שו"ת הרא"ש/כלל ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · שו"ת הרא"ש · כלל ל· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל ל[עריכה]

סימן א[עריכה]

ששאלת אם כהן יכול לילך על קברי גוים איכא פלוגתא מרבוותא יש פוסקים כרבי שמעון בן יוחאי דאמר קברי עובדי ככבים אינן מטמאין ומביאין ראיה מההיא דבבא מציעא בפרק המקבל (קי"ד) אשכחיה רבה לאליהו דהוה קאי בבית הקברות אמר ליה ולאו כהן ניהו מר אמר ליה ולא תניתא סדר טהרות דתניא ר' שמעון בן יוחאי אומר קברי גוים אינן מטמאין ויש פוסקים כרשב"ג דאמר בפרק בתרא דאהלות עיר שחריבה אין בה משום מדורות הגוים קמא סבירא ליה מדורות הגוים טמאים ומדגזרו על מדורות הגוים אלמא סבירא ליה קברי הגוים מטמאין באהל וקיימא לן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו וההיא דאליהו לא אמר לו עיקר הטעם אלא נתכוון לדחותו ומה שנהגנו היתר משום דרוב ארונות יש בהם פותח טפח כדאמרינן בברכות (י"ט) מדלגין היינו על גבי ארונות לצאת לקראת מלכים משום דרוב ארונות יש בהם פותח טפח ומיעוטא אין בהם פותח טפח וגזרו שלא לעבור על גבי ארונות משום ההיא מיעוטא דאין בהם פותח טפח ומשום כבוד מלכים התירו ואליהו היה יודע באיזה ארונות היה בהם פותח טפח וכן מצינו שהיה רגיל לדחות כשהיו שואלין אותו כשקבר את רבי עקיבא שאלוהו איך טמא את עצמו במותו א"ל רבי עקיבא מהרוגי מלכות היה ולא היו רשאין ליטפל בקבורתו ומת מצוה היה וראיתי את רבי מאיר ז"ל שהיה מוחה בכהנים שלא לילך על קברי גוים והמחמיר תבא עליו ברכה והא דקשיא ליה למר ההיא דריש פ"ז דאהלות דלא חשיב קבר סתום לטמא כל סביביו בפחות מטפח על טפח וגבי ארונות שיש בהם פותח טפח טהור וכשאין בהם פותח טפח טמא לא ידענא מאי קשיא לך דקבר לא נקרא פחות מטפח על טפח דאין לך נפל קטן כ"כ שלא יצטרך לעשות לו קבר של טפח על טפח ובפחות לא מיקרי קבר והיא טומאה רצוצה ומטמאה כנגדה וההיא דברכות בשיש פותח טפח בין המת לארון וגם יש פותח טפח בצדי הארון שיש מקום לטומאה לצאת הוי כביב שהוא קמור תחת הבית שיש בו פותח טפח ויש ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור ואין הטומאה עולה כיון שיש בו פותח טפח ויש לטומאה מקום לצאת אבל אם אין בו פותח טפח או אפילו יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא וההיא משנה דשיפועי אהלים לפי שרבינו שמשון קצר בפירושו צריכינן להאריך בפירושא כדי לסלק קושיותיך ולא ישאר לך בה ספק כל שיפועי אהלים כאהלים אף על גב דק"ל דאין חשוב אהל להביא הטומאה עד שיהא טפח על טפח מרובע ברום טפח כדאיתא בפ"ג גבי ביב שהוא קמור תחת הבית לא בעינן שיהא בו טפח על טפח מכל צד אלא אהל שהוא משופע ויורד וכלה עד כאצבע מלמעלה והולך ומרחיב מלמטה ויש בו לרבע באמצעיתו טפח על טפח מביא את הטומאה ולא חשיב טומאה רצוצה שהיא בוקעת ועולה ונקט וכלה עד כאצבע דלא תימא א"נ דשפועי אהלים כאהלים מ"מ בעינן שיהא רחב טפח מלמעלה והא דאמרי' דלמטה אף על גב דלית ביה טפח על טפח מביא את הטומאה אבל היכא דאין בו רחב טפח מלמעלה לא מיקרי אהל כדאמרינן בשבת (קל"ח) דשיעור אהל טפח גבי כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה בשבת ואמר רב שישא בריה דרב אידי לא אמרן אלא כשאין בגגה טפח אבל אם יש בגגה טפח אסורה ש"מ דלענין טומאת אהלים אף על גב דהולך וכלה עד כאצבע מלמעלה איקרי אהל ויש באמצעיתו לרבע בו טפח על טפח ובכ"מ שיש טומאת אהלים בין במקום שיש לרבע בו טפח על טפח בין במקום צר מלמטה הכל טמא טומאה מתוכו באהל של פשתן מיירי דמקבל טומאה ואף על גב דנטוי לאהל וחשוב כמחובר ותורת בית עליו ואמר בית שסככו בזרעים טהרו מלטמא גבי פשתן גזירת הכתוב היא שמקבל טומאה והיינו דתנן בבמה מדליקין (כ"ז) כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן פי' אף על פי שהוא ראוי לקבל טומאה כיון דעשאה אהל חשוב כמחובר ותורת בית עליו ואינו מקבל טומאה חוץ מפשתן דילפינן ממשכן כדאיתא בפרק במה מדליקין (כ"ז) ואף על גב דמקבל טומאה מ"מ חשיב כמחובר ותורת בית עליו וחוצץ בפני הטומאה כיון דמחובר הוא וכיון שהוא מקבל טומאה וגם חוצץ בפני הטומאה א"כ אין ברו כתוכו הילכך הנוגע מתוכו אחר שפינה משם הטומאה טמא טומאת שבעה דהוה ליה כלים באדם ומאחוריו טמא טומאת ערב דהוה ליה כלים בכלים ואדם בכלים ולכן פירשתי אחר שפינה משם הטומאה דאלו בעוד הטומאה באהל הנוגע בתוכו הוא מאהיל על המת בעוד הטומאה בתוכו אפילו הנוגע מאחוריו טמא טומאת שבעה כדאמרינן אין האהל מתחשב ותנן בפט"ו דאהלות טבלות של עץ שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהן והן גבוהות מן הארץ כפותח טפח טומאה תחת אחת מהם הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה ואמאי טמא טומאת שבעה והא תנן בפ"ק כיצד שלשה כלים הנוגעים במת וכלים בכלים טמאים טומאת שבעה השלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב והכא שתי הטבליות הוו כלים בכלים א"כ הנוגע בשניה אמאי טמא טומאת שבעה אלא ודאי אין האהל מתחשב כחצי זית מתוכו כחצי זית מאחוריו מצטרפין יחד לטומאת האהל טומאת שבעה כדתנן בפ' י"ו כוש שהוא תחוב בכותל כחצי זית מתחתיו כחצי זית מעל גביו ואף על פי שאינן מכוונין טמא טומאת ערב הנוגע בין מתוכו בין מאחוריו כך ביאורה של המשנה ולא יקשה לך כלום והאי מדרש פרשת פרה המת בבית הבית טהור יצא הבית טמא פירושו תמצא בפרק בהמה המקשה לילד הוציאוה מבית לבית הראשון טמא מספק והשני ודאי פירוש הבית השני שילדה בו ולד מת טמא ודאי והראשון טמא ספק שמא לא מת בבית הראשון אמר ר"י אימתי בזמן שהיא נטלת באגפיה אבל אם היתה מהלכת הראשון טהור שמשנפתח הקבר אין פנאי להלך וכיון דלא נפתח הקבר אפילו מת הולד הבית טהור דאינו מטמא עד שיצא לחוץ והכי תנן בפ' בהמה המקשה (ע"א) והאשה טהורה עד שיצא הולד והיינו פירש המדרש המת בבית דהיינו בבטן האשה הבית טהור פי' האשה טהורה יצא ממנו האשה טמאה כן פירש ה"ר אליעזר הקליר המדרש בפנינו, ואתה ותורתך שלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן ב[עריכה]

נשאו שלום רב הכותב והמכתב הכהן והלוי דעו שהמקוה כשר כי מה שאמרו צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה היינו דוקא בצנור שיש בו ד' לבזבזין כדתנן בפ"ד דמסכת מקואות המניח טבלא תחת הצנור אם יש בה לבזבזין פוסלת את המקוה ואם לאו אינה פוסלת או אף אם אין בה לבזבז וחקק בו לקבל צרורות כדתנן החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית ואחרי שמקלח מן המעיין לצנור ואפילו היו בו ד' לבזבזין המקוה כשר כדתנן בפ"ה מעין שהעבירו על גבי שוקת פסול העבירו על גבי שפה כל שהוא כשר חוצה לה אלמא אין המים נפסלים ע"י השוקת אף על פי שבתוך השוקת פסול כשיצאו לחוץ כשרים להטביל בהם ע"י חבור שמחוברים למעין ואפילו בתוך השוקת היה כשר להטביל מאחר שהוא מחובר למעין כדאיתא בחומר בקדש (כ"א) שמטבילין בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנאד אלא שחכמים אסרו בכלים קטנים כדמפרש רבינו שמשון.

זבה אינה טעונה מים חיים כדאיתא בתוספתא דמס' זבים חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים מה שאין כן בזבה ואתה וכל אשר לך שלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ג[עריכה]

שלומך יהי נצח הבנתי במכתבך שהמקוה היא מים חיים נובע ממקורו הילכך אינו נפסל במים שאובין כי מעין שאין בו מ' סאה לכתחלה יכול למלאתן במים שאובין ולטבול בתוכו כדתנן בפ"ק דמקואות למעלה מהן מי מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא וכן בפ"ה דמקואות מעין שהעבירו כו' עד חוצה לפי שהמעין מטהר בכל שהוא אלמא דמעין והמחובר לו אינו נפסל בשאיבה ואפילו בתוך השוקת מותר להטביל ואינו פסול אלא מדרבנן משום גזרה כדפירש רבינו שמשון וכן פסק רבינו ז"ל ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ד[עריכה]

שאלה את זה שלחנו אליך מורי הרב ר' חיים פלטיאל על אשר קבלנו ממר והר"ם במז"ל לנקות המקוה שכבר היו כשרים לדלות המים בכלים נקובים כשפופרת הנאד כי אז אף אם ישאר מחמתה הרבה קלוח מים חיים שלא יוכלו ליבש המקוה שלא ישאר בו ג' לוגין כשר כי בטל מתורת כלי ואין כאן שאיבה.

ועתה באנו לשאול אם מקוה שחופרין אותו לכתחלה ומתקנין היסוד ומחמת החפירה שמשימין עפר ומים בכלים שאינם נקובים וחוזרין ניצוצות לתוך המקוה והיו שאובין וטרח גדול הוא לכלות המים ולהסירם ע"י סדינין וגזים נגנב שלא ישאר שאובין וגם פעמים שאי איפשר מפני קלוח מרובה אם יכולין להשים עפר כ"כ הרבה במקוה עד שילכו בתוך המקוה בדריסת הרגל בלא מים ויחפרו אז העפר ויעסקו בו הכל בכלים נקובים כי מאחר ששמו כ"כ עפר עד שנתיבשו כל המים שהולכים עליו בלי מים אומר כל השאובין נתבטלו ונעשו כארעא סמיכתא או נאמר שהמים שתחת העפר חוזרין והם היו שאובין ולא נבלעו יפה בעפר ושלומך ישגא לעד כנפש אברהם ברבי אלעזר הלוי יואל תלמידך ברבי ברוך ז"ל.


תשובה מה ידעתי ולא תדעו אתם מה"ר אברהם ומה"ר יואל אמת כי רבי' שמשון כתב כאשר פסק הרמב"ם ז"ל לנקות בכלי מנוקב והכי תנן בפ"ד השוקת שבסלע אין ממלאין ממנה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה ואין צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה היתה כלי וחברה בסיד ממלאין ממנה ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה נקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא כשרה וקטנכם עבה ממתני ונראה בנידון שלכם אחרי שכבר שמו עפר עד שנתיבש אף על פי שיחזרו הניצוצות אי איפשר לניצוצות לבא אם [לא] יהיה תחלה רוב מן הכשר ובטלו ברוב אחרי שלא יהא ג' לוגין יחד וגם אינו תמיד דרך רבייה דנימא דלא בטיל ובספר חיים תכתבו כנפש תלמידכם חיים פלטיאל ז"ל.

מורי קרובי הר' אשר שיחיה תשובת ה"ר חיים ראיתי וכתוב גם אתה דעתך ואם יש להשיב את התוספות ואת מר והר"מ במז"ל ממים שזבים מן הסגרס (תוספתא ג’ ב’) ואם יש לדחות ההיא דהשוקת איירי ע"י השקה וגם הודיעני למה אין מנקין שיתחשב שיצאו הראשונים או מלואו ועוד וגם לא מצאתי בתוספות רבינו שמשון שמנקין בכלים מנוקבין ושלום אברהם הלוי תלמידך.

מי אני הצעיר לבא אחרי מלכים אשר כבר עשוהו אך אשר קבלתי מפי רבנא מאיר ז"ל כאשר למדתי מסכת מקואות לפניו וסיימתי המסכתא לפניו אמרתי למורי תמהני אשר שמעתי שכמה גדולים נצטערו לנקות מקוה שמימיו נובעים כי לי נראה שהשומעים מפי הגדולים טעו כי הגדולים דקדקו איך יטהרו מקוה שמימיו מכונסין והשומעים טעו אף במקוה נובע ולא כן הוא דמקוה שהוא נובע ואין בו כי אם רביעית ממלא בכתף לכתחלה וטובל בו ואינו נפסל בשביל השאיבה והודה מורי ואלו הראיות תנן בפ"ק דמקואות למעלה מהן מי מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שזה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בו בכל שהוא אלמא חזינן דמעין שרבה עליו מים שאובין מטהר באשבורן היינו מקואות שלנו שנובעין ממקורן והן אשבורן ותו תנן במס' מקואות פ"ה בתחלתו מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול העבירו ע"ג שפה כל שהוא כשר חוצה לפי שהמעין מטהר בכל שהוא והאי שוקת הוא כלי ולא שוקת שבסלע דא"כ אף בתוכו כשר להטביל והאי שוקת שהוא כלי אף בתוכו היה כשר להטביל אלא משום גזירה כאשר מפרש אלמא דמחובר למעין אינו נפסל בשאיבה מדכשר להטביל חוצה לו כשהעבירו על גבי שפה דאלו היה נפסל בשאיבה היה פסול גם חוצה כיון דמים שאובין מפסיקין בין מים שעל השפה ובין מים של המעין כדמוכח בתוספתא מעין היוצא לתלמי ומתלמי לבריכה ראשונים הרי אלו פסולים מפני שהן נשאבים כיצד הוא עושה נוקבו מעט ומבטלו בכל שהוא ונמצאו מים מועטין מטהרים את המרובים פי' תלמי הוא שם כלי ושאיבת התלמי מפסיק בין המעין לבריכה פוסל את מי הבריכה וכשנוקב את התלמי בשוליו כל שהוא נתבטל מתורת כלי ונטהרו המים המרובים שבבריכה ע"י המים מועטין שמן המעין לתלמי אלמא לא נפסלו המים שבשוקת מדכשר להטביל על השפה וכ"ש מים שאובין שנפלו למעין ונתערבו בהם שאינו נפסל דאפילו בלא תערובות רק שהוא מחובר למעין אינו נפסל והקשה רבינו שמשון על ההיא דתלמי ואפילו בלא נקיבה לתכשרי כולהו כיון שמחוברים למעין דאפילו מעין שריבה עליו מים שאובין מטהר בכל שהוא כדתנן בפרק קמא ואפילו בתוך הכלי עצמו שרי לטבול כדמוכח בריש חומר בקדש שמטבילים כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד והאי תלמי נמי יש בפיו כשפופרת הנוד מדמכשיר מי הבריכה לאחר נקובה כל שהוא ועוד קשה ממתני' דקתני מעין שהעבירו על גבי השוקת פסול אמאי פסול כיון דמי השוקת מחוברין למעין דמטהר בכל שהוא כל זה לשון רבינו שמשון ותירץ דמן התורה מותר להטביל בתוך השוקת המחובר למעין דמטהר בכל שהוא כמו שמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד שמחובר למקוה אלא שחלקו חכמים בין כלים המטלטלין לכלים המחוברים דאי שרית להטביל בשוקת המחובר למעין אתי נמי להטביל בשוקת שחרדלית של גשמים מקלחין לתוכו או בשוקת המחובר למקוה ואין בו כשפופרת הנוד וכל שבתוכו הוו שאובין אבל כשהעביר ע"ג שפה כל שהוא הרי הכל מחובר למעין הרי מכל הלין ראיות מוכיח שאין המעין כשר נפסל בשום שאיבה.

ומה שכתבת בשם מורי דבעינן נקב כשפופרת הנוד לבטל מתורת כלי מורינו לא כתב כן אך די בנקב קטן כל שהוא בשוליו ואכתוב לכם דברי רבינו שמשון והכרעת מורינו תנן בפ"ד דמקואות השוקת שבסלע אין ממלאין ממנה וכו' כדלעיל עד נקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא כשר וכמה יהא בנקב כשפופרת הנוד אמר ר' יהודה בן בתירא מעשה בשוקת שהיתה בירושלים וכו' ופי' רבינו שושון לכאורה מתני' משמע דאיירי במי גשמים המקלחין מן ההר לשוקת ומן השוקת למקוה ראשון ראשון נפסל בשאיבה עד שינקב כשפופרת הנוד לב"ה ולב"ש עד שתפחת אבל לפי סוגיא דפ"ק דיבמות דמייתי לענין עירוב מקואות על כרחך איירי בשוקת שבסלע שאינו כלי ולא היו בה ארבעים סאה אלא שמחובר בנקב כשפופרת הנוד למקוה שלם אבל לבטל הכלי שאינו פוסל המקוה מטעם השאיבה סגי בנקב כל שהוא בשוליו ופלוגתא היא בתוספ' דתניא קסטלין המקלח מים בכרכין אם היה נקוב כשפופרת הנוד אינו פוסל את המקוה ואם לאו פוסל את המקוה הלכה זו העלו בני אסיא ליבנה ג' רגלים לרגל שלישי הכשירוה להם אפילו נקוב כמחט אמר רבי אלעזר ברבי יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטהר וכשבאתי אצל חברי אמרו לי יפה הורית בד"א מן הצד אבל מלמטה אינו פוסל פירוש כל זה מדברי חבריו שאמרו יפה הורית דבמה דברים אמורים שפוסלת עד שיהא בנקב כשפופרת הנוד מן הצד אבל אם היה הנקב בשולי הקסטלין מלמטה אינו פוסל אם יש בנקב כמלא מחט כל זה מדברי רבינו שמשון והא לכם הכרעת מורינו ולשונו ונראה דהלכה כרבי אלעזר בר' יוסי דמעשה רב וחבריו נמי הודו לו שיפה עשה ואף על גב דפשטא דסתם מתניתין משמע דוכמה יהא בנקב קאי אמאי דסליק מיניה משמע דאפי' ניקבה למטה בשוליו בעינן כשפופרת הנוד מכל מקום כיון דסתמא דגמרא מייתי לההיא דשוקת יהוא בפ"ק דיבמות לענין עירוב מקואות [אלמא] לא קיימא אניקבה מלמטה לענין לפסול המקוה דהתם לא בעינן כשפופרת הנוד אלא כמלא מחט וכרבי אלעזר ברבי יוסי וכן מצינו בפסקי רבינו שמחה ז"ל דנקבה למטה בשוליו שאין יכול לקבל מים כל שהוא לא בעינן כשפופרת הנוד עד כאן לשון ה"ר מאיר ז"ל ועוד הביא רבינו שמשון ראיה מההיא דגמרא דקאמר ניקבו מעט וניקבו כל שהוא אלמא דבשוליו סגיא בכל שהוא, ואתם ותורתכם שלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.