לדלג לתוכן

שו"ת הרא"ש/כלל פא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל פא

[עריכה]

סימן א

[עריכה]

שאלה ראובן נתן ממונו לשני בניו וריבה לזה ומיעט לזה והטיל תנאי במתנתו על מנת שלא יוכל אחד למכור שום דבר מכל אלו הקרקעות ושלא ימשכנם ולא יתן עד שיהא לקטן עשרים שנה ועמד הגדול ומכר מאחוזתו קודם שיהיה לקטן עשרים שנה.

תשובה יראה שנתן להם בתנאי בעל מנת שלא ימכרו עד שיהא הקטן בן עשרים שנה זה שביטל התנאי נתבטלו מתנותיו כדאיתא בפרק יש נוחלין (קל"ז) אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא בו לא החזירו לא יצא בו אלמא כיון דלא קיים תנאיה בטלה המתנה מעיקרא ועוד דגרסינן התם אמר רבא אמר רב נחמן שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי הקדישו והחזירו הרי זה מוקדש ומוחזר ומסיק התם אמר רב אשי נחזי אנן אם אמר על מנת שתחזירהו הא אהדריה אם אמר על מנת שתחזירהו לי מידי דחזי לי קאמר פי' ואינו מוקדש דכיון דלא נתקיים התנאי לא נתקיימה המתנה ולא היה בידו כח להקדיש והלכתא כרב נחמן בדיני וכרב [אשי] דהוא בתראה ועוד קיי"ל כרבי דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואי נתקיים התנאי המתנה קיימת משעת נתינה ואי לא נתקיים התנאי המתנה בטלה מעיקרא דגרסינן בפרקא קמא דקידושין (ח’) אמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מאי טעמא כיון דאמר לה במנה ויהיב דינר כמאן דאמר על מנת דמי ואמר רב הונא אמר רבי כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ופסיק התם הלכתא כר' אלעזר וכן בגטין פרק מי שאחזו (ע"ד) הרי זה גיטך על מנת שתתני מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן ופליגי בגמ' רב הונא אמר והיא תתן רב יהודה אמר לכשתתן מאי בינייהו איכא בינייהו שנקרע הגט או שנאבד לרב הונא דאמר והיא תתן אינה צריכה ממנו גט שני לרב יהודה דאמר לכשתתן צריכה ממנו גט שני ופסק רי"ף הלכתא כרב הונא משום דקיי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וא"כ בנדון זה אותו שביטל התנאי נתבטלה מתנתו מעיקרו ונשארה מתנתו ביד אביו ואחרי מות אביו יירשוה הוא ואחיו הקטן ומתנת הקטן קיימת כי לא ביטל תנאו וגם זכה בחצי מתנת אחיו ואין לומר כיון שהגדול ראוי לירש לא יועיל שום תנאי להוציא הנחלה מידו כדאיתא בפרק יש נוחלין (קל"ג) אלא אמר רבא כדשלח רב אחא בר רב עויא לדברי רבי יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני אם היה ראשון ראוי ליורשו אין לשני בהם כלום לפי שאין זה לשון מתנה אלא ירושה וירושה אין לה הפסק אמר ליה רבא לרב נחמן והא איפסיקא אמר ליה איהו סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר ירושה אין לה הפסק לא דמי דהתם המוריש הוציא הנחלה מתחת ידו בלא שום תנאי ולא שייר בה לעצמו כלום אלא שצוה שאחרי מות היורש תשוב הנחלה לאחר וכסבור לומר ירושה יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק אבל בנדון זה שייר הנותן לעצמו דכיון שהטיל התנאי במתנתו ולא נתקיים התנאי נתבטלה המתנה מעיקרא ולא יצאה המתנה מרשות אביהם מעולם הילכך השני אחים יירשו כאחד מתנת הגדול אמנם צריך לדקדק בלשון התנאים אם נעשה התנאי כתנאי בני גד ובני ראובן ואף על פי שפסק רי"ף בפרק מי שאחזו (ע"ו) גבי מחלוקת רבי מאיר ורבנן הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניק אם לא תניק וחכמים אומרים אם נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לא נתקיים התנאי אינו גט והלכתא כרבנן אף על גב דקיי"ל דבעינן תנאי כפול הני מילי באם תשמשי אם לא תשמשי כענין שנאמר אם יעברו בני גד ובני ראובן ואם לא יעברו וכדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אבל בעל מנת לא דקיי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי הרי נחלקו עליו [על הרי"ף] רבינו תם ורבינו יצחק בעל התוספות וראיותיהם נכונים ונבונים למבין שהרי עיקר מחלוקת רבי מאיר ורבי חנינא בן גמליאל בתנאי כפול בקדושין בפרק האומר (ס"א) הוא בעל מנת ובהא פסקינן כר"מ ועוד ראיה מדקבע רב אשי הא דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אמתניתין דעל מנת שתתני מאתים זוז ולא סדרו אמתניתין דהרי זה גיטך אם מתי אלמא בעל מנת נמי בעינן תנאי כפול והא דנקט שמואל אם מתי משום דלא שייכא תקנה זו אלא בגט שכיב מרע ועוד שהרי נחלקו רבי מאיר וחכמים בתנאי כפול בעל מנת שתשמשי את אבא ותניקי את בני בפרק מי שאחזו (ע"ו) וכל תנאי יליף רבי מאיר מתנאי בני גד ובני ראובן דאם יעברו ולא אפליג בין על מנת לאם ומה שתלה רי"ף בטעם דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי אינה ראיה כלל לכאן דאף רבי מאיר מצי למיסבר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואם נתקיים התנאי הוי גט למפרע ונפקא מינה אם נקרע הגט או נאבד ומכל מקום תנאי כפול בעינן וגם ר"ם (ס"א רבינו שמואל) כתב בפ' יש נוחלין (קל"ז) דבממונא לא בעינן תנאי כפול משום דאף בתר אומדנא אזלינן בממונא כרבי שמעון בן שזורי וכ"ש דלא בעינן תנאי כפול ונחלק על ר"ת ורבי יצחק ומה שהביא ראיה מאומדנא אינה ראיה דהתם אפילו גילוי דעתא לא בעינן אלא אזלינן אחר דברים שבלב כיון דאיכא אומדנא דמוכח כגון שטר מברחת ובידוע שאם בנו קיים ומתנת שכיב מרע בכולה וזבין ולא איצטריך ליה זוזי וכיוצא בהם ושלשה חילוקין יש בדבר כל כי האי גונא דאפי' לא התנה אנן סהדי דדעתו לכך אפי' גלוי דעת לא בעינן ויש מקומות דבעי גילוי דעת כההיא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל ואם לא גלה דעתו אמרינן דברים שבלב אינן דברים ומיהו בגילוי דעת סגי ולא בעינן תנאי (כפול) כיון דמעשיו מוכיחים על מחשבתו דאין דרך בני אדם למכור כל נכסיו אבל היכא דליכא אומדנא דמוכח וגם אין הוכחה במעשיו בעינן תנאי כפול וה"ר שמשון הזקן כתב דלא בעי ר' מאיר תנאי כפול אלא בעריות כגון קידושין וגירושין והביא ראיה מירושלמי דקידושין פרק האומר אמר ר' יוסי בר אבין בכל אתר אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן והכא לית ליה אמר רבי מתנה חומר הוא בעריות ור"ת הקשה דהא בפרק ג' דקידושין (ס"א) ופ"ק דנדרים (י"א) גבי לחולין לא אוכל לך ובפרק שבועת העדות (ל"ו) שמעינן ליה לרבי מאיר דבעי תנאי כפול ופירש ר"ת דלאו משום חומרא דעריות קאמר והוא הדין לכל דבר ולא אתא לאפוקי אלא שתויי יין ופרועי ראש דאית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן כדמפרש בשילהי שבועת העדות (ל"ו) ור"י הקשה [מאי] חומר הוא בעריות הא גבי גיטין הוי כפילות קולא דאי לא כפליה לתנאיה אף על פי שלא נתקיים התנאי הוי גט ומצא ר"י בירושלמי שכתוב בהן והכא אית ליה והוגה בהן לית ליה ואומר כי טעות היה בירושלמי או ברישא או בסיפא והגיהו בסיפא לית ליה ופירש שהגיהו בטעות בסיפא וברישא יש להגיה והכי גרסינן בכל אתר לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן והכא אית ליה ומשני חומר הוא בעריות פי' חומר הוא בעריות דבעלמא היכא דלא כפליה לתנאיה התנאי בטל לגמרי והמעשה קיים ובקידושין ובגירושין אינן בטלים לגמרי אלא חלין מספק ובענין קאמר התם לעיל תמן תנינן מתנה אדם על עירובו (בני עירו) [כיני עירוביו] אמר ר"א מאן תנא אם באו אם לא באו ר' מאיר היא מאן ר' מאיר חבריא אומרים רבי מאיר דקידושין דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת לא ירדו גשמים אינה מקודשת [ר' מאיר אומר בין שירדו גשמים בין שלא ירדו גשמים מקודשת עד שיכפול תנאו] ר' יוסי אומר רבי מאיר דעירובין היא דתנינן תמן אם ספק רבי מאיר אומר הרי זה חמר גמל אמר רבי יוסי לא אמר רבי מאיר אלא לחומרא אמר רבי מנא ויאות בעירובו אינו שלו שלא (זכה) [קנה] לו עירובו כבני עירו אינו שלו שנתן דעתו לעקור רגליו מן העיר והכא לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל תנאו וכן כתב בעל העטור בשם הגאונים דאף בממון בעינן תנאי כפול הלכך יש לדקדק בשטר זה אם כתוב בו תנאי כפול או כתב בסוף השטר וקנינא מיניה כחומר כל תנאין וקנינין העשויין כתיקון חכמים כמו שרגילין לכתוב בארצנו בכל שטר שיש בו תנאי הרי התנאי קיים והמעשה בטל כיון שעבר על תנאו ומכרה (וחזר) חזרה המתנה אצל אביהם וירשו שני אחים ואם לא נכפל התנאי התנאי בטל והמעשה קיים ותשאר מתנתו בידו ואף על פי שכתוב בשטר על מנת שלא יוכל אחד מהם למכור ואין בו כתוב על מנת שלא ימכור האי על מנת שלא יוכל למכור כמו על מנת שלא ימכור הוא מידי דהוה אלא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכן לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דעל כרחן אתה צריך לפרש על מנת שלא ימכור ואם ימכור תהא המתנה בטלה ואינך יכול לפרש על מנת שלא יוכל למכור ואם ימכור תהא המכר והמתנה קיימת דדבר זה אין כח בידו להתנות דאם המתנה קיימת יעשה בה מה שירצה ושלום כנפש אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.

שאלה ראובן נתן בית לשמעון ולוי בניו במתנה והטיל תנאי במתנה זו שאם ימות לוי או ישא אשה בחיי ראובן שתסוב מתנתו ממנו ותהיה לאחיו שמעון וכתב לו כל הבית מעכשיו אם ימות או ישא לוי אחיו בחיי ראובן ואח"כ נתן שמעון ללוי אחיו כל זכות שהיה לו באותו הבית וכתב לו כל זכות שהיה לו מעכשיו ולעולם בכל מיני יפוי שהיה יכול אח"כ מת שמעון הנותן בחיי לוי ואח"כ נשא לוי בחיי ראובן אביו בא לוי לזכות בכל הבית בכח המתנה שנתן לו שמעון אחיו וטוען שאם היה חי עדיין היה זוכה בכל הבית בכח התנאי שהטיל אבינו במתנה ועכשיו שמת (אבי) אני יורש זכותו בכח המתנה שנתן לי וראובן אביו אומר אני יש לי לירש את בני והמתנה שנתן לך אינו כלום שלא באת עדיין לידו.

תשובה יראה לי כיון שנתן ראובן הבית לשמעון בנו במתנה מעכשיו ואם ימות או ישא לוי אחיו בחיי אביו ונתן שמעון אותו זכות שהיה לו באותו בית ללוי זכה לוי בכל אותו זכות שהיה לשמעון אחיו בבית וכשנשא לוי בחיי אביו אחרי מות שמעון אחיו ישאר בידו חצי הבית שהיה שמעון זוכה כי אם היה קיים גם הוא יזכה בו מכח המתנה שנתן לו אחיו כי (לא) היה לו בו כח ליתנו לו כיון שנתנו לו אביו מעכשיו [ואחר נישואין או מיתת אחיו הוי מעכשיו] מוחזק בידו ליתנו לו כדאמרינן ביש נוחלין (קכ"ה) גבי ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי הויא ליה ברתא דהות נסיבא שכיבא בחיי בעלה ובחיי סבתא בתר דשכיבא סבתא אתא בעל וקא תבע אמר ר"ה לירתאי ואפילו לירתי ירתאי ורב ענן אמר לירתאי ולא לירתי ירתאי שלחו מתם הלכתא כותיה דרב ענן ולא מטעמיה הלכתא כותיה [דבעל לא ירית ולאו מטעמיה] דאלו רב ענן סבר דאלו הו"ל ברא לברתא לא הוה ירית ולא היא אי ברא ירית אלא בעל מאי טעמא לא ירית משום דהו"ל ראוי ובעל אינו נוטל בראוי כבמוחזק א"ר אלעזר דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי אלמא כיון דסבר רב הונא דאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי חשבינן לה לברתא כאלו מעכשיו היא מוחזקת בנכסים ובעל יורשה אף על פי שמתה בחיי סבתא ולא באו הנכסים ליד הבת בחיי סבתא משום דאמרינן אחר מיתת הסבתא חשבינן להני נכסי כאלו היו ביד הבת בשעה שמתה והורישתו לבעלה כיון דאחריך כאומר מעכשיו דמי וכן בנדון זה כיון שכתב לו [אביו] מעכשיו עכשיו שנשא לוי חשבינן להו לנכסי כאלו היו מיד (בחיי) ביד שמעון בשעה שנתנו ללוי וכי תימא לא דמי לההיא עובדא דסבתא דהתם בודאי סוף הנכסים לבא ליד הבת או ליד יורשיה כיון דסבר רב הונא דאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי א"כ אין הסבתא יכולה למכור כדאיתא התם אמר רבא ומסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדם סבתא וזבנה זבינה זביני משום דקיי"ל כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון משום דקיי"ל דאחריך לאו כאומר מעכשיו דמי הילכך יכול הראשון למכור מכלל דרב הונא דאמר דאחריך כאומר מעכשיו דמי אין הסבתא יכולה למכור וסוף הנכסים בודאי לבא ליד הבת או ליד יורשיה הילכך חשבינן לה מוחזקת מעכשיו אבל הכא בנדון זה אין סוף הנכסים בודאי לבא ליד שמעון דשמא לא ישא ולא ימות לוי בחיי אביו וישארו הנכסים ברשותו מכל מקום כיון שאירע כך שנשא בחיי אביו הרי נתקיימה המתנה למפרע ביד שמעון והוברר הדבר שהיה לו כח ליתן וכן לגבי דידיה עדיפא כח המתנה דאם לא ישא בחיי אביו אינו צריך למתנתו כי אז הוא שלו מכח מתנת אביו ואם ישא הרי באו הנכסים לידו למפרע הילכך ממה נפשך זכה בנכסים הללו ולא יטעה אדם במה שהבאתי ראיה מרב הונא אף על גב דלאו הלכתא כותיה דנהי דלית הלכתא כותיה במאי דסבירא ליה דאחריך (לאו) כאומר מעכשיו דמי מכל מקום בהך סברא דקאמר דכיון דאחריך כאומר מעכשיו דמי דמטעם זה חשבינן לברתא מוחזקת ליכא מאן דפליג עליה וכן מוכח לישנא דגמרא דקאמר מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבנה זבינה זביני משמע מהאי טעמא שיכולה למכור (דהיינו) [דאלו] משום שהיינו אומרים דאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי (או) [אז] לא מסתבר טעמייהו אלמא הכל מודים באומר מעכשיו הוי מוחזקת משעת המתנה אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

[ששאלת ראובן נתן חדר בביתו לשמעון ולאשתו וכתב בשטר שישתמשו שמעון ואשתו בחצר ובבור שבחצר עם שאר בני הבית מעכשיו ולעולם ונסתפקת בשביל שכתב בשטר מעכשיו ולעולם אם ירשו בניו זכותו לאחר מותו].

[תשובה דבר זה היה יכול להתברר בלשון השטר ולפי הנ"ל מדהזכיר אשת שמעון שבא למעט בניהם אחריהם (תשובה זו בסח"מ סי' רמ"ח)].


סימן ב

[עריכה]

שאלה ילמדנו רבינו אשת ראובן שהניחה מעוברת ומת וקודם מיתתו צוה שאם תלד אשתו זכר שינתן לזכר שני שלישי ממונו ולאחיו שליש הממון ואם תלד נקבה שינתן לה שליש ממונו ולאחיו שני שלישים וילדה זכר ונקבה מהו הדין.

תשובה ראובן זה רצה להעביר נחלתו מקצתה מיורשו הקודם לירש וליתנה לאחיו על תנאי שפירש שאם תלד נקבה העביר ממנה שני שלישי ממונו ונתנו לאחיו ואם תלד זכר העביר ממנו שליש נחלתו ונתנה לאחיו על פי התנאים המפורשים אם נתקיימו היתה גם המתנה שנתן לאחיו קיימת ואם נשתנו התנאים ולא נתקיים אחד מהם נתבטלה המתנה כי כל מתנה שאדם נותן לחברו על תנאי שאם יהיה דבר זה אתן לפלוני כך וכך ממון אם נתקיים התנאי כמו שהתנה הנותן נתקיימה המתנה ואם לא נתקיים התנאי גם המתנה בטלה ובנדון זה לא נתקיים אחד מן התנאים שהתנה כי התנה על נקבה לבד ועל זכר לבד אבל זכר ונקבה לא התנה הגע עצמך הרי אם ילדה שני זכרים וכי תאמר שינתן לאחיו השליש ולב' זכרים שני שלישים הרי לא היה דעתו כך ליפות כח אחיו ככח אחד מבניו אלא אם באת לחלוק אז הממון לפי הצואה הייתה צריך לחלקו לחמשה חלקים לאחיו חלק אחד ולזכרים לכל אחד שני חלקים אז היה לכל אחד מהזכרים פי שנים כאחיו כערך הצואה וכן אם ילדה שתי נקבות לא היה דעתו לגרוע כח הנקבות כל כך שיטול אחיו שני שלישים ונמצאו שתי הנקבות בשליש אחד אלא לפי ערך הצואה תחלק הממון לארבע חלקים וינתן לכל בת חלק אחד ולאחיו שני חלקים ונמצא שיש לאחיו פי שנים כאחת מן הבנות בערך הצואה וכן בזכר ונקבה יחלק הממון לשבעה ויטול הזכר ארבעה חלקים ואחיו שני חלקים והנקבה אחד הרי נוטל הזכר פי שנים כאחיו ואחיו פי שנים כנקבה כערך הצואה אלא שאי אפשר לומר כן כי למה יפסיד הזכר ויגרע מחלקו בשביל נקבה שנולדה עמו הרי לא פירש בתנאי שאם תלד זכר ונקבה מה יהא דינם אלא הניח דבר על דין תורה ואין הנקבה מגרעת כח הזכר בדין תורה כי הכל שלו וכן בשני זכרים למה יגרע חלק כל זכר בשביל זכר שנולד עמו הרי לא התנה אביהם וכן בנקבות נמי הרי אין עליך לדון בדין זה אלא כאשר כתבתי בתחלה כי לא זכה מקבל המתנה אלא א"כ נתקיימו התנאים והרי לא נתקיימו אחד מן התנאים כי על זכר ונקבה לא התנה ונתבטלה המתנה שנתן לאחיו וחזר הדין לדין תורה והכל לבן ולא דמי להא דתנן בפרק מי שמת (ק"מ) האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים וכו' ואם ילדה זכר ונקבה הזכר נוטל מנה והנקבה מאתים אלמא אעפ"י שלא התנה כי אם על זכר לבד ועל נקבה לבד אם ילדה תאומים לא נתבטל התנאי אלא יטול הזכר כאלו נולד לבדו והנקבה כאלו נולדה לבדה לא דמי דהתם לא עשה הלידה תנאי לדבר אחר אלא רצה ליתן מתנה לבניו וריבה לזכר ואף אם ילדה תאומים חביבין עליו ורוצה שיתנו כפי תנאו אבל בנדון זה שנתן מתנה לאדם אחד ותלה המתנה בתנאי אם תלד זכר יטול כך אם נקבה תלד יטול כך אם ילדה זכר ונקבה לא נתקיים אחד מן התנאים ולא יטול כלום ודמי להא דאמרינן בגמרא פרק מי שמת (קמא) ואלא הא דתניא זכר ונקבה אין לו אלא מנה מה היא אמר רבינא במבשרני דתניא המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם זכר יטול מנה אם ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מנה ילדה נקבה נוטל מנה ילדה זכר ונקבה אין לו אלא מנה ופריך הגמרא והא זכר ונקבה לא קאמר ומשני דאמר נמי אם זכר ונקבה יטול מנה אלמא חזינא דאם נתן מתנה לאחד ותלה המתנה בתנאי אם תלד זכר או אם תלד נקבה אין לידת זכר ונקבה בכלל תנאי זה אם לא התנה עליו בפירוש.