שו"ת הרא"ש/כלל לו

<< · שו"ת הרא"ש · כלל לו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל לו

סימן א

שאלה ששאלת היודע לחתום ואינו יודע לקרות אם יוכל לחתום בכתובה דבר זה תלוי במנהג כי בארצנו רגילין להחתים בכתובה אנשים הרבה לכבוד קרובים ורחוקים ושני עדים כשרים חותמין בראש השיטה ועל פיהם מקיימים הכתובה הילכך באותו המקום יכולין לחתום אפילו מי שאינו יודע לקרות לפי שאין מקיימין על פיו אבל במקום שאין רגילין לחתום על הכתובה אלא הראוי להעיד מי שאינו יודע לקרות לא יחתום כדאמרינן בפרק שני דגטין (י"ט) אמר רשב"ג בד"א בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר שטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין ופסיק רבא הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל ורואה אני בכאן שמדקדקין שלא לחתום על הכתובה אלא הראוין להעיד ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ב

שאלה דינה היתה נשואה לראובן ומת ונשאת לשמעון והיתה תחתיו ל' שנה ועכשיו היא תובעת כתובתה ללקוחות של בעלה הראשון ורוצה לישבע שבועת אלמנה והלקוחות אומרים כיון שעברו כ"ה שנים שלא תבעה כתובתה שמחלה כתובתה ועוד שאינה יכולה לישבע כיון שהיא יושבת תחת בעלה.

תשובה יכולה לתבוע כתובה כדחנן בכתובות בפרק הנושא (ק"ד) כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד כ"ה שנים דברי ר"מ שאמר משום רשב"ג וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד כ"ה שנים ואמרינן עלה בגמרא (כתובות ק"ד) שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב ילמדנו רבינו כששטר כתובה יוצא מתחת ידה או כשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה והלכה כדברי מי שלח ליה כשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידה גובה כתובתה לעולם והלכה כחכמים הילכך מסתמא זו האשה שטר כתובתה יוצא מתחת ידה דבלא כתובה לא היו ב"ד נזקקין לה אפילו מיד אחר מיתת בעלה דשמא נפרעה מכתובתה וכיון דכתובתה בידה גובה כתובתה לעולם ותשבע אף על פי שיושבת תחת בעלה, נאם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן ג

ששאלת אם כתובת אשה נגבית מן החובות.

ראיתי את רבותי וכן נראה לי הדין שהאידנא שרוב עסקינו ופרנסתינו בחובות והלואות לגוים הויין כאשלי דקמחוניא ועיקר אסמכתיהו עליהם דאם לא כן הפקעת רוב כתובות בנות ישראל ושלום כנפש הצעיר אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן ד

וששאלת שמעון שתובע מראובן מאה זהובים מכח חמותו שהיה חייב לחמיו.

נראה לי אם לא גבתה חמותו כתובה ובאה לגבות ממלות בעלה חייב ראובן לישבע שלא היה חייב לבעלה כלום ומה שטוען שמחלה לא שייך כאן מחילה דאינה יורשת בעלה אלא גובה כתובתה מנכסי בעלה ובעוד שלא גבתה חובות בעלה לא זכתה בהן ואין כח בידה לא ליתן ולא למחול ועל הנ' זהובים שטען שמעון חמיו גבה משלו בחוב יתבע היורשין לדין ואין לה עסק בחובות שהיה בעלה חייב אם היה שטר בידו היה גובה קודם שתגבה כתובתה ובדברים בעלמא אין לו עסק עמהם ועל המאה זהובים שטען שהיא חייבת לו אם מכח בעלה תובע אין לו עסק עמה כדמפרש ואם הוא טוען שהיא חייבת תשבע שאינה חייבת לו ושלום כנפש אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.

סימן ה

שאלה לאה אבדה כתובתה ובא ראובן בעל חוב של שמעון בעלה והוציא שטר חוב עליו ובא לב"ד עם שטרו שיגבו לו מנכסי שמעון ולא היתה לאה בשטר החוב והגבה ב"ד לראובן שטרו וטענה לאה אלו הבתים נתנם לי בעלי בכתובתי אף על פי שאבדה כתובתי אינני חוששת מאחר שאני מוחזקת באלו הבתים אם היא נאמנת אם לאו.

תשובה אם אין לשמעון יתומים קטנים ולאה דרה בבית אחר והבתים אחרים שהיא טוענת עליהן ששמעון בעלה נתנם לה בכתובה סמוך למיתתו החזיקה בהם ג' שנים בלי ערעור היא נאמנת בשבועה שהוא כדבריה אבל אם היא דרה בהם אינה יכולה לטעון בהם חזקה שכן דרך אשה לדור בבית בעלה בתנאי כתובה וגם אם יש לשמעון יתומים קטנים אין מחזיקין בנכסי קטן אפי' הגדיל נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל [בס"א אשה שאבדה כתובתה רואין כתובת בנות משפחתה וכותבין כמותם ואם כתובת נשי משפחתו מרובה יותר עולה עמו] נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן ו

וששאלת כתובת בנין דכרין אם נוהגת האידנא.

איני יודע למה לא תנהוג כל זמן שלא נתברר לנו שחכמי ישראל בטלוה שמעתי שהגאונים ז"ל בטלוה מטעם שעתה נותנין נידוניא לבנות יותר מן הבנים ולא שייך האידנא טעמא כדי שיקפוץ האדם ויתן לבתו כבנו אבל לא ראיתיו כתוב וראיתי באשכנז שגבו כתובת בנין דכרין, ושלום אביך אשר.

סימן ז

וששאלת על אלמנה שבאה לב"ד ואמרה שאבדה כתובתה שיגבוה מנכסי בעלה כבנות משפחתה והיורשין טוענין שאין להגבותה כיון שאין כתובה בידה שמא נפרעה.

הדין עם היתומים דכיון שאין כתובתה בידה לא גביא מידי וכן פסק רי"ף ז"ל בפ' הכותב (פ"ח) אמתני' הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה אוקמיה שמואל במקום שאין כותבין כתובה והלכתא כותיה הא במקום שכותבין אין גובין כתובה בגט עד שתוציא כתובתה וה"ה לאלמנה בעידי מיתה אין גובה וכן כתב הרמב"ם ז"ל האשה שהוציאה גט ואין עמה כתובה אם דרך לכתוב באותו מקום כתובה הרי זה נשבע שבועת היסת שפרעה ונפטר ומקשינן על פסק רי"ף ז"ל מההיא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בפ"ק דמציעא (י"ז) הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אמר ליה ר' חייא בר אבא לר' יוחנן לאו משנתינו היא הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה אמר ליה אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותה אמר אביי מאי מרגניתא דלמא במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין אי נקטא כתובה גביא ואי לא לא גביא הדר אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי דאי ס"ד במקום שאין כותבין כתובה עסקינן אבל במקום שכותבין אי נקיטא כתובה גביא ואי לא לא גביא אלמנה מן האירוסין במאי גביא בעידי מיתה לטעון ולימא פרעתי אלמא אביי מוקי מלתיה דר' יוחנן במקום שכותבין וקאמר דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ואין נאמן לומר פרעתי והלכה כר' יוחנן לגבי שמואל ועוד דאביי דהוא בתרא סבר כר' יוחנן ועוד קשיא דרי"ף ז"ל הביא דברי רבי יוחנן לפסק הלכה ובכתובות פסק כשמואל ותירץ הרמב"ן ז"ל דר' יוחנן לא פליג אדשמואל דבמקום שכותבין ריעא טענתה שרגלים לדבר שנקרעה כתובתה בפריעתה ואביי דמוקי מלתא דר' יוחנן במקום שכותבין היינו מעיקרא כד הוה ס"ד מעיקרא דמצי למימר דגט היינו כתובה והוה סבירא דר' יוחנן מיירי אף במקום שכותבין מדמייתי ר' חייא בר אבא ראיה ממתני' וקבלה ר' יוחנן מיניה ובמקום שאין כותבין ליכא לאיתויי ראיה מיניה דאיכא למימר לאו טעמא משום דטוען אחר מעשה ב"ד אלא משום דגט היינו כתובה ולהכי תמה היכי מייתי ראיה מיניה למקום שכותבין דלמא מתניתין במקום שאין כותבין וכד עיין בה ואשכח דליכא למימר דגט היינו כתובה חזר בו והודה לדברי רבי יוחנן דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ובמקום שאין כותבין כתובה דווקא דה"נ צריך טעמא דמעשה ב"ד דלא ריעא טענתיה לומר דפרע מידי דהוה אשאר מלוה על פה ולא שייך למימר מה הועילו רבנן בתקנתן דמצריך לאתרויי ביה בשעת גירושין אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני וגם צריך למעשה ב"ד למקום שאין כותבין ויש עדים שכתב לה אפ"ה לא מצי למימר פרעתי דבהכי איירי מתני' אליבא דאביי ומסתבר הכי כיון שבאותו מקום נהגו שלא לכתוב ולא מהימן לומר פרעתי דאיהו דאפסיד אנפשיה שכתב ולא ישתנה הדין בכך והכי מסתבר טפי כי למה נאמר דפליגי שמואל ור' יוחנן כיון שנוכל לפרש דלא פליגי וזו היתה סברת רי"ף ז"ל הילכך אליביה דכולהו אינה גובה בלא כתובה, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

ששאלת על כתובת בנין דכרין אם נוהג עתה.

דבר זה מחלוקת בין הגאונים ז"ל י"א שאין נוהגת כלל וי"א שנוהגת אפי' במטלטלין ואני הסכמתי לדברי האומר שנוהגת דוקא במקרקעי, נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ח

ששאלת שנוהגין לכתוב למטה מן הכתובה שטר שפלוני החתן נותן לפלונית כך וכך ממון מנכסיו אגב ד"א קרקע באחריות עליו ועל כל נכסיו אם נדונית מתנה זו כדין שטר חוב כיון דאית בה אחריות לא ידעתי במה נסתפקת למה לא יהא כשאר כל שטר חוב לגבות ממשעבדי אמנם צריך לדקדק בלשון שרגילין לכתוב אם כותבין אני נותן לפלונית כך וכך מעות אגב קרקע קונה ואם בקנין חליפין בלא אגב מטבע אינו נקנה בחליפין ואם כותבין חייב אני לה מנה בשטר קונה כדאיתא בריש פרק הנושא (ק"א) אבל רואה אני בשאלתך שנותן לה אגב ארבע אמות קרקע ואם כן אז היא קונה אפי' לא היה לו המטבע באותה שעה הרי הודה שהיה לו והודאת בעל דין כמאה עדים, אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.