שו"ת הרא"ש/כלל פד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל פד· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל פד[עריכה]

סימן א[עריכה]

שאלה עוד ילמדנו רבינו אם יש שום צד שיוכל אדם להנחיל נכסיו לבנו הגדול ובנו הגדול לבנו הגדול וכן עד סוף כל הדורות כמשפט המלוכה ושלא יהא זכות לשאר היורשין שאני חזרתי למצוא ולא מצאתי שלא אמרו נכסי לך ואחריך לפלוני אלא למי שהוא בעולם אבל למי שאינו בעולם לא ואף על גב דקיי"ל (ב"ב קכ"ה) כל האומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי אלא לכשימות ראשון דהא אין לשני אלא מה ששייר ראשון ובההיא שעתא ליתא למקנה בעולם ובשאר הקנאות אם נתן גט או קדושין או מתנה לאחר שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש לא הועיל אלא לדברי האומר זמנו של שטר מוכיח עליו דהוה ליה כמעכשיו אלמא אקול לרבנן בהקנאות שכיב מרע משאר הקנאות שתתקיים לאחר זמן אף על גב שאין [המקנה בעולם ואיכא למימר שתתקיים אעפ"י שאין] הקונה בעולם לא דמי דכל מתנות שכיב מרע ליתיה למקנה בעולם בשעת קנייה בין למאן דאמר עם גמר מיתה ובין למ"ד לאחר מיתה ומשום הכי מהני באחריך דמה לי שתחול הקנייה אחר מיתתו מיד או לאחר זמן אידי ואידי ליתא למקנה בעולם בשעת קנייה אבל לענין קונה לא מצינו שחלקו בין מתנת שכיב מרע לשאר מתנות וכי היכי דבעלמא אין אדם מקנה למי שאינו בעולם ה"ה בשכיב מרע ורבים אומרים שיכול אדם לעשות על ידי שיקדיש אדם נכסיו על מנת שאם יתן בהם בנו הגדול או בן בנו הגדול סלע בשנה ידור בהם ויאכל פירותיהם ואני אומר שהמקדיש על מנת מקדיש ומשייר ואי אפשר ליפות כחו בשיור יותר מכשהיו שלו לגמרי ובתחלה לא היה לו כח ליתן בדרך זו כל שכן כשהקדיש ולכן אני מפיל תחנתי לפניך שתחפש שום צד בדבר ותודיעני.

תשובה ששאלת להעביר הנחלה מכל זרעו ולהעמידה ביד בנו הגדול אסור לכל בן ברית להעלות על לבו דבר זה כדתנן בפרק יש נוחלין (קל"ג) הכותב כל נכסיו לאחרים במקום בניו אין רוח חכמים נוחה הימנו ומסיק בגמרא דאפי' מברא בישא לברא טבא וכל שכן בדבר זה להיות נוהג לשמצה בקמיו למזכיר עון לדורותיו וכל המטפל בזה ומחזיק ידיו הוא מסייע ידי עוברי עבירה וגם אין תקנה בדבר כאשר כתבת דכל על מנת שיורי שייר כי ההיא דפ' המוכר את הבית (ס"ג) בן לוי שמכר שדה לישראל על מנת שהמעשר שלו ודוק ותשכח כי אי אפשר להאריך בזה ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ב[עריכה]

שאלה ילמדנו רבינו אם יש שום צד שאדם יכול להנחיל לבנו הגדול יראה שלא תועיל מתנה זאת בתנאי זה דהוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני וקיימא לן כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואם מכר הראשון מכור ואם לא נולד בן בנו בשעת המתנה אינו יכול להקנות לו כיון שלא בא לעולם ועוד דקיי"ל נכסי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי ליורשו אין לשני כלום במקום ראשון ואף אם יקדיש אותו ממון בתנאי שבנו הגדול יתן כך וכך ממון לשנה ויהנה מאותו הקדש וכן בן בנו הגדול וכן לעולם גם זה נראה דאין מועיל זה בו כי אין תנאי מועיל לזכות למי שאינו בעולם אפילו בעל מנת כדמוכח בפרק המוכר את הבית (ס"ג) דגרסינן התם בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו לי ולבניי מת יחזיר לבניו ופריך גמרא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומקשה [דלמא] רבי מאיר היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומתרץ דאפילו לרבי מאיר נמי אין אדם מקנה (לעולם) למי שלא בא לעולם אף על גב דשייר מקום המעשר לעצמו אינו מועיל לגבי אותם בנים שלא באו עדיין לעולם אלא בענין זה יוכל אדם לעשות שיתן אותו הממון לבנו הגדול בתנאי זה כאשר יולד לבנו הגדול בן שיזכה לו מיד הנכסים ולא יזכה אותם לבנו שיולד לו בתוך חדש אחר שנולד שתתבטל המתנה ותחזור לאחיו הקטן ממנו ועל מנת שאחיו הקטן יזכה אותם הנכסים לבנו הגדול כשיולד ואם לא זכה לו שתשוב הנחלה לאחיו הקטן ממנו ואם אין להם אחים שתשוב הנחלה למי שהוא קרוב להם לירש אחר בניהם וכשהוא מזכה הממון לבנו הגדול שנולד לו יתנהו לו על אותו תנאי שהוא קבלו מאביו וכן לעולם אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

נשאלתי בנדון זה על שכתוב במתנה זו אם ימות אחד מהם בלא זרע שיפול חלקו לאחיו ולאחיותיו כדמפרש לעיל ועתה נתן שמעון מחלק נחלתו לגיסו ועתה קם ראובן לבטל מתנה שנתן שמעון אחיו לגיסו כי אין בנים לשמעון וראויה המתנה לפול עליו אחרי מיתת שמעון אחיו ונראה לי שהמתנה טובה היא דהוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני דפסקינן בפרק יש נוחלין (קל"ז) הלכה כרשב"ג דאמר הראשון אם ירד ומכר ואכל אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור נכסים כרשב"ג אלמא אהני מעשיו ולכך נקרא רשע ערום והכי אמרינן בשילהי מי שהיה נשוי (צ"ה) נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל וה"ה בנדון זה מה שנתן נתן ואין חילוק בין מכר למתנה דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה לא הוה יהיב ליה ועוד אפילו לא עביד נייח נפשיה הויא מתנה כדאיתא בפרק יש נוחלין (קל"ז) ההיא איתתא דהויא לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהוה אזלא למגזריה הוה קא דיישא ליה הוה קפיד עלה אקניתיה ניהליה כל שני חייו קם אקנייה לבנו קטן אמר רב פפא משום דאתיתון ממולאי אמריתון מילי מוליאתא אפילו רשב"ג לא אמר אלא לאחר אבל לעצמו לא ואקנייה היינו במתנה שנתנו לו בקנין מדלא קאמר זבניה וגם לבנו קטן לא היה מעות והוי כמו לא ליקני איניש לולבא לינוקא שהוא לשון מתנה ודוקא משום דיש חילוק בין עצמו לאחר הא לאו הכי אפילו מתנה מפקיעה מיד אחריך ואין לומר בנדון זה הוי כאלו התנה בפירוש שלא יתנו ולא ימכרו לאחרים אלא יורישוה אחריהם לאחיהם ולאחיותיהם דאם לא כן למה הוצרך לפרש שאם ימותו בלא זרע שירשוהו אחיו אטו בר קשיא דמתא לירות מי יירשנו אלא אחיו אלא לישנא יתירא לטפויי קא אתי כאלו התנה שלא ימכרו ושלא יתנו לאחרים כדי להעמיד הנחלה ביד בניו הא ליתא כי אינה סברא כלל שהתנה שלא ימכרו בניו מחמת דוחקא וכי עלתה על דעתו שימותו ברעב להרבות נחלה אחרי מיתתם לאחריהם ומאחר שיוכלו למכור הוא הדין ליתן כי מתנה ומכר דין אחד להם כאשר הוכחתי לעיל גם מתנה שנתן שמעון לגיסו הויא כמו מכר שהרי בחליפי המתנה הבטיחו שאם תמוט ידו ולא יהיה לו עשרים ליטרין וכן הליש שימלא לו עד עשרין ליטרין הליש וכן תמיד כל ימיו שלא יפחתו לו מעשרים ליטרין לכך הויא מתנה כמו מכר ועוד בשטר מתנה אין בו לשנא יתירתא כי מה שהוצרך לפרש שאם ימות בלא זרע שירשוהו אחיו בשביל שרצה לסיים חלקו בשאר הנכסים שבנים ובנות שוים בהם יפול לבני ולבנותי בשוה ואלמלא לא פירש זה היו אחים יורשים הכל ועוד אני אומר דכל אותו התנאי לא היה אלא אם ימות אחד מבניו בחייו אבל אחרי מותו שכבר בא חלקם לידם על זה לא התנה כלום וכן מוכח כל הלשון אם יהיה לאותם בנים זרע זרעם יהיו תחת אבותיהם לירש חלקם וכי לזה הוצרכנו שהבן יורש אביו אלא שלא תאמר הואיל והמתנה לא חלה אלא שעה אחת סמוך למיתת יעקב אם ימות אחד מבניו בחייו תשוב המתנה אליו לשנותה לעשות בה כל מה שירצה לכך התנה התנאי והקים הבן תחת אביו לירש חלקו וכן משמע נמי אחר כך אם ימות בלא זרע חלקו יפול לאחיו היה לו לכתוב הזכרים יטלו זה והנקבות יטלו זה אלא משמע אם ימות בחייו באחרית הימים כשתפול הירושה לפניהם אחרי מיתתו יפול זה לזכרים וזה לנקבות ועל כרחן צריך לפרשו כך שאם תאמר שהתנאי היה שאם ימותו אחרי מיתתו היאך תפרש חלקו בשאר הנכסים שבני ובנותי שוים בהם יפול לבני ולבנותי בשוה והלא הנכסים שבנות ובנים שוים בהם הם המטלטלים ולא שייך בהו לומר יפול אותו חלק לבנים ולבנות והלא נשאו ונתנו במטלטלים כל ימיהם והוציאום כבר ואין החלק מבואר לפנינו לכך יש לפרשו שהתנאי היה אם ימות בחייו עתה הלשון מיושב וחלקו יפול כי בשעת הנפילה דהיינו אחרי מיתת יעקב אז אין החלק מבורר ומונח לפנינו ושייך בו לומר וחלקו יפול וכן הוה בעולם למחלקי נחלתם על פיהם להתנות תנאי כזה אם ימות אחד מבניהם בחייהם ועוד אני אומר אפילו היה התנאי אם ימות אחד מבניו אחרי מיתתו אפילו הכי מה שמכר או נתן מקרקעותיו הוי קיים כי אתה צריך להשוות חלקו בספרים ובקרקעות ובנכסים כי התנאי היה שוה על כלם ובמטלטלין קא מודית לי שנושאין ונותנין ומוכרין אותן כל ימיהם ואין ערעור בדבר הוא הדין בקרקעות.

ומצאתי און לי בתשובת רבנא מאיר ז"ל באחד שנתן קרקע לבניו והתנה אם ימות בנו בלא זרע כי תשוב הנחלה לבנותיו ומת בלא זרע ורצו להפקיע מאותו קרקע שעבוד כתובת אלמנתו מכח התנאי שהתנה שתשוב הקרקע לבנותיו וזכה האלמנה לגבות כתובתה מאותו קרקע ובנדון זה איכא ק"ו ומה התם לא אתא לידי טריפה וגבייה עד לאחר מיתה אפילו הכי גובה כתובתה ממנו ולא אמרינן כבר קדמו אחריך כדאיתא בפ' יש נוחלין (קל"ז) ומודה רשב"ג שאם נתנו במתנת שכיב מרע שלא עשה ולא כלום מ"ט אמר אביי מתנת שכיב מרע אימת הויא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך ובכתובה לא אמרינן הכי דחל שעבוד כתובה מחיים כל שכן בנדון זה שנתנו לאחר במתנה גמורה בחייו שמפקעת מידי אחריך וגם אני אומר מה שכתוב בשטר וכל ימי מיגד אלמנות של זוגתי היא תמשול בכל הנכסים אינה לשון מתנה אלא לשון אפוטרופסות אף על גב שכתוב בו שיור מכמה טעמים חדא שאין כתוב בשטר שנתן לה כל נכסיו אלא לשון ממשלה וזה אינו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופסות והשלטה ומינוי על נכסיו כד"א אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וכן וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים וכל הארץ היתה לפרעה אלא שהיה יוסף משנה ומושל וכאלה רבות ועוד הוכחה גדולה כי בתחלת השטר כשהקנה לבניו ולבנותיו לא הזכיר אשתו כלל כי לא רצה להזכירה על הקנין כי לבניו ולבנותיו נתן מתנות ולאשתו רק אפוטרופסות ולכבודה אומר בלשון אשכנז בעודך תתאלמן לכבודי תהא שולטת בכל נכסי וזה הלשון כתב הסופר וטעה היה סבור שיש בלשון הזה לשון מתנה ולכך כתב בה שיור כי הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופיא ומעולם לא עלה על דעת בעלה ליתנה לה במתנה ועוד אם נתן לה הנכסים אז נתבטלו המתנות שנתן לבניו ולבנותיו [שעה אחת קודם מיתה לכך יש ליישב לשון השטר שיהיה כולו מקויים בזה מתנות שנתן לבניו ולבנותיו] קיימות וזכו בהם שעה אחת סמוך למיתתו והאשה תהיה אפוטרופיא ואם תנשא יטלו המתנות כמפורש למעלה ומחמת טעות הסופר שהיה סבור שיש בלשון הזה לשון מתנה טעה גם בסוף השטר והזכיר האשה על וקנינא וכי דייק בלשון השטר אינו לשון מתנה אלא לשון אפוטרופסות והנראה לי כתבתי אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.


סימן ג[עריכה]

לדזיו לי כבר בתיה אב סגני לוי מורי שארי ה"ר אברהם הלוי אשיבך תחלה על דינא דספק שומרת יבם אחר שפרץ השם פרץ רב בבני עמנו ונהרגו קהלות הקדש ונועדנו בוורמשא לדין פה אחד בעסקי נחלות ובדיני נפילות כי רבו בהם פותרי הגאונים והובאה שם תשובות ר' מאיר ז"ל דנפל הבית על ראובן ועל ד' בנותיו ואשתו והובאו גם דברי גדולים החולקין עליו ובעי למימר כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדינן בה עובדא לאפוקי מחזקת יורשי הבעל ליורשי האשה דנכסי צאן ברזל הם בחזקת הבעל טפי מבחזקת האשה כדאמרינן ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול (ס"ו) המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עם מי וכו' עד ר' אמי אמר הדין עמו כיון דאמר מר אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו ברשותיה קיימי וכדידיה דמו ואף רב יהודה דאמר הדין עמה משום שבח בית אביה מודה הוא דברשות הבעל קיימי וכן בכתובות פרק אלמנה ניזונית (ק"א) ואי ליתנהו איפכא מיבעי ליה נכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה קיימי לית לה וכן פירש רבינו שמשון ביבמות פרק החולץ ובפרק שני דבבא בתרא לפר"ת דגבי שומרת יבם נכסים בחזקתן היינו בחזקת יורשי הבעל [לפי שעד עתה היה בחזקת הבעל לפיכך העמדנו בחזקתן מכל הני מוכרח הא דלא ערבינהו ותני נכסים וכתובת אשה בחזקת יורשי הבעל כדי ליתן טעם לדבר כלומר בחזקת מי שהיה עד עתה] אבל כתובה לא הוצרך ליתן טעם דפשיטא שהיא בחזקת יורשי הבעל [אבל נכסי צאן ברזל] שבאו מיד האשה ליד הבעל הוצרך ליתן טעם דנכסי צאן ברזל הוו טפי בחזקת הבעל מבחזקת האשה הילכך הוו בעי למימר דניזיל בתר אינהו דמפיס חזקת יורשי הבעל והכרענו לקיים פסק רבנא ומרנא מאיר ז"ל והבו דלא לוסיף עליה דדוקא בספיקא דבעל ואשתו ובניו דליכא אלא חדא ספיקא שהנכסים היו בחזקת האשה ויצאו מחזקתה ובאו לחזקת הבעל ואיכא לספוקי שמא מתה האשה קודם הבעל או קודם אחד מהבנים ונשארו הנכסים בחזקת יורשי הבעל או שמא מתה באחרונה וחזרו הנכסים לחזקתן וזכו יורשיה מכחה בהא ודאי אמר ר' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ושקולה האשה נגד כלם דליכא אלא חדא ספיקא שמא נשארו הנכסים בחזקת הבעל ליורשיו או שמא חזרו לחזקת האשה וזכו יורשיה מכחה אבל הכא איכא ספיקא אחרינא דאף אם מתו הבעל ובניו תחלה ופקע כח הבעל ובאו לחזקת האשה לא הוחזקו הנכסים בידה חזקה גמורה דשמא היבם עודנו קיים וידו כידה הילכך החצי שזכתה מכח הספק הראשון תחלוק שנית מכח ספק האחרון ולא דמי כלל ספיקא דיבם לספק ד' בנותיו לעשות האשה כקבוע ושקולה כנגד כלם מטעמא דפרשינן וכיוצא בו בזה החלוק מצינו בסוף מי שמת (קנ"ח) כאשר אבאר בסמוך וגם הוי יודע מורי שיש לי חדושי מרי שקיים פרש"י ז"ל דבשומרת יבם חולקים כמו בנפל הבית עליו ועל אשתו וידעת מרי שרבינו היה רגיל לומר דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא מחזקתיה וכיון דפליגי הכא רש"י ומורי קיים פירושו ור"ת ור"י ורבינו שמשון אשר רוב תורתנו על פיהם פירשו בענין אחר ונכסי צאן ברזל קיימי טפי בחזקת הבעל מבחזקת האשה כדמפרשינן לעיל אזלינן בתר הני דמייפים כח יורשי הבעל ולא מפקינן ממונא מספיקא וכשנפל הבית עליו ועל אמו נראה לי לפסוק כרבי עקיבא דאמר הנכסים בחזקתן וכמאן דמפרש בחזקת יורשי האם דגרסינן עלה בגמרא (ב"ב קנ"ח) בחזקת מי רבי אלעא אמר בחזקת יורשי האם רבי זירא אמר בחזקת יורשי הבן כי סליק רבי זירא קם בשיטתיה דרבי אלעא קם רבה בשיטתיה דרבי זירא אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארעא דישראל מחכים מ"ט אמר אביי הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט אביי בא ליתן טעם דנראה דברי המפרש בחזקת יורשי האם דלישנא דבחזקתן דקאמר רבי עקיבא משמע דיש להעמיד הנכסים באותה חזקה שהיו בה עד היום הזה דהיינו שבט האם ומספיקא דאיכא למימר האם מתה תחלה וזכה בהם הבן להנחילם לקרוביו לא מפקינן נכסים מחזקתיהו אלא אמרינן הבן מת תחלה ואחר כך האם ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחים מן האב והעמד הנכסים בחזקתיהו והלכה כרבי עקיבא כיון דשקלו וטרו אמוראי לפרש דבריו אלמא שתפשו דבריו עיקר ומה שכתבת מורי דאין זה ראיה דהכי נמי אשכחן מ"ט דב"ש וכהנה רבות עכ"ל לא דמי כלל דודאי אמוראים מפרשים טעם דברי התנאים אעפ"י שאין הלכה כמותם כדי לידע טעמי המשניות אבל אינם חלוקין בדברי מי שאין הלכה כמותו כדמקשי תלמודא בפרק רבי אליעזר דמילה (קל"ה) על ההיא ברייתא דתניא אמר רבי אלעזר הקפר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול כו' ר"א טעמא דב"ש אתא לאשמועינן (ובפר"א) [ובפר"ח] תמצא בכמה מקומות שפוסק הלכה כפלוני משום דשקלו וטרו אמוראי אליביה וראיה מדברי רב אלפס שהביא כל דברי האמוראים המפרשים דברי רבי עקיבא ולא תמצא בכל דברי רב אלפס שפירש דברי מי שאין הלכה כמותו אלא מדלגם ומאריך לפרש לפסוק דברי מי אשר ישרו בעיניו וגם נראה הלכה כדברי רבי אלעא דהא הדר רבי זירא לגביה ואף על גב דקם רבה בשיטתיה הוה ליה רבה יחיד לגבי רבי זירא ורבי אלעא ועוד דאביי דהוה בתרא מפרש מילתייהו דרבי זירא ורבי אלעא ועוד ראיה מנפל הבית עליו ועל אשתו דקיימא לן לפסק הלכה דמעמידין נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה ואף על גב דאיכא לספוקי שמא האשה מתה תחלה וירשם הבעל מספיקא לא מפקינן מחזקת יורשי האשה וכן כתובה ותוספת כתובה בחזקת יורשי הבעל ואף על גב דאיכא לספוקי שמא הבעל מת תחלה וזכתה האשה בכתובתה מספיקא לא מפקינן להו מחזקת הבעל רק נכסי צאן ברזל נדוניא שהכניסה ושמאתן בכתובה קיי"ל כבר קפרא הואיל והללו באים לירש והללו באים לירש יחלוקו דאותן הנכסים היו בחזקת שניהם בחזקת האשה שהיא הכניסתן ובחזקת הבעל שהוא קבל אחריות ויש לו רשות להוציאם ואם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ויד שניהם שוה בהם והוחזקו הנכסים בחזקת שתי המשפחות והללו באין לירש בחזקתם והללו באין לירש בחזקתם ויחלקו ובנדון זה הנכסים לא יצאו מעולם מחזקת שבט האם ודמי לנכסי מלוג ועדיפי דנכסי מלוג הוי פירות ופירות בחזקת יורשי הבעל אבל הכא לא באו לא פירות ולא גוף לחזקת שבט הבן הילכך מספיקא לא מפקינן מחזקת שבט האם וכן פסק רבינו שמחה בחבור שלו הנקרא סדר עולם וכן כתב הרמב"ם בחבור שלו וז"ל אם נפל הבית עליו ועל אמו מעמידין נכסי האם בחזקת יורשי האם שהם יורשים ודאים אבל יורשי הבן ספק הם שאם מת הבן תחלה אין לאחיו מן האב בנכסי אמו כלום עכ"ל ואתה מורי כתבת שרבינו משה פסק שיתנו לבן שיש לה מאיש אחר שהוא יורש ודאי עכ"ל ולא ידעתי מהיכן דקדקת זה מתוך דבריו דלפי דבריך היה לו לומר מעמידין נכסי האם בחזקת בנה ומדנקט יורשי האם משמע כל יורשי דידה אביה או אחיה ואם באת לדקדק מדקאמר שהן יורשים ודאין ותרצה לומר מחמת שהבן יורש ודאי מקצת הנכסים אף אם מתה האם תחלה לכך יזכה בכולם וכן פרשב"ם הא מחו ליה מאה עוכלי בעוכלא כאשר אפרש וסתרו לדבריו והא דקרו ליורשי האם ודאין משום דהוחזקה הנחלה לשבט ומה שכתבת מרי שבספר המצות פסק שיחלוקו היכא דלית לה בן מאיש אחר אבל ר"י כתב אפילו היכא דאית לה בן מאיש אחר יחלוקו כל זה בספר המצות וגם התוספות כתבו כן עכ"ל דע לך מורי כי לא הבנתי כך מתוך ספר המצות וגם מתוך התוספות ותחלה אפרש לך דברי רשב"ם ודברי ר"י בפירוש המשנה ומתוך כך אובין לך דברי ספר המצות כמו שהבנתי נפל הבית עליו ועל אמו פרשב"ם על רחל ועל יוסף ואין לה לרחל בן אחר כי אם יוסף ויורשי האם היינו אחיה דחי צ"ל דאי יש לה בן אחר ויורשי האם היינו [בן רחל מאיש אחר א"כ ממה נפשך יורש הוא בנכסי אמו ויורשי הבן היינו] אחיו מן האב הוי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כדאמר בהחולץ (ל"ח) גבי ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון יבם וספק שבאו לחלוק נכסי סבא דהוה ליה יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ומקשה ר"י (שם בתוס') לא נהירא דאטו משום דהוי ודאי במקצת הנכסים יחשב ודאי בכל הנכסים דמה סברא היא זו ואם כן הא דתנן בב"מ (ב’) זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע הוה לן למימר כיון דהאי דקאמר חציה שלי מודה לאידך בחצי הוה ליה ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי וכן גבי אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם (ב"ק ט’) דקאמר רב אסי נוטל רביע בקרקע או רביע במעות משום דמספקא ליה אי כיורשים דמי ונוטל החצי או כלקוחות שלא באחריות דמי ואינו נוטל כלום הוה לן למימר שלא יטול כלום שהרי אחיו ודאי מוחזק בחצי הנכסים וכן בפרק מי שמת (קנ"ט) נפל הבית עליו ועל אביו מאי לאו יורשי האב בני הבן מורישיו [אחי] לא יורשי האב אחי הבן אלמא אף על פי שיש לו (להם) ודאי בנים אחרים שהם ודאין במקצת הנכסים לא חשבינן ליה ספק וודאי ולא דמי לההיא דהחולץ (ל"ח) דהתם קרי ליבם ודאי שהוא ודאי יורש ויודע מכח מי הוא בא לירש והספק אינו יודע מכח מי בא לירש ומהאי טעמא אמרינן בהחולץ (ל"ז) ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא אמר רב משרשיא אידי ואידי ספיקא נינהו ולא חשבינן לספק וודאי אף על גב דממה נפשך יש לו חלק בנכסים נמצא לפירוש רשב"ם איירי מתניתין דוקא שאין לה בן מאיש אחר דאי הוה לה בן מאיש אחר לא הוי אמרי רבנן יחלוקו ולר"י אפילו יש לה בן מאיש אחר אמרי רבנן דיחלוקו ובסגנון זה כתב בספר המצות לפרש דברי חכמים לפי פירוש רשב"ם דפרישית ולא לפסק הלכה וז"ל ספר המצות נפל הבית עליו ועל אמו מעמידין הנכסים בחזקת יורשי האם שהם בניה שהם יורשים ודאין אבל יורשי הבן יורשי ספק שאם מת הבן תחלה אין לאח בנכסי אמו כלום כך השיב רבי שמואל מדאמרינן פרק החולץ (ל"ח) ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי אב היבם אומר אתה בני ואין לך כלום והספק אומר שהוא בן המת ומסיק התם שאין הספק מוציא מידי יבם שהוא ודאי אבל אין שם בן כי אם זה בזה אומר המשנה שבית הלל אומרים יחלוקו ור"י פירש דההיא דהחולץ שאני שאין ספק יודע מכח מי הוא בא לירש ואין אומרים כן במקום אחר עכ"ל הרי הוכחתי דלשון ספר המצות בסגנון התוספות רק לפרש דברי חכמים ועל כרחין יורשי האם שכתב רמב"ם בספרו כל יורשי אם אפילו אביה או אחיה קאמר דאלו בני האם דוקא [אבל] בשאר יורשים אמרינן יחלוקו היה לו לפרש החילוקין כי כל כונתו היתה לבאר ספרו אף לעמי הארץ למען ירוץ בו הקורא ולהכי לא הזכיר לא שום תנא ולא שום אמורא ולא שום מחלוקת והיאך יסתום בכאן דבריו שאתה מורי ואני נטעה בו אלא ודאי אם היה בו שום חילוק אחר בין יורשיה היה מפרשו ומבאר ובספר המצות הביא כל לשון רבינו משה ולא שנה בו כי אם שהם בניה וזה עשה כדי לפרש החילוק בין פירש רשב"ם ופר"י בדברי חכמים ומה שכתבת שהתוספות חלקו בין ההיא דנפל הבית עליו ועל אמו ובין נפל הבית עליו ועל אשתו ודאי הם דחקו מאד לחלק לבית הלל כי היכי דנפל הבית עליו ועל אשתו אמרי בית הלל נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה משום דהיו בחזקתה עד הנה הכא נמי הוה לן לאוקומי הנכסים בחזקת שבט האם שהיו בחזקתה עד הנה ואמאי קאמר רבנן דבית הלל מודים דיחלוקו ותרצו דירושת הבעל דרבנן ולא חשיב כולי האי אבל ירושת הבן דאורייתא ולמ"ד ירושת הבעל דאורייתא אפילו הכי עדיפא ירושת הבן שהיא מחמת קורבה מירושת הבעל שהיא מחמת קידושין אבל לדברי ר' עקיבא אינך צריך לשנויי דחיקי הללו כי ודאי דומה לנכסי מלוג וראוי להעמידם בחזקת שבט האם ומה שכתבת מורי דהלכתא כרבי עקיבא מחברו ולא מחבריו והוי סתם ואח"כ מחלוקת ולכל הפחות הוי כרבים לגבי יחיד כאשר פר"י בי"ט (ב’) לגבי שבת דסתם לן תנא וכו' אומר אני מדקאמר בן עזאי בסיפא על החלוקין אנו מצטערין וכו' מאי קמ"ל היינו ת"ק אלא הא קמ"ל מאן רבנן דפליגי עלה דרבי עקיבא בן עזאי מורי כאשר כתבתי כן היה נראה לי אז וכן גם עתה כי רבנא מאיר ז"ל היה תופס עיקר כל דברי רב אלפס וכמה פעמים כתב בתשובותיו שלא כתב רב אלפס דבר שלא לצורך והתוספות כתבו בכמה מקומות בשם רבינו חננאל שפוסק הלכה כפלוני משום דשקלו וטרו אמוראי אליביה ובדקתי אז בספרי החיצונים ודוכתין דברי רבינו משה וספר המצות כאשר כתבתי אך שהיה קשה לי דברי רמב"ם ז"ל וז"ל נפל הבית עליו ועל בן בתו אם האב מת תחלה בן בתו יירשנו ונמצאו הנכסים [של יורשי הבן ואם בן בתו מת תחלה אין הבן יורש אמו בקבר כמו שביארנו ונמצאו הנכסים] של יורשי האב לפיכך יחלוקו יורשי הבן עם יורשי האב עכ"ל ולכאורה משמע דס"ל כרבנן דאמרי יחלוקו אמנם גם זה שבתי כי היה קשה לי אם בא לפסוק כרבנן וההיא דלעיל איירי בבני האם שהם יורשים ודאין אם כן למה האריך כל כך לימא אההיא דלעיל ואם אין בנים לאם יחלוקו יורשי האם עם יורשי הבן ועוד דמשוית ליה לרבינו משה טועה כי בבירור הקושיות שהקשו התוספות לית נגר ובר נגר דלפרוקינן לכן נראה לי לחלק דאם נפל הבית עליו ועל אמו שאם מת הבן תחלה ואחר כך האם באו הנכסים ליד קרוביה לכן מעמידים כל הנכסים לאלתר ביד קרוביה אבל בנפל הבית עליו ועל בן בתו ממה נפשך הנחלה ממשמשת בקבר לבת שהיא קרובה לבת וספק מת האב תחלה ותחזור ותמשמש למעלה [ומן הבן תמשמש הנחלה לבת וספק מת הבן תחלה ותחזור] לקרוב קודם הילכך הואיל וממה נפשך ממשמשת הנחלה מן האב לבת אעפ"י שהיא עדיין בחזקת אותו השבט הואיל ויצאה מיד מי שהיתה עד היום הזה וספק תורידנה למטה או תעלנה למעלה יחלוקו ודע לך מורי שאיני עושה סניגרון לדברי אם היה נראה לי הלכה כחכמים אלא נראה לי סברא רחבה ופשוט להעמיד הנכסים בחזקת אותו השבט ואם תמצא בתשובות או בספרים החיצונים שפסקו הלכה כחכמים כתוב לי דבריהם ומאד תמהתי עליך שכתבת שהקרקע שקנה אחר שנשאת נקראים צאן ברזל ויחלוקו לדבריך כל הקרקעות שיקנה כל ימי חייו יהו בכלל צאן ברזל ולפום ריהטא דתלמודא אין נקראים צאן ברזל אלא נכסים שהכניסה לו ושמאתם בכתובה בספר [אבי"ה] כתובה מה שכותבין לה בכתובה והוסיף לה מדיליה גם הוא צאן ברזל הואיל וקבל עליו אחריות ואפשר שלענין זה קראן צאן ברזל לפי שאין הבעל יכול למכרם ומיירי בדבר המסויים שהכניס לה הבעל ושמו בנדוניתה כההיא דאלמנה לכהן גדול (ס"ו) המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו ורצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רשב"ג ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות ופר"ח וגם ר"י כי המכר בטל מיד וכן פירש ר"ת (ב"ב מ"ט) גבי ג' שדות אחת שכתב לה לכתובתה למנה ומאתים ואחת שיחד לה בכתובתה תחת נדוניא שהביאה מבית אביה ואחת שהכניס לה שום משלו ששם לה נגד תוספת שהוסיף לה על מנה ומאתים משלו ובסדר הזה כתובים שלשה עניני ממון בכתובה ולענין זה אפשר שקראן צאן ברזל אבל להעמיד כל הנכסים שקנה הבעל עם אשתו בחזקת האשה דלענין נפילה יחלוקו יורשיה עם יורשי הבעל לא יעלה על לב אדם לומר דבר זה והאידנא שאנו רגילין לכתוב כל הכתובות בשוה [וחצי הכתובה כותבין בלשון נכסי צאן ברזל ודין נדוניא דהנעלת ליה] וחצי הכתובה כותבין בלשון תוספת והוסיף לה מדיליה אם ידוע בעדים כמה הכניסה לו יחלוקו מה שהכניסה ואם אין ידוע בעדים מה שהכניסה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ויחלוקו חצי הכתובה ופר"ח משמע דהלכה כרבי עקיבא דאמר יחלוקו שכתב בפירושיו כל לשון הגמרא וז"ל נפל הבית עליו ועל אמו וכו' (ב"ב קנח) בחזקת מי רבי זירא אמר בחזקת יורשי הבן רבי אלעא אמר בחזקת יורשי האם והדר ביה רבי זירא וקם ליה בשיטתיה דרבי אלעא ואמר אביי מאי טעמא בחזקת יורשי האם הואיל והוחזקה נחלה באותו השבט אמר ליה בן עזאי על החלוקים אנו מצטערים אמר רבי שמלאי הדא אמרה בן עזאי תלמיד חבר ליה לרבי עקיבא עכ"ל והרי לא פירש הגמרא כלום ולמה הביאה בפירושיו אלא לפסוק הלכה כרבי עקיבא וכרבי אלעא [דהדר ביה ר' זירא וקם בשיטתיה וגם אביי סבר בחזקתה כמו ר' אלעא] וגם הביא דברי בן עזאי להודיעך שהוא תנא שנחלק על ר"ע והלכה כר"ע מחברו וכל שכן מתלמיד חבר דידיה ובחבור זקני ראב"ן הנקרא צפנת פענח נראה שפוסק הלכה כרבי עקיבא שהאריך בדברי אמוראין שמפרשין דבריו אלא שמהפך גירסת הספרים ופוסק הלכה בחזקת יורשי הבן וז"ל נפל הבית עליו ועל אמו מודין בית הלל דיחלוקו כי הנכסים בחזקת שניהם בחזקת האם שהיו שלה ובחזקת הבן הואיל והוחזקה הנחלה על ידו לשבט אביו הילכך אין בדין מוציא מוציא מחברו אלא תרווייהו שוין וחולקין ורבי עקיבא פליג את"ק ואמר מודה אני לבית הלל שהנכסים בחזקתן דבית הלל נמי אמרי בהא שהנכסים בחזקתן ובעא גמרא בחזקת מי קאמר רבי עקיבא שהנכסים בחזקתן רבי אלעא אמר בחזקת יורשי הבן דהוה ודאי כדמפרשינן טעמא לקמן ר' זירא אמר בחזקת יורשי האם שהיו שלה כי סליק רבי זירא קם בשיטתיה דרבי אלעא דהבן ודאי שהנכסים בחזקתו וטעמא הואיל והוחזקה נחלה של אמו על ידי הסבת הבן לאותו השבט של בן ויצאת מחזקת שבט של אם והוו כאלו יצאו הנכסים מחזקת שבט האם והוו בחזקת שבט הבן לגמרי והוי הבן ודאי עכ"ל וקשה לי לפירושו שמהפך גרסת הספרים שבדקתי בכל הספרים בגמרא דידן ובירושלמי וברב אלפס ובר"ח ופרשב"ם ואין הגירסא כאשר כתב רבינו אב"ן ועוד קשה לפירושו שפירש מילתא דאביי הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט היינו חזקת הבן דעל ידי הסבה (ס"א הכתובה) באה נחלה לשבט הבן וחזקה כזו לא מצינו בגמרא כי בכל ספק הנולד אנו מעמידים בחזקת מי שהיו קודם שנולד הספק מדמקשה גמרא (ב"מ ק’) על המחליף פרה בחמור וילדה ונוקמה בחזקת מרא קמא ונהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה וכן גבי מוכר שפחתו וילדה והכא קודם שנולד הספק היו הנכסים בחזקת שבט האם ואינן יכולין לבא בידי שבט הבן אם לא שתמות האם תחלה והיינו ספק הנולד והעמד הנכסים באותה חזקה שהיו קודם שנולד הספק ושלום אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.


סימן ד[עריכה]

יקבל החכם רבי יצחק את תשובתו על אודות ד' נשים יתומות פנויות שהיו דרות בבית אחת מתפרנסות מעמלן והצליחו (בממון) בעמלן והיה להם אח שלא היה נוהג עמהם כשורה לפי דעתן ורצו להעביר נחלתן ממנו שמי שתמות אחת מהן שלא יירש אחיה חלקה אלא אחיותיה יירשו ועמדו ארבעתן ונתנו כל אחת מהן במתנת בריא מהיום כל נכסיה לשלשת אחיותיה וכן עשו כולן נתנה כל אחת חלקה לאחיותיה ועתה מתה הראשונה והשניה והשלישית ונשאר הממון ביד הרביעית ובאין בני האח לתבוע חלק שלשת אחיות אביהם ואומרים שהמתנה שנתנה כל אחת מהן חלקה לשלש אחיותיה אחר שנעשו ד' המתנות חזר להיות כל הממון לארבעתן בשותפות כבתחלה ויש להם לירש חלק השלשה שמתו ונסתפקת בדבר זה מאחר שכלן בחיי אחים נתנו שלהן לאחיותיהם וחזרו חלילה לא הוה דעתן שיירש האח אפי' מחלק שתירש כל אחת מאחותה כמו שלא יירש ממה שנתנה היא לאחותה או דילמא מה שנתנה היא במתנה לא יירש אבל מה שירשה כל אחת מאחותה יירש כי הרי הוא כאלו לא עשו כלום מתוך שאלתך משמע שפשוט לך שלא יירש ממה שנתנה לאחותה וזו מנין לך אם אחר שחזרו חלילה חזרו להיות שותפין כבתחלה הכל אחת מהן החזירה המתנה שקבלה אז נתבטלו כל המתנות וה"ה ראוי שתשלח לי שטרי המתנות כי הדין מתחלק לפי שטרי המתנות אם יוכל להתברר מי נתנה תחלה ומי בשנייה ומי בשלישית ומי ברביעית אז הדין כמו שאכתוב לך כי הרביעית לא נשאר בידה כלום כי היא נתנה באחרונה כל ממונה לשלשת אחיותיה וגם לשלשת האחיות אין לזו בממון כמו לזו אלא כמו שאברר לך ותעשה סכום שהיה כל הממון ק"ח זהובים לכל אחד כ"ז וזה ציורו:

Teshuvos HaRosh Klal 84.png

והא לך פי' הציור כשנתנה מחלה ממונה תחילה לג' אחיותיה לא נשאר בידה כלום וביד כל אחת שלשים וששה וכשנתנה נועה לא נשאר בידה כלום וביד מחלה י"ב וביד חגלה ומלכה כל אחת מ"ח וכשנתנה חגלה ביד מחלה כ"ח וביד נועה ט"ז וביד מלכה ס"ד וכשנתנה מלכה ביד מחלה מ"ט ושליש וביד נועה ל"ז ושליש וביד חגלה כ"א ושליש הרי ק"ח לשלשתן וביד מלכה לא נשאר מאומה

ואפילו נכתבו כל המתנות בשטר אחד אלא שכתוב בו פלונית נתנה לג' אחיותיה כל ממונה ופלונית נתנה לג' אחיותיה כל ממונה וכן שתים האחרות הדין הוא כמו שכתבתי כי הממון שנתנה לה אחותה הוא בכלל ממונה ונתנה אותו לאחיותיה ואם היה הדבר כך שהמתנות היו זו אחר זו מפורשות בשטר ומתו שלשת האחיות ונשארת הרביעית אותה שנתנה באחרונה יירש בן האח כל הממון כי לרביעית לא נשאר כלום וכל הממון היה של שלשה שמתו כבר וירשם בן אחיהם ואם אותה שנתנה באחרונה היא מתה יירש בן האח חלק שתי האחיות שמתו ואותה שהיא חיה עדיין ישאר לה חלקה כפי המפורש למעלה מהו חלק כל אחת ואחת ראשונה ושנייה ושלישית ואם נכתב בשטר חגלה נועה מחלה ומלכה כל אחת מהם נתנה כל ממונה לשלשת אחיותיה אין כאן מתנה כלל כי חזר הממון כלו להיות של ארבעתן כבתחילה ואם היו כל המתנות מהיום ושעה אחת קודם למיתתן אז לא היה בן האח יורש כי אם אחר מיתת האחרונה ומה שכתבת אם יש לילך אחר אומדנא [כמו מי ששמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו דמתנתו בטילה הכא נמי דעתן היה שלא יירש האח אלא ישארו ביד האחיות לא דמי כלל דכל היכא דאזלינן בתר אומדנא] אנו מבטלין המעשה שנעשה ונשאר הענין כמו שהיה מתחלה כמו שמע שמת בנו אנו אומדין דעתו אלו היה ידע שבנו קיים לא כתב נכסיו לאחרים הילכך כשבא בנו באומדן דעת אנו מבטלין המעשה שכתב נכסיו לאחרים ונשארו הנכסים בחזקתן ויירשם בנו וכן שטר מברחת שלא כוונה רק להבריח מבעלה והמתנה בטלה ונשארו הנכסים בחזקתה וכן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ועמד מחליו אומדין דעתו שלא כתב כל נכסיו לאחרים אלא שהיה סבור למות ולכך מבטלין מתנתו אבל בנדון זה אף כי ידוע שכוונו להבריח מן האח לא עשו דבר שיש בו הברחה ובדברים שבלב לא מיעקרא נחלה דאורייתא.

סימן ה[עריכה]

אני היום סמכוני באשישות כיום הפיד ואעפ"כ לא אמנע מלקיים מצות מורי קרובי ה"ר אשר ס"ט על אודות הנדון שלמעלה (כלל פ"א) הנה ארבעה ימים טרם בא כתב זה נשלח לי כתב בעסק זה ועתה איגלאי מילתא שהשואל הוא מסייע המערערים על המתנה וכתב דאין מתנת שמעון מתנה והביא ראיה מפרק יש נוחלין (קכ"ה) ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרה לירתאי ומסיק דלית הלכתא כרבי אלעזר דאמר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי ומשמע טעמא דאמר אחריך אבל אמר מעכשיו לא הוי ראוי ואי קדמה וזבנה לא הוי זבינה זביני והכא בנדון זה כיון שנתן מתנה זו על מנת כדאיתא לעיל בשטר וכל המתנות הללו המפורשות למעלה נתתי לבני הזכרים על מנת וכו' וקיי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי על כן אי קדם שמעון וזבין לא הוי זביני גם דמהנדון זה יש למתנת בית חורון שלא היה יכול להקדיש וה"ה שלא היה יכול ליתן כיון שנתנו לו על מנת שיבא אביו ויאכל וה"ה על מנת שיבא אחיו וירש אם ימות שמעון בלא זרע והשבתיו דדמי לגמרי לההיא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם ירד הראשון ומכר ואכל אין לשני אלא מה ששייר ראשון ולא דמי למעשה דסבתא דהתם אלו קאמר ובתרה לירתאי מעכשיו ודאי אי קדים סבתא וזבנה לא הוה זביני אבל בנדון זה האי על מנת הכתוב בשטר לא קאי על מתנה אחרת אלא על מתנת הבנים אותה נתן על מנת שלא יהא לנשותיהן שעבוד ולשון השטר בארך ליכתב לו והשואל ועכשיו שאני רואה שכתוב בסוף השטר שכל המתנות הכתובות בשטר נתן מעכשיו ונמצא נראה קצת דההיא מעכשיו קאי גם על מתנת כלו אחר מיתת הבן בלא זרע יזכה אחיו מעכשיו ועתה אכתוב גם על זה דעתי כי לי נראה עדיף דלא דמי למעשה דההיא דסבתא כלל שהרי כתוב בזה השטר ושעה אחת קודם למיתתי יזכו בגופו ואלו האי מעכשיו קאי על מתנה דאחריך נמצא שלא היתה המתנה כי אם לפירות עד שיולידו ולא היה גוף המתנה קנוי קודם מיתתן אלא האי מעכשיו לא קאי על המתנה דאחריך ועוד שכתב בזה הלשון יפול לאחיו הזכרים אין זה לשון מתנה כדאיתא בפרק מי שמת (קמ"ח) אמר רב ששת יטול יזכה יחזיק כלן לשון מתנה הן במתניתא תנא אף יחסין בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקא היא והאי יפול לישנא דיחסין הוא וביחסין אין שייך מעכשיו דהא מעכשיו ושעה אחת קודם למיתתו אינו ראוי לירש דירושה בגמר מיתה הוא ועוד כיון שכתב לשון יפול או יחסין או יירש אין לו לירש אלא מה ששייר אחיו כדרך כל היורשין ולא דמי למתנת בית חורון דהתם לא נתן לא גוף ולא פירות שהרי אמר ואינן לפניך אלא שיבא אבא ויאכל והכל כאשר כתב קרובי מורי הרא"ש כן נראה לי אני הדיוט בר הלל בן יאיר.


סימן ו[עריכה]

אנו עדים חתומי מטה אמר לנו פלוני הוו עלי עדים בקנין שלם מעכשיו וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ותנו לפלונית אשתי להיות בידה לזכות מחמת שרציתי ברצות נפשי ובהשלמת דעתי שלא בשום זכר אנס כלל בעולם אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלמה ורוח נכונה ועין יפה וגוף בריא עשיתי אחוה עם אשתי פלונית הנזכרת שאם ח"ו אפטר אני לבית עולמי קודם לה מהיום ולאחר מיתה עשיתיה יורשת גמורה בכל נכסי בין קרקע בין מטלטל וכל מאי דמקרי נכסי שקניתי ושאני עתיד לקנות והנחתי ליורשי אחריה ה' דינרין לכל אחד מכל זכות ומכל חלק שיש להם בשום פנים בעולם על כל נכסי בין קרקע בין מטלטלי וכו' ומהיום תלך פלונית אשתי ותחזיק בכל מה שיש לי בעולם קרקע או מטלטל או בגדים ותשמישי ערשא חיזוק גמור מהיום ולעולם ומהיום תירש ותוריש תנחיל ותחסין ותעשה חפצה ורצונה בכל מה שיש בעולם וכו' עתה ילמדנו רבינו הבעל מת בחיי אשתו הודיענו אם זכתה אשתו בכל מה שכתב בעלה בזה השטר כי נסתפק הדבר לפי שכתוב בו שעשאה יורשת גמורה והיא אינה יורשת אלא בעלת חוב עוד ילמדנו רבינו אם זכתה אשה זו בכח שטר זה בכל קרקע שקנה בעלה זה אחר שעשה לה השטר הזה ועוד יודע לכבוד רבינו שכשחלה בעלה החולי שממנו נפטר נשתתק ולא יכול לדבר וכתב פיתקא אחת כתב ידו שקיים לאשתו זאת השטר על מנת שתתן לבניו אלפים זהובים והעדים החתומים על הפיתקא הנזכרת מעידים שבפניהם כתבו קודם פטירתו.

תשובה מה שנתן לאשתו בלשון ירושה ממונו לא עשה כלום דתנן בפרק יש נוחלין (ק"ל) האומר פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה אמר רבי יוחנן בן ברוקא אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ותנא עלה אמר רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא לא נחלק אבא וחכמים על אח במקום בת ובת בין הבנים שלא אמר כלום על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות שאבא אומר יירש וחכמים אומרים לא יירש אלמא כולהו מודו דאין לשון ירושה מועיל אלא לראוי לירש וגם מה שכתב לשון מחילה אינו כלום דלא שייך לשון מחילה אלא על ממון שיש לו ביד אחר אבל על ממון שבידו לא שייך מחילה אמנם רואה אני לקיים שטר זה מתוך תיבה אחת שכתוב בו ותחזיק בכל מה שיש לי בעולם ומלת תחזיק היא לשון מתנה כדאמרינן בפרק מי שמת (קמ"ח) אמר רב ששת יטול יזכה יחזיק יקנה כלן לשון מתנה הן ותנן בפרק יש נוחלין (קכ"ו) כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף לשון מתנה דבריו קיימין וכן בקרקע שקנה אחר שנכתבה המתנה זכתה בו כי כתוב בשטר ושאני עתיד לקנות נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.