שב שמעתתא/שמעתא ז/פרק יא
פרק יא[עריכה]
והנה המרדכי בסוף יבמות כתב וז"ל, בירושלמי דיבמות גרסינן איזהו מתכוין, ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה, ר' שמעון בן לקיש אמר כל ששואלין אותו והוא משיב כו', וגמרא דידן דר' יוחנן מחמיר ולא מכשיר אלא במסל"ת, וריש לקיש מיקל ולא פוסל נכרי אלא במתכוין להתיר, לכן צריך לפרש הירושלמי דלר' יוחנן אפילו אין שואלין, אלא מזכירין לו שם האשה שמת בעלה לא הוי מסל"ת, ומיהו בבכתה ותו אמרי איה חברינו מודה ר' יוחנן דהוי עדות, ולריש לקיש כ"ש דא"ש טפי הא דפריך והא איה חברינו קאמר, אבל בירושלמי במעשה דפונדקית גרסינן ר' אחא אמר עשו אותה כחיה שנאמנת על אתר, ר' שמואל בר סכורתא עשו אותה כגון שמסל"ת, חד אריסטוון בעי קומי ר' מנא לית הדין דפליג על ר' שמעון בן לקיש דאמר כל ששואלין אותו והוא משיב, פירוש דאיה חברינו היו שואלין אותה והיינו מתכוין להעיד דאינו עדות, לית כאן כהאי דר' שמואל בר סכורתא, אתא כן כהאי דר' אחא דאמר עשו אותה כחיה שנאמנת על אתר, פירוש לר' אחא אפילו שואלין אותה איה חברינו דלאו מסיח לפי תומו נאמנת דומיא דחיה, כדאיתא פרק בתרא דקידושין, וטעמא משום שהיתה מראה פנים לדבריה במקלו ותרמילו, ובגמ' דידן אוקמינא לפונדקית שהיתה מסיח לפי תומו, והיינו כר' שמואל בן סכורתא עכ"ל [המרדכי], ע"ש.
וקשה לי טובא, דהא בש"ס דילן דמשני כיון דקא בכיא, נמי אינו מסיח לפי תומו גמור, אלא עשו אותה כמסיח לפי תומו ע"י הוכחות ואומדנות מקלו ותרמילו, לפי מ"ש בתשובת מוהר"ם לובלין הובא בפ"ח, עשו אותה בהתחלת מסיח לפי תומו כמו מסיח לפי תומו גמור, וגם לפי מ"ש בפ"ט נמי להתחלת מסיח לפי תומו בעינן הוכחה, אלא דלפי מ"ש הוכחה דחזקת דייקא נמי [מהני], עכ"פ הוכחה בעינן, עמ"ש בפ"ט.
ובתוס' כתבו דהיינו כמו דאיתא בירושלמי עשו אותה כמסל"ת. וא"כ מאי פריך לריש לקיש מהאי דר' שמואל בן סכורתא, כיון דהא דר' שמואל היינו משום דקא בכיא. ואין לומר דירושלמי סובר דהתחלת מסיח לפי תומו לא מהני כלל, אלא טעמא דשמואל משום דס"ל דאפילו ע"י שאלה לגמרי נמי עשו אותה כמסל"ת, ופליגא דריש לקיש דהוא ס"ל דכל ע"י שאלה לא הוי תו מסל"ת, עכ"פ נראה מדברי הירושלמי דריש לקיש פליג אדר' שמואל, וצ"ל דר' שמואל ס"ל דאפילו ע"י שאלה הו"ל מסל"ת, וא"כ היכי כתבו תוס' משמע דש"ס דילן ס"ל כר' שמואל, והיכי מצינו להשוותן יחד, כיון דבירושלמי מבואר להדיא דמאן דס"ל עשו אותה כמסיח לפי תומו לית ליה דריש לקיש, וריש לקיש כר' אחא מוקי לה ומטעם דעשו אותה כחיה דנאמנת על אתר.
והנראה לענ"ד בזה לפי מ"ש בתשובת מוהר"א מזרחי סי' ע"ג ובתשובת בנימין זאב, דכל שהיה התחלה במסיח לפי תומו, אפילו אחר כמה זמנים לא נפיק מכלל מסיח לפי תומו ע"ש, וזה ודאי כל מה שהגידה הפונדקית אחר שאמרו לה איה חברינו, לאו כלום הוא כיון דהיה עפ"י שאלה, אלא דמהני התחלת מסיח לפי תומו, והיינו דעשו אותה כמסיח לפי תומו גמור בצירוף הוכחות, ועשו מקצת מסיח לפי תומו כמו כולו מסיח לפי תומו. והוכחות לזה, או משום מקלו ותרמילו וכמ"ש מוהר"ם לובלין, או לפי דרכינו הוכחה דדייקא ומנסבא. ומוהרי"ן לב בח"ג בתשובותיו סי' ע"ו שם כתב, דהיכא דכותי מסיח לפי תומו קודם שבא לב"ד ואח"כ בא לב"ד להעיד, לא אמרינן דהוכיח סופו על תחילתו ונאמן, אבל אם בפעם השנית נתכוין הנכרי להתיר שהוא גרע מנתכוון להעיד, נסתפק די"ל בזה הוכיח סופו על תחילתו, ע"ש.
והנה לריש לקיש דס"ל כל ששואלין אותו אינו נאמן, ע"כ צ"ל דס"ל לריש לקיש דכל ששואלין אותו ומשיב כוונתו להתיר, דליכא למימר דס"ל דע"י שאלה אית ביה דין כוונה להעיד, דהא ר' שמעון בן לקיש ס"ל דאפילו מתכוין להעיד כשר, ואינו פסול אלא במתכוין להתיר וכדאיתא בש"ס דילן שלהי יבמות ע"ש, וכיון דס"ל דע"י שאלה דין כוונה להתיר אית ביה, א"כ ע"כ פליג אדר' שמואל דאמר עשו אותה כמסל"ת, ומשום דקא בכיא עשו מקצת מסיח לפי תומו ככולו וכמ"ש, ואי נימא דע"י שאלה כוונתו להתיר ובמתכוין להתיר אמרינן הוכיח סופו על תחילתו, וא"כ אפילו מקצת מסיח לפי תומו ליכא, דכיון דהוכיח סופו על תחילתו הרי התחלתו דקא בכיא נמי הכוונה על שם סופה להתיר, ומשו"ה מוקי לה דלא כר"ל, וע"כ לר"ל משום דר' אחא ונאמנת משום חיה.
אבל בש"ס דילן דס"ל דשאלה לא מהני, וכדפריך והא איה חברינו אמרו, אלא דלאו מדין כוונה להתיר פסול לשאלה, אלא משום דכל ע"י שאלה הכוונה להעיד, וש"ס דילן ס"ל דמתכוין להעיד פסול, ומשו"ה משני לה שפיר כיון דקא בכיא מעיקרא, והיינו דהו"ל התחלת מסיח לפי תומו, ובמתכוין להעיד לא אמרינן הוכיח סופו על תחילתו, וא"כ תחילתו ודאי מסיח לפי תומו ומהני ליה מקצת מסיח לפי תומו ככולו, ולנתכוין להתיר לא חיישינן אפילו ע"י שאלה, וא"כ בש"ס דילן שפיר מהני בהתחלת מסיח לפי תומו, ודוק.