שב שמעתתא/שמעתא ז/פרק יב
פרק יב[עריכה]
ומתוך מ"ש מבואר דע"כ הא דקא בכיא לא הוי מסיח לפי תומו בעצם, דאי הוי מסיח לפי תומו בעצם, א"כ היכי מייתי רבנן ראיה מיניה לעדות אשה, כיון דמסיח לפי תומו גמור ודאי עדיפא מעדות אשה, אלא דלפי מ"ש דהוא משום הוכחה ואומדנא, סגי לה במקצת מסיח לפי תומו והוכחה, או משום מקלו ותרמילו, או משום דייקא ומנסבא, הכל מבואר לעיל פ"ט, ולפ"ז הא דכתב הנימוקי יוסף בשם המפרשים דכי היכי דכל שהתחיל במסיח לפי תומו לומר, אעפ"י ששאלוהו לבסוף דנאמן, כן נאמר דכל שאומר לו איה פלוני, כל מה שישיב מיכן ואילך אינו נדון כמסיח לפי תומו ע"ש, דזה יתכן אי אמרינן דהאי דקאי והיה התחלה במסיח לפי תומו דנידון ע"י התחלה כמו מסיח לפי תומו גמור, וא"כ מוכח דאזלינן בתר התחלה, א"כ ממילא להיפוך נמי, כל שהתחלה היתה ע"י שאלה אעפ"י שקצתו השני היה במסיח לפי תומו דלא מהני, כיון דאזלינן בתר התחלה, כן צ"ל לדברי יש מפרשים.
אמנם לפי מה שמבואר מדברינו דהתחלת מסיח לפי תומו לא מהני ככולו אלא בצירוף הוכחות, ולפי מ"ש מוהר"ם לובלין מקלו ותרמילו, או לפי מ"ש הוכחה דדייקא ומנסבא, סמכו במקצת מסל"ת, וא"כ כיון דע"י הוכחה הוא דסמכינן במקצת מסל"ת, א"כ כי היכי דמהני מקצת מסיח לפי תומו בהתחלה ע"י הוכחה ואומדנא, ה"נ מהני קצתו השני מסיח לפי תומו ככולו ע"י צירוף הוכחה ואומדנא, ואין חילוק בין קצתו הראשון לקצתו השני, דלפי מה שמוכרח בש"ס לפרש טעמא דרבנן דר' עקיבא שלמדו עדות אשה מהך דפונדקית, ע"כ אינו מסיח לפי תומו גמור אלא בצירוף הוכחה וכמ"ש פ"ט, וא"כ אין התחלה עושה הכל, אלא דסגי לה בקצת מסיח לפי תומו ע"י צירוף הוכחה ואומדנא, וא"כ ה"ה קצתו השני מהני, ודוק.
ובצמח צדק סי' מ"ב הביא דברי הנימוק"י בשם יש מפרשים הנזכר, וכתב עלה שכתב כן הרב המגיד בשם הרשב"א, הובא דבריו לעיל פ"ח ע"ש, והמעיין בדברי הרב המגיד שם אינו, ע"ש פי"ב מגירושין וז"ל, וכתב הרשב"א מדמקשי והא איה חברינו שמעינן דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך, אין זה מסיח לפי תומו עכ"ל, והיינו לומר אע"ג דלא שאלו אותו אם חי אם מת אלא סתם איה פלוני, נמי חשיב שאלה, אבל מדין מסיח לפי תומו, מזה לא הוזכר שם, ע"ש.
ועיין בתשובת מוהרי"ו סי' ט' וז"ל, ואם נפשך לומר כיון שלא העידו ר' יעקב ור"י אלא מה ששמעו מר"א ומר"מ, לישדר להתם למדינת ברנדיבורק ולשאלינהו גופיה מאי דקאמרי, אי דינא הכי, א"כ מתני' דקתני אפילו שמע מן הנשים אומרות מת פלוני דיו ר' יהודא אומר אפילו שמע מן התינוקות כו', וסיפא דמתני' דקתני והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ואשה מפי אשה, וכן הרמב"ם שהבאתי לעיל, בא אחד ואמר אמרו לי כו', בכל הני מתני' והרמב"ם אמאי לא אמרי לישיילינהו אינהו גופייהו. ודוחק לומר דכולהו איירי בליתנהו, עכ"ל [מוהרי"ו].
ובח"מ סי' י"ז ס"ק י"ח הקשה מסוגיית הש"ס דפריך דלמא קמצא שכיב ואסיקו ליה בשמא, ואי הוי מיירי שהמה בעיר, נשאלה את פיהם ע"ש. והנה לפי מה שמבואר שם במוהרי"ו בשם א"ז דקטן אינו נאמן אלא במסיח לפי תומו ע"ש, א"כ תו לא מצינו לשאול את פיהם, דכל ע"י שאלה לא הוי מסל"ת. והא דמהני בפונדקית דקא בכיא ואע"ג דסופו ע"י שאלה, כבר כתב בתשובת מוהר"ם לובלין דהוי משום מקלו ותרמילו ועשו אותה כמסיח לפי תומו גמור ע"ש, וא"כ היכא דליכא הוכחה ואומדנא לא מהני מקצת מסל"ת.
אלא דלפי מ"ש בפ"ט דהוכחה ואומדנא הוא דייקא ומנסבא, ובכל דוכתי מהני מטעם זה מקצת מסיח לפי תומו אע"ג דקצתו השני ע"י שאלה, וא"כ בתינוקות דכבר היו מדברים בהתחלה במסיח לפי תומו, א"כ יוגמר דבריהם ע"י שאלה, והדרא קושיית ח"מ לדוכתיה. ומיהו נראה לפי מ"ש בפסקי מוהרא"י סי' ר"ך דלא מהני דברי תינוקות אלא לאלתר שאמרו עכשיו באנו מהספד פלוני, אבל לאחר זמן לא מהני דבריהם כלל, וכן פסק הרמ"א סי' י"ז, א"כ תו לא מצינו נשאלה את פיהם, דלא מהני אלא לאלתר וכבר עבר זמן.