שו"ת הרא"ש/כלל פ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל פ
[עריכה]סימן א
[עריכה]ומה ששאלת מי שהלוה מעות לחברו בשטר וקבע לו זמן לפרעם בזמן ידוע ועבר הזמן והמלוה תובע מעותיו והשטר בידו והלוה אומר פרעתיך בזמנך ואמרת שיש אומרים בשם רבי אהרן הלוי שישבע הלוה ויפטר שקר הם מדברים על אותו צדיק דנהי דאמרינן חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו לא אמרינן חזקה אדם פורע בזמנו ולואי שיפרע אדם מועד מועדים אחר זמנו אלא ישבע המלוה שלא פרעו אם אין בו נאמנות בשטר ואם יש בו נאמנות יגבה חובו בלא שבועה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
סימן ב
[עריכה]ומי שלא הביא עדותו תוך זמן שנתנו לו בית דין דהיינו שלושים יום ודאי אם הדבר ידוע וגלוי שהיו עדים פלוני ופלוני באותו דבר והרחיקו נדוד נותנין לו זמן בית דין עד שיוכל להביא עדים ואם אינו ידוע אין נותנין לו זמן יותר דאם לא כן אין לדבר סוף אלא חכמים קבעו זמן הקצוב לכל שלושים יום.
סימן ג
[עריכה]עוד ילמדנו ראובן [דר] בטבריא ועבר דרך צפורי ותבע לדין את שמעון הדר שם ונתחייב לו אם יש לו ליתן שלושים יום לזמן פרעון הואיל וראובן אינו דר שם ויצטרך להוציא מנה על מנה לבא לזמן פרעון אמנם גם ההלואה היתה בצפורי או יש לו לישבע או לקבל חרם שאין לו עתה לא מעות ולא מטלטלין.
תשובה יחרימו סתם במעמד הלוה אם יש לו מעות שיפרע לו מיד ואם אין לו (או) [אז] יתנו לו זמן בית דין שלושים יום דבשביל שהמלוה דר בטבריא לא הפסיד הלוה דינו.
סימן ד
[עריכה]וששאלת היאך שמין לבעל חוב או לאשה בכתובתה כפי שנמכרין בשוק או כפי ששוין דע לך ששמין כמו שהיה נמכר ביום השוק כי חייבין להם מעות או דבר יוכלו למכרו ולקבל המעות וגם אין חילוק בלשון שאלתך כי אין שום דבר שוה יותר אלא כמו שימצא לו קונים אף אם היה מכבר ימים שעברו יותר ביוקר השתא מיהא אינו שוה יותר אלא כמו שימצא לו קונים.
סימן ה
[עריכה]ועוד ילמדנו מורינו ראובן ושמעון ולוי אחים נתחזק להם שטר חוב על רחל בסך ידוע והורידו בית דין לשלשתן בקרקע של רחל על ידי שומא והכרזה והחזיק ראובן האחד בקרקע זו ודר בה זמן ארוך ולא נעשה לו שטר משני אחיו בשני שלישי הקרקע אלא שידוע שחלקו שלשתן ירושת אביהם ויצא לראובן קרקע זו הנישומת בחלקו והוא דר בה יותר משני חזקה בלא ערעור משני אחים ועתה בא יוסף מורשה של רחל לבית דין ותבע לראובן המחזיק בקרקע שיחזירנה לרחל מדין שומא הדרא לעולם (ב"מ ל"ה) ולא היה למורשה של רחל מעות אלא לוי אחד משלשה אחים הנזכרים נתן לו שטר שנתחזק לו על ראובן אחיו סכום מעותיו כסכום מעות השומא או יותר ואומר מורשה רחל לראובן הרי מעות חוב זה שעליך כנגד מעותי וראובן כשיצא לו קודם שיקבל השטר בסך השומא הלך [ונתן] או מכר הקרקע הנישומת לו (ללוי) [לגוי] כדי לסלק דין שומא הדרא וראובן זה היה עליו חוב קדמון להורדת הקרקע הנישומת ובאו לדין יוסף וגד וראובן ויוסף תובע לראובן להחזיר הקרקע הנישומת לרחל וגד הוציא שטר חובו הקדמון להגבות לו מן הקרקע והגוי שנמכר לו הקרקע לסלק הדין מחזרת השומא תובע מה הדין בזה ואם יטעון שמעון אחד משלושה ממקבלי השומא שאינו רוצה להוציא השומא מתחת (ידו וראובן אומר) [יד ראובן אחיו] ויוסף המורשה טוען שכבר נסתלקת מקרקע זו ולא נשאר לך בו זכות אם יש להשביעו או להחרים עליו משום עשיית קנוניא ואם יועיל מה שעשה ראובן במה שמכר או נתן הקרקע (ושומת גוי) [הנישומת לגוי] אחר שתבע יוסף המורשה.
תשובה מה ששאלת על ראובן ולוי ושמעון אחים שהיה להם שטר על רחל והורידו בית דין לשלשתן בקרקע של רחל בשומא והכרזה וכשחלקו האחים הנזכרים ירושת אביהם נפל קרקע של רחל בחלקו של ראובן ואחר כמה שנים באתה רחל ותבעה את ראובן שיחזיר לה קרקע שגבו ממנה בחובו כדקיי"ל שומא הדרא לעולם אומר אני שומא זו ודאי לא הדרא ודאי אם ראובן גבה הקרקע בחובו והורישה לחנוך בנו ולא היה לו בן אחר יורש כרעא דאבוה הוה ושומא הדרא וכדאמרינן בפרק המפקיד (ב"מ לה) שמו לה לאשה ואינסיבא ומתה וירשה הבעל או שמו מינה ואינסיבא ומתה וירשה הבעל בעל בנכסי אשתו לוקח הוי ולא מהדר אבל אם יורש הוי מהדר ואף על גב דזבנה אורתה יהבה במתנה אדעתא דארעא נחית אדעתא דזוזי לא נחית פירוש ולא הדרא היינו כשחלק נכסיו בין יורשיו אבל ירושה ממילא ואין לו אלא יורש אחד כרעא דאבוה הוה והדרא כדחזינן גבי בעל בנכסי אשתו אבל אם הניח יורשין וחלקו ונפל לחלק אחד מהם קרקע שגבה אביהם בחובו לא הדרא דקיימא לן האחים שחלקו לקוחות הן נמצא אותו שירש שזה אביו מכר חלק שהיה לו בקרקע שגבה אביו בחובו לאחיו מכר לו החלק שיהיה לו בקרקע שהיה של אביו והוה ליה כמו זבנה אורתה ויהבה במתנה דלא הדרא כי אדעתא דארעתא נחית מי שנפל לחלקו השומא שיהיה לו קרקע כמו לאחיו ולא שירש אחיו קרקע והוא מעות וכן בנדון זה שגם שלשת האחין חלקו בחובות אבוהון ואחר כך חלקו נכסי אביהם ונפל קרקע השומא לחלקו של אחד מהם הוה ליה כמו זבנה ואדעתא דארעתא נחית ולא הדרא.
סימן ו
[עריכה]ועל קרקע שצוו בית דין לעשות שומא והכרזה כדי להוריד בו המלוה ואירע המעשה שנשתהה כמו ששה חדשים שלא הורידו בו המלוה ושאלת אם יש להורידו על פי אותה שומא והכרזה או אם יש לעשות שומא והכרזה אחרת.
תשובה כל זמן שלא החליטו בית דין את הקרקע למלוה אי איקר או זל ברשותא דלוה קאי וצריך לעשות שומא והכרזה אחרת נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן ז
[עריכה]ששאלת אם בית דין יכולין למשכן קרקע לבעל חוב בכדי חובו כמו שיכולין למכור ועבדינן ליה דטבא ליה כדי שיחזור לו קרקעו היום או מחר יפדה המשכונה ויקח קרקעו.
תשובה נראה משאלתך כשהלך הלוה למדינת הים דאי איתיה קמן נשאלה את פיו ואם הוא אומר אני חפץ יותר שימכרו מן הקרקע בכדי החוב או שיורידו בית דין למלוה בקרקע בכדי חובו וישאר לו המותר ממה שימשכנו כל הקרקע כי כן הוא דרך משכונה שהקרקע שוה יותר מדמי המשכונה כי אין דרך ללוות על הקרקע כדי דמיו ודאי שומעין לו ואם אינו בפנינו בית דין יעשו כאלו היה בפנינו ומבקש זכותו וטוען טענה שהיא טובה לו כך יעשו בית דין ויחפשו ויבקשו כל דבר שהוא טוב לו זה יעשו כי זכין לאדם שלא בפניו ומה שכתבת דעבדינן ליה דטבא ליה שיפדה המשכונה בשיהיו לו המעות גם כי ימכרו יכול לפדותה דקיימא לן (ב"מ ל"ה) שומא הדרא לעולם כל זמן שהיא ביד המלוה.
סימן ח
[עריכה]שאלה ילמדנו רבינו ראובן משכן בית לשמעון באחריות ונמצא הבית שאינו של ראובן והראה שמעון שטר שכתב לו ראובן אחריות וכתוב בה שיגבה חובו מנכסי ראובן בלא הורדה ושומא ובלי איחור בית דין ובלי הכרזה ועתה מבקש שמעון שיקיים לו כל מה שהתנה כי כל דבר שבממון תנאו קיים וראובן אומר שאין לבית דין להגבות לבעל חוב אלא בשומא והכרזה כדין סדר בעל חוב אף על פי שהתניתי עמך בלא שומא והכרזה ושמעון אומר אני כשנתתי לך מעותי קבלת על עצמך לתת לי מעות וסמכתי על התנאי שהתניתי עמך כי אלו הייתי יודע שהיו שמין לי קרקע (קנין) [קטן] שאינו ראוי לדירה לא הייתי נותן לך מעותי ילמדנו רבינו הדין עם מי אם יש לעשות שומא והכרזה או לא.
תשובה הוו יודעין שכל תנאי שבממון תנאו קיים כי כל מה שאדם מקבל עליו ועל ממונו צריך לקיים לולי אם מנהג בעיר לבטל מה שכתוב בשטר כי בכאן אני רואה בכל השטרות שכותבין בהן לירד לנכסיו ולמכור בלא שומא והכרזה אעפ"כ נוהגין שמורידין אותן בשומא והכרזה ואני אומר השומא ששמין בית דין נכסי הלוה למלוה יש לשום כמו שיכול המלוה למכרם מיד לפי הזול (והעני) [והקונה] המצוי ושלא יהיה שום דיחוי בדמיו דאם לא כן נעלת דלת בפני לוין ואפילו בשומת הקדש אמרינן אין להקדש אלא מקומו ושעתו וזו היא שומא והכרזה האמורים בתלמוד דבית דין שמין את הנכסים כמה שהן שוין לימכר מיד שהדבר ברור שימצא הלוה קונה באלו המעות והכרזה היא בשביל שמא ימצא אדם שיוסיף על שומא זו ואם החוב הוא קטן ומגיע למלוה חומש או שתות של הבית אין שמין את הבית כלו כאחד אם הוא שוה חמש מאות והחוב הוא מאה שיתנו לו חומש הבית בחובו אלא שמין כמה שיוכלו למכור מזה הבית בשביל מאה זהובים ויתנו למלוה כללו של דבר אין לשום למלוה בחובו אלא דבר שיוכל למכרו מיד ולגבות בחובו דאם הוזלו הקרקעות פסידא דלוה שהוזלו קרקעותיו והמלוה לא הפסיד כלום והרבה חשו חכמים לנעילת דלת בפני לוין וכשיש להלוה מעות צריך ליתן לו מעות ולא שוה כסף ואם אין לו מעות ויש לו מטלטלין צריך ליתן לו מטלטלין ואם אין לו כל והוצרך המלוה לגבות קרקע יגבוהו בית דין קרקע שיהיה כמטלטלין או מעות ואין לחוש כלל להפסד הלוה נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
סימן ט
[עריכה]שאלה ראובן יש לו שטר על שמעון באלף זהובים ותבעו לדין וירדו בית דין לנכסי שמעון ומצאו לו בית והורידו בו לראובן לאחר שעשו לו שומא והכרזה ושמוהו באלפים וחמש מאות זהובים [ודר בו ראובן שתי שנים] ולא תבעו שמעון אלף וחמש מאות הנותרים (ודר בו ראובן שתי שנים) אחר שתי שנים נכנס שמעון לדור בביתו ודר בו כמו עשר שנים וראובן בעיר ולא מיחה אח"כ ערער ראובן ובא להוציאו מן הבית בכח ההורדה שהורידוהו בו וטוען שמעון תן לי אלף וחמש מאות זהובים כפי מה ששמו אותו אז שהיה שוה אלף וחמש מאות זהובים יותר על כדי שטרך ואתן לך הבית וראובן משיב כיון שחזרת והחזקת בבית בטלה השומא הראשונה ולא אקח הבית אלא כפי מה שישומו אותה עתה דע כיון שעשו שומא והכרזה וקבלו ראובן הרי זכה ראובן בשני חומשי הבית והשלשה חומשין נשארו לשמעון כי שמעון לא מכר לראובן כלום אלא שראובן זכה בבית כנגד החוב והילכך שני חומשי הבית לראובן ושלשה לשמעון.
[יקבל החכם את תשובתו את אשר שאלת ראובן חייב לשמעון מנה והגיע זמן הפרעון ואמר לו ראובן לשמעון אין לי מעות ולא מטלטלין לפרוע מעותיך טול קרקע שיש לי בחובך בשומת בית דין ואמר לו שמעון איני תובע לך מעותי ואיני חפץ בקרקע שלך ואני רוצה להמתין עד שיהא לך מעות או מטלטלין ואם תרצה לפרוע לי חובי מכור הקרקע שלך ותן לי מעותי ודאי אם הייתי [תובע] ממך פרעון ולא היה לך מעות ולא מטלטלין הייתי צריך לקבל ממך קרקע שלך בפרעון בשומת בית דין אבל כל זמן שאיני תובע ממך מעותי לא כל כמינך ליקח ממך בפרעון דבר שאיני חפץ בו וראובן אומר איני רוצה שיהיה שטרי בידך קבל בפרעון מה שאני נותן לך והחזר לי שטרי יראה לי שהדין עם שמעון דכל זמן שאינו תובע מעותיו אינו מחוייב ליקח ממנו פרעון שאינו חפץ בו וישמור שטרו עד שיהיו לו מעות כמו שהלוה דבכמה מקומות יפו כח של מלוה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין דבר תורה בעל חוב בזיבורית ומשום נעילת דלת תקנו שיגבו בבינונית ואמרי' בפ"ק דב"ק (ז’) אי איכא לדמויה לבעל חוב מדמינן בעל חוב דיניה בבינונית ואם אמר הב לי זיבורית טפי פורתא א"ל אי שקלת כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקול כיוקרא דלקמיה מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא א"כ נעלת דלת בפני לוין דא"ל אלו הוו לי זוזא הוה שקילנא כדהשתא השתא דזוזי גבך אשקול כיוקרא דלקמיה וכן בנדון זה מצי א"ל אלו הוה לי זוזא לא הוה שקילנא קרקע כי אני צריך מעות ללות בריבית או לעשות בהם סחורה ובשביל שמעותי אצלך תכפיני ליקח בהם קרקע שאינה מוציאים קונים אני אשמור שטרי עד שיהיו לך מעות או מטלטלין ואם תרצה להוציא שטרך מידי מכור הקרקע שלך ותן לי מעותי וקבל שטרך וכי לא די לך שמעותי בטלים אצלך אלא שתכפיני ליקח בפרעון דבר שאיני חפץ בו אין לך נעילת דלת גדולה מזה וכן אמרו חכמים דמלוה על פה גובה מן היורשים משום נעילת דלת ודמיא הך מילתא להא דתנן בפ' בתרא דב"ק (קי"ח) המלוה את חברו בישוב לא יחזיר לו במדבר כי יאמר לו המלוה איני תובע ממך מעותי עתה כי אני רוצה להמתין עד שנגיע לישוב ואין הלוה יכול לכופו שיקבל מעותיו ויחזיר לו שטרו וכן בנדון זה יאמר המלוה איני תובע לך מעותי עד שיהיה לך מעות או מטלטלין].