח למבוי ההוא והמבוי ההוא אינו מפולש ולא שמו אל לבם שבני מבוי מעכבים בו וכשנגמרו להטיל גורל בחלוקה זו לפני בית דין אמר להם לוי לפני שמעון חלק הבית טוב בעיני לבדו יותר מכל הנשאר לחלק השני ועמד והוסיף חדר אחד מן הבית בחלק השני וכתבו במאמר בית דין בב' פתקים החלקים האלה ונתנו ביד בית דין להטיל גורלות ביניהם ועד שלא עלה הגורל אמר אחד מן הדיינים לשמעון וללוי דעו נא וראו כי בעליית הגורל הזה יזכה כל אחד בחלקו ולא יוכל להתחרט אמרו הן ועלה הבית הגדול ללוי וחביריו והחלק השני לשמעון והלכו להם אחר כך נתרעם שמעון על גורלו ואמר כי טעו השמאין בחלוקה זו כי חקר מהבקיאין שנעשית בטעות כי חלק הבית שוה יותר משתות על חלק שני והחלוקה בטלה מאליה מפני שנעשית שלא כדין ואף על פי שאין אונאה לקרקעות כיון שנעשית על פי בית דין בטלה דתנן (קדושין מ"ב) שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות מכרם בטל ועוד שחלוקת השמאים היתה על מנת לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש ובני המבוי יכולין לעכב ואפילו אם יתן לו לוי דרך בתוך חצירו יאמר אי אפשי בו להכנס עמו דרך פתח אחד הנני אומר לפניכם הדיינים שאני אתן בחלק הבית אלפים זהובים על החלק השני ולוי אומר לשמעון אתה הכרחתני לחלוק ולהביא שמאים ואני ויתרתי לך עוד על דבריהם בחדר האחד שהוספתי על חלק השני הבא בגורלך וכיון שאנחנו היינו בחלוקה אין כאן שום הדיינים והם כאחין שחלקו מעצמן ומן הפתח שאתה אומר קומה פתחהו כי אין מעכב עלי כי אני השלמתי עם כל בני המבוי ואם אתה ירא ממערער אנא איקום ואשפי ואמרוק ושמעון אומר אי אפשי לקנות תגר בפתיחת הפתח אף על פי שאתה מקבל עליך אחריות ועוד שכיון שבשעת החלוקה לא היה לי ולא לך לפתוח הפתח זכות הבאה לידך אחר כך לאו כלום היא ולא ממתנותיך אני חי וגם הרבה בתים במבוי שבעליהן חוץ לעיר ולמלכות וגם הנני אחד מהם בשביל בית ההקדש הסמוך לבית הכנסת בסוף המבוי אי נמי בני בית הכנסת מעכבים ואני אחד מהם.

תשובה נראה שאין לבטל חלוקה זו משום אונאה שטעו בית דין בשומת הקרקע דגרסינן בפ"ב דקדושין (מ"ב) אמר רבא אמר רב נחמן האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח [יתר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמר רבא הא דאמרן פחות משתות נקנה מקח] לא אמרן אלא דלא שויה שליח אבל שויה שליח אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והא דאמרן יתר משתות בטל מקח לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג בשומא דבי דינא אבל אמר נפלוג בשומא דבי דינא לא דתנן שום הדיינים שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל רבי שמעון בן גמליאל אומר מכרן קיים והא דאמרן שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות זו היא גרסת רש"י ולפי גרסתו חלוקה זו בשומת בית דין היתה ורבא דהוא בתראה פסק הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שהחלוקה קיימת אף על פי שטעו הרבה דרבן שמעון בן גמליאל לאו דוקא בשתות קאמר שמכרן קיים אלא דטעו הרבה דבהדיא קתני בברייתא בפרק אלמנה ניזונית (ק’) דאפילו מכרו שוה מאתים במנה או שוה מנה במאתים מכרן קיים הרי לגרסת רש"י החלוקה קיימת אף על פי שטעו ור"ת הקשה על גירסת רש"י דבההיא סוגיא דקידושין פסק רב נחמן כדברי חכמים שמכרן בטל והיכי קאמר אי אמר ניפלוג בשומא דבי דינא דחלוקתן קיימת כרבן שמעון בן גמליאל ומיהו רש"י פירש התם דכולה הך מילתא דאמר רבא הא דאמרת כו' סברא דנפשיה קאמר ורב נחמן לא ס"ל וקשה דא"כ הוה ליה לרבא לאיפלוגי אעיקר מילתיה דרב נחמן בכתובות פרק אלמנה ניזונית (ק’) ועוד הקשה ר"ת אהא דקאמר והא דאמרן שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות משמע דביותר משתות לא היה יכול לחלק בין מקרקעי למטלטלי דאפי' במקרקע [יש אונאה ביותר משתות ובפ' המקבל (ק"ח)] אמר רב נחמן זבן במאתים ושוה מאה אין אונאה לקרקעות ונראה לר"ת כגרסת הלכות גדולות ורבינו חננאל דגרס איפכא הא דאמרת שתות קנה כו' לא אמרן אלא דלא אמר ניפלוג בשומא דבי דינא אבל אמר ניפלוג בשומא דבי דינא לא דתנן שום הדיינין וכו' ומייתי ראיה מדברי חכמים והא דאמר יותר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות דאפילו ביותר משתות אין להם אונאה והא דאמר רבי יוחנן בפ' הזהב (נ"ז) גבי קרקעות דאונאה אין להם ביטול מקח יש להן לאו ביתר משתות קאמר אלא בפלגא וכן מוכח בירושלמי פרק אלמנה ניזונית גבי אלמנה שהיה כתובתה מאתים ומכרה שוה מאתים במאה או שוה מאה במאתים התקבלה כתובתה ופריך עלה ואין סופו לחזור משום מקח טעות ומשני בשהוקיר המקח אמר רב זביד הדא מסייעא לריש לקיש דאמר לעולם אין למקח אונאה אמר רבי יוחנן אם היה המקח דבר מופלג יש לו אונאה מכל מקום אלמא לא הוי מקח טעות אלא בפלגא אליבא דרבי יוחנן ורי"ף נמי הכי גריס הילכך לכולהו אין חלוקה זו בטלה בשביל עילוי דמים שטעו בשומא אמנם בטענות אחרות שטוען שמעון שטעו הדיינים לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש ודאי זו היא טעות כי בני אותו מבוי יכולין לעכב כדאמרינן בפרק קמא דבתרא (י"א) בעא מיניה רב הונא מר' אמי אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו או לא אמר ליה בני מבוי מעכבין עליו ואין הבית שוה כלום אם אין לו מהיכן לצאת ודמי להא דאמרינן בפרק האיש מקדש (מ"ב) לא אמרן אלא דפליג בשומא אבל פליג במשחתא לא כדרבה דאמר רבה כל דבר שבמדה שבמשקל שבמנין אפי' בפחות מכדי אונאה חוזר ומה שטוען לוי שיסלק ממנו תרעומת בני המבוי [לאו] טענה היא כמו שהשיב שמעון [ועוד כיון] שבשעת חלוקה טעו הדיינים בזה שחשבו שיכול לפתוח פתח והוא אינו יכול מעיקרא חלוקה בטעות היתה ובטלה לה אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.

סימן ו

לול של תרנגולין אין לו ארבע אמות מטפסין ועולין ומטפסין ויורדין.

סימן ז

אחין או שותפין שבאו לחלוק ויש להם שטרי חובות ישומו בית דין השטרות כל שטר ושטר לפי שוויו לפי קירוב הזמן וריחוק הזמן ולפי נכסי הלוה והערבון ובטחון החוב ויחלקו בגורל דבכל דבר שייך ביה חלוקה ואם אין בו שיעור חלוקה חולקין בדין גוד או אגוד כדתנן (ב"ב י"א) כל שאלו יחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו מעלין אותו בדמים ובשטרות איכא שיעור חלוקה על פי שומת בית דין ומצינו שומא בשטרות כדגרסינן בפרק קמא דמכות (ג’) מעידים אנו בפלוני שחייב לחברו אלף זוז על מנת שיתנם מכאן ועד שלשים יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים ונמצאו זוממין אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז מכאן ועד עשר שנים והכי נמי איכא אומד בכתובת אשה היושבת תחת בעלה שאם באת למכור טובת הנאת כתובתה שאם תתאלמן או תתגרש שיזכה הקונה כדאיתא נמי בפ"ק דמכות (ג’) מעידים אנו על איש פלוני שגרש אשתו ולא נתן לה כתובה והרי היא יושבת תחתיו והלא היום או למחר סופו ליתן כתובתה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה זו שאם תתאלמן או תתגרש יקנה הקונה ואם מתה היא ירשנה בעלה הרי מצינו שומא בריחוק הזמן ועוד מצינו מעלה בשטר חוב יותר על שטר חוב אחר לפי נכסי הלוה כדאיתא בפרק בתרא דכתובות (ק"י) שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה ורב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי ומסיק דפליגי דאית ליה לחד בינונית ואית ליה לחד זיבורית רב נחמן סבר בשלו הן שמין זה גובה וזה גובה אזיל בעל זיבורית וגבה בינונית והוי גביה עידית ואתי אידך ושקיל זיבורית וכיון שמצינו שומא בכל צדי החובות בקירוב זמן וריחוק הזמן ונכסי הלוה כל זה ישומו בית דין ויחלוקו ואם הוא שטר חוב אחד יכול אחד מהם לומר גוד או איגוד ואם אחר ששמו בית דין וחלקו בגורל נתקלקל חוב אחד מהם מזל רע דידיה גרם ומכל מקום מחמת חששא זו שמא יתקלקל אחד מן החובות אין לבטל החלוקה מעיקרא ולא דמי להא דאמרינן בפרק קמא דבתרא (י"ב) תרתי ארעתא חד מהאי ניגרא וחד מהאי ניגרא אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום ורב יוסף אמר זימנין דהאי מידויל והאי לא מידויל והלכתא כרב יוסף דלפירש"י מיירי בשני אחים שבאו לחלוק והאחד יש לו שדה במצר אחד מן השדות ורוצה שיתנו לו במצר שלו בהא קאמר רב יוסף שיכול לעכב עליו מהאי טעמא דזימנין דהאי מידויל וכו' ואינו דומה לנדון זה כלל וגם לפי' ר"ת דמפרש דאיירי בשני אחים שבאים לחלוק אותן שתי שדות והאחד אומר טול אתה אחת ואני אחת והשני אומר נחלוק כל אחת לשתים ובהא קאמר רב יוסף שיחלקו כל אחת לשתים משום דזימנין דהאי מידויל וכו' אבל הכא לא מצי למימר איני רוצה לחלוק שמא יתקלקל חוב אחד אלא אני רוצה שנהיה שותפין בכל החובות דהתם נמי לא קאמר רב יוסף אלא שבכל שדה ושדה יש בה שיעור חלוקה וראוי לחלוק הילכך בטעמא כל דהו מצי למימר אני רוצה ליטול חלק בכל שדה ושדה אבל אם לא היה בכל שדה ושדה שיעור חלוקה והאחד אומר לחלוק שדה כנגד שדה והשני אומר לא נחלוק דטעמא דהאי מידויל והאי לא מידויל לא מצי מעכב החלוקה אלא חולקין בעל כרחן ומכאן ואילך יהא תלוי לכל אחד לפי מזלו וכן בשטרי חובות נמי כי חכמים ראו שטוב לתקן חלוקה בכל דבר של שותפות אם יש בו שיעור חולקין בגורל ואם לאו בגוד או איגוד משום דקדרה דשותפי לא קרירא ולא חמימא וכל שכן בשטרי חובות של גוים שצריך טורח והשתדלות גדול להציל מידם והשותפין כל אחד יסמוך על חברו ויתקלקלו החובות ולכן טובה החלוקה.

סימן ח

ילמדנו רבינו ראובן היו לו בתים רבים בעיר הזאת שהיו מקבלין מהם בכל שנה הפקידין שלו בשבילו ואחר מותו בא הנה בנו של שמעון ואמר שהבתים האלו שנקראים בשם ראובן שהם של שמעון אביו שנתנם לו במתנה ראובן היום יש עשרים וחמשה שנים ושיש לו בהם שטר מתנה מקויים בחותמיו והנה זה דבר ידוע וברור כמו שאמרנו שהבתים היו בחזקת ראובן כל ימי חייו ואחר פטירתו בחזקת יורשיו מבלי מערער עתה יודיענו רבינו היאך תתברר חזקה מועלת באלו הבתים של השכירות ובבתים שהיו דרים בהם קרוביו ואיך צריכה להיות עדות העדים ברורה ביום ובלילה או עדות השוכרין איך תהיה מספקת ואם לא תתברר חזקה הנזכרת בחיי (בימי) ראובן אם צריכין היורשים לברר שני חזקה אחר שמבררין שדר בהם מורישם יום אחד או אם די להם במה שבררו שדר בהם מורישם או אחר מחמתו יום אחד ושהן בחזקתן אח"כ אף על פי שלא יבררו חזקת ג' שנים ואם אחר שנתברר החזקה אם יש לחוש למחאה והמחאה איך צריכה להיות ואז תבטל החזקה.

תשובה כיון שהיו הבתים בחזקת ראובן אחר [זמן שטר] המתנה שלש שנים טוענין ליורשים כל דהוה איהו מצי למיטען ואם היה קיים הוה טעין אחר שנתתים לך חזרתי ולקחתים ממך הא מילתא טענינן ליורשין והבא מחמת ירושה אין צריך טענה הא ראיה בעי והראיה היא שיביאו עדים שאביהם היה מכניס ומוציא בהם דיורים ג' שנים אחר זמן המתנה ועדות של חזקת בתים היינו כדאביי [או כרבא ביממא ובלילתא] דאמר אביי (ב"ב כ"ט) מאן קא מסהיד אבתי שיבבי מידע ידעי פי' שלא הרגישו שהיה יוצא משם ומוציא כלי תשמישו בלילות אלא כפי נהוג העולם ראוהו נכנס לביתו בערב ויוצא ממנו בבקר ולא שיהיו צריכים להעיד שידעו בודאי שדר בביתו כל הלילה שא"כ היו צריכין להיות נעורים כל הלילה אלא כיון שראוהו דר בבית כדרך העולם נכנס ויוצא בקר וערב הויא חזקה רבא אמר כגון דאתו בי תרי ואמרי אנן אגרינן מיניה ודיירינן ביה ג' שנים יממא וליליא וכן אם יעידו הפקידים שמנה ראובן על הבתים להכניס ולהוציא דיורין שעמדו הבתים בחזקת ראובן ג' שנים אחר זמן המתנה יספיק ועוד הרי כתבת והנה זה דבר ידוע וברור כמו שאמרנו שהבתים היו בחזקת ראובן כל ימי חייו ואחר פטירתו בחזקת יורשיו מבלי מערער ע"כ ואחר הדברים האלה לא ידעתי מה הוצרכת לשאול על ברירת החזקה אין לך חזקה מבוררת יותר ממה שכתבת ואין לחוש למחאה ואם יבואו עדי מחאה לפי מה שיעידו ידונו אם המחאה היא מחאה לבטל החזקה, נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל

סימן ט

ראובן תבע לשמעון אחיו חלקו מהבתים שהניח אביהם שרוצה לעשות בחלקו רצונו ושמעון טוען שהוא מוחזק בבתים גם אמו מהיום עשר שנים וסתרו ובנו בבתים כמו שאדם עושה בשלו ושהשכירו מקצתן ושפרעו המס בשבילם מיום מות אביהם עד עתה על כן טוען ואומר שהבתים של אמו וראובן הראה שטר מכירה שמכרה לו אמו ולשמעון אחיו כל זכות שיש לה בבתים הנזכרים בסך ידוע ושמעון טוען שלא היתה המכירה מדעתו והראה שטר חוב שיש לו על אמו בשבע מאות זהובים והוא מוקדם לשטר המכירה ואומר כיון שנתרצה ראובן אחיו וקבל שטר המכירה מאמו גלה דעתו שהבתים הם של אמם ואינו יכול לטעון שהם של אביו וכבר הפסיד הזכות שאומר שיש לו [בבתים] מצד אביו וראובן טוען שבשביל זה לא הפסיד זכותו כי הבתים היו של אביו והוא תובע חלקו כי הוא לא קנה הבתים מאמו אלא אם היה לה נדוניא או כתובה (על אביו) [על הבתים] בשביל שלא תערער עליו בהם.

(התשובה ביחד עם התשובה לשאלה הבאה)

סימן י

עוד ילמדנו רבינו רחל בתולה נשאה יעקב ומתו שניהם ואבדה כתובתה כמה ממון יש ליורשיה בכתובתה כיון שאבדה.

(התשובה היא לשאלה הקודמת ולשאלה זו לפי הסדר) תשובה מה שטוען שמעון שהוא מוחזק בבתים גם אמו מוחזקת בהם עשר שנים וסתרו ובנו והשכירו קצתם ופרעו המס אינה חזקה כיון שידוע שהבית היתה של אביהם ושמעון אינו טוען שאביו מכרם לו או נתנם לו או שקנאם מראובן אלא שטוען שהחזיק בהם זו היא חזקה שאין עמה טענה כדתנן בפ' חזקת הבתים (מ"א) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד א"ל מה אתה עושה בתוך שלי אמר שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה אביך נתנה לי הרי זו חזקה וכן אם האם קיימת אין חזקתה חזקה אבל אם מתה האם ויש לשמעון עדים שאמו החזיקה בבתים חזקתה חזקה דכיון שמתה טוענים לכל באי מכחה או יורש או לוקח כל מה שהיתה היא טוענת אם היתה קיימת והיא יכולה לטעון קניתי הבתים מבני והחזקתי בהם שני חזקה או בית דין הגבום לי בנדונייתי או בכתובתי וחזקה מועלת לכל אדם דאין אדם נזהר בשטרו לעולם דלא מיקריא חזקה שאין עמה טענה אלא שלא אמר לי אדם דבר מעולם אבל כל טענה שיטעון איך בא הקרקע לידו [מועלת עמה חזקה] הילכך שמעון שיש לו שטר על אמו בשבע מאות זהובים ונשתעבדו לו כל נכסיה טוענין לו מה שהיתה יכולה לטעון ויגבה שבע מאות זהובים מנכסיה דכמו שטוענים ליורש ולוקח כך טוענין לבעל חוב שנשתעבדו לו הנכסים בחייה ואם הבתים שוים יותר משבע מאות זהובים יחלקו ראובן ושמעון המותר.

ואשה שאבדה כתובתה רואים כתובות נשי משפחתה וכתובתה כמותם ואם כתובות נשי משפחתו מרובות משל נשי משפחתה עולה עמו, נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל.

ולול של תרנגולין אין לו ארבע אמות דמטפסין ועולין ומטפסין ויורדין.

[ששאלת ראובן יש לו בית אחד ושמעון היה לו בית אחד נגד ביתו של ראובן והיו בבית ראובן חלונות פתוחות נגד ביתו של שמעון ומכר שמעון לראובן את ביתו והיה ללוי גינה אחת נגד אותו הבית שקנה ראובן משמעון ובאותו הבית היו חלונות פתוחות לגינתו של לוי ומן החלונות של ראובן לא היה ללוי היזק ראיה לגינתו כי הבית שלקח משמעון היה מפסיק בינתיים אבל מהחלונות שהיו בבית שקנה ראובן משמעון היו רואין לגינה ולא היה כח לבעל הגינה לסותמו כיון שכבר החזיק בהם שמעון ולאחר זמן נפל הבית שקנה ראובן משמעון ונתגלו חלונות מבית ראובן שרואין מהן לגינה של לוי ואמר בעל הגינה לראובן סתום חלוניך שנתגלו עתה כשנפל הבית שקנית משמעון שאתה עושה מהן היזק ראיה לגינתי אמר ראובן כבר עברו יותר מז' שנים שהיו אלו חלונות בביתי וקודם גינתך ואם נפל הבית שקניתי משמעון שהיה מפסיק בין חלונותי לגינתך אין עלי לסותמן בעד הגינה שנעשה מחדש א"ל בעל הגינה לראובן קודם שקנית הבית משמעון לא היו עושין לי חלונותיך היזק ראיה ועתה שנפל נתגלו חלונותיך והוי כאילו פתחתם עתה ולכן סתום אותה אמר ראובן כמו שלא היה לך כח לסתום חלונותי שהיו בבית שקניתי משמעון קודם שנפל אף על פי שרואין מהם לגינתך ולא חלונות אלו מביתי כך אין לך כח לסתום עתה שהם פתוחים ז' שנים קודם גינתך אמר בעל הגינה אצל גינתי חלונות חדשים הם אם הם ישנים אצל השכינים ומאחר שהם חדשים אצל גינתי יש לך לסותמם הדין עם מי].

[תשובה אני רואה שראובן בא בכח שתי טענות האחד שהוא אומר כיון שכבר היו החלונות שם זמן מרובה ועוד טוען מפני שלא היה לו כח לסתום החלונות הפתוחים מבית שמעון לגינת לוי בטענה ראשונה איני רואה זכות לראובן במה שהיו לו אלו החלונות זמן מרובה אין חזקתם מועיל לגינת לוי כי עד הנה לא היו מזיקים לגינת לוי ולא היה לוי יכול למחות בו שיסתום אותם ובכל מקום שאין מחאה אין חזקה אבל עתה שנפל ביתו של שמעון וראובן רואה לתוך גינתו של לוי מעתה נעשה מזיק אף על פי שנעשה ממילא מ"מ אנן קיי"ל על המזיק להרחיק את עצמו היכא דהוו גירי דיליה דכל אלו הרחקות דפרק לא יחפור כו' עד מרחיק את הסולם מן השובך הוו גירי דיליה כמו שפירש ר"ח ור"ת ומודה בהו רבי יוסי לפי שעושה דבר שסומך מזיק את חברו לבד מהרחקת הסולם (מה שיבאו) (דאינו מזיקו אם לא שתבא הנמיה וכן אילן לא יזיק עד שיגדלו) השרשין ולכך פריך על סולם לימא מתניתין דלא כר' יוסי וכן בהיזק ראיה שכל בני בית רואין דרך חלונות תשמיש חבירו ולא דמיא לנמיה שמא לא תבא הנמיה אבל בני בית מצוין בבית תדיר הילכך אין חזקה מועלת אף על פי שקדמו חלונותיו לגינת לוי צריך להרחיק לפי' גירסת רש"י ורב אלפס דגרסי בשמעתא דחרדל בפרק לא יחפור (י"ח) אמר רב פפא בלוקח ופירש"י שזרע חרדל ומכר חצי שדהו והלוקח בא להעמיד דבורים צריך בעל החרדל להרחיק אף על פי שקדם בהיתר ופריך גמרא אי בלוקח כי איכא ירק אמאי מרחיק ועוד מאי טעמא דרבי יוסי אפילו משרה וירק נמי ומשני רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו ואף על פי שקדם בהיתר גמור צריך להרחיקו כיון שמזיק את הדבורים והדבורים אינם מזיקים את החרדל וכ"ש בנדון זה דהשתא התם שהחרדל קדם בהיתר ואח"כ בא לוקח לסמוך דבורים כופה את הבעל להרחיק החרדל ואינו יכול לומר לו למה תסמוך למיצר שלי דבורים שלך לכופי להרחיק חרדל שקדם בהיתר נעשה (בין) (ביניהם) תשמיש אחר שלא יזיק לחרדל כ"ש בנדון זה שאין לוי מחדש דבר אלא החלונות מזיקים לגינה שהיתה כבר שצריך בעל החלונות להרחיק אפי' לדברי ר"י שהקשו על דברי רש"י דלא מסתבר כלל שירחיק בעל החרדל מאחר שקדם בהיתר גמור את הלוקח ועוד הקשה קושיות אחרות (ונראה) לו כגי' ר"ח ור"ת דגרסי אלא אמר רבינא לאו בלוקח מיירי מתניתין שדבורים קודמת כדמוכח בתוספתא דרבנן סברו בעל החרדל ירחיק שהוא המזיק ודבורים קדמו בהיתר ורבי יוסי סבר תרווייהו מזקי אהדדי הילכך מתיר ולא ירחיק לא זה ולא זה בנדון זה אף לדברי (רי"ף) (ר"י) צריך בעל החלונות להרחיק דדוקא התם שבא בעל הדבורים לסמוך דבורים שלו לחרדל שקדם בהיתר לאו כל כמיניה לסמוך דבר חדש להזקיקו להרחיק חרדלו שקדם בהיתר כי אין שדה שלו נפסד אם לא יעמיד דבורים כי יכול להשתמש בה כל תשמיש שירצה ולא יזיק לו בחרדל אבל בנדון זה שלא חידש בעל הגינה כלום והחלונות מזיקות לגינה שהיתה כבר והגינה נפסדת כי אינו יכול להשתמש בו תשמיש צנוע מפני היזק ראייתו ליכא מאן דפליג שצריך בעל החלונות להרחיק היזק ראייתו אמנם מטענה אחרת אני מזכהו כיון שהחלונות של בית שמעון היו פתוחות לגינת לוי ולא היה יכול לסותמן א"כ לא ניתוסף שום היזק לגינת לוי בנפילת בית שמעון דמעיקרא נמי הוה מצטנעי מהדרים בבית שמעון ולא היה יכול לעשות בו שום תשמיש צנוע ועוד אם ירצה ראובן יחזור ויבנה הבית שקנה משמעון ויפתח חלונות כבתחילה מה לי חלונות של בית ראובן ומה לי חלונות של בית שמעון ודמי להא דאמרינן בשילהי חזקת הבתים (ס’) אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון דא"ל סוף סוף קמבעית מצטנעי מבני רשות הרבים]. (עי' טור ח"מ סי' קנ"ד).