שב שמעתתא/שמעתא ה/פרק ו
פרק ו
[עריכה]ובזה נראה ליישב דברי רש"י בפרק אין צדין (דף כה.) בהא דאמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה, דחזקת איסור שבחייה משום אמ"ה, והקשו תוס' דהא איסורא דאמ"ה פקע אפילו בנחירה ע"ש, והיינו משום דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אם איסור הראשון כבר הותר. ולפי מ"ש ניחא, דהא טעמא דרבא דאשה זו בחזקת היתר לשוק אע"ג דנולד הספק בעידן איסורא, אלא דמוקי לה בחזקת היתר לכשימות בעלה אל תאסרנה מספק במות בעלה, והשתא כיון שמת הרי זו מותרת כמו שהיתה מותרת קודם שנולד הספק ע"י מיתת הבעל, ודכוותה בנולד ספק טריפות, אפילו נולד הספק מחיים שהיתה אסורה משום אמ"ה, אפ"ה מוקי לה בחזקת היתר כמו שהיתה מותרת בשחיטה קודם שנולד אל תאסרנה מספק משנשחטה, דהא לשחיטה בחזקת היתר קיימא, אבל אם נולד הספק בשחיטה עצמה אם היתה שחיטה ראויה, שפיר מחזיקין אותה באיסור מאיסור אמ"ה לאיסור נבילה, וליכא למימר אוקי בחזקתה כמו שהיתה מותרת קודם לכן, כיון דאסורה היתה משום אמ"ה, ולומר אוקי בחזקתה לכשישחטנה, כיון דהספק בשחיטה עצמה אי נשחטה כראוי וכל שלא נשחטה כראוי שחיטה כזו מעולם לא היה מתיר, אבל ספק טריפות שנשחטה כראוי, שפיר מוקי לה בחזקת היתר שהיתה מותרת קודם לכן לכשישחטנה, ה"נ אל תאסרנה אחר שחיטה, כיון דקודם לכן ודאי היה שחיטה כזו מתיר אותה, אבל ספק בשחיטה עצמה לא שייך חזקת היתר לשחיטה, כיון דאם לא נשחטה כראוי לעולם לא היתה בחזקת היתר בשחיטה שאינה ראויה. וזה נכון היטב, ודוק.
והנה ראיתי בספר כרתי ופלתי בסי' ל"ג, ושם העלה בספק נקובת הסימנין דהוי ספק בשחיטה, וישב לה קוץ בושט נמי הוי ספק בשחיטה, ולא שייך נשחטה הותרה ע"ש מ"ש בזה באווזות הלעוטים. ולפי מ"ש דעיקר טעמא דרבה דאשה זו בחזקת היתר לשוק היינו לומר כמו שהיתה מותרת קודם לכן כשימות בעלה כן לא תאסרנה מספק כשמת בעלה, וא"כ בספק נקובת הסימנין נמי, אע"ג דנקובת הסימנין לאחר שחיטה נבילה, מוקי לה בחזקת היתר שהיה קודם שנולד הספק והיה לבהמה חזקת היתר לכשישחטנה, דהא שחיטה זו שנעשה בלא שהייה ודרסה, אם היתה קודם לכן ודאי היתה מותרת, כן לא תאסרנה אחר שחיטה, אבל בספק שהה או דרס, א"כ בשחיטה כזו ע"י שהיה ודרסה לעולם לא היתה מותרת.
וראיה ברורה לזה דאפילו נקובת הושט, דאיכא למימר אוקי לה בחזקת שאינו זבוח, נמי מותר ע"י חזקת היתר שהיה לבהמה קודם שנולד הספק בסימנין ע"י שחיטה, כן עכשיו נמי שנשחטה מותרת בשחיטה זו כמו שהיתה מותרת קודם שנולד הספק בשחיטה כזו וכמ"ש, והראיה לזה מהא דאמרו שם פרק ארבעה אחין ואילו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני מ"ט, אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק, א"ל אביי אי הכי בקידושין נמי נימא הכי אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק, ומאי קושיא דהא בקידושין ודאי חזקת איסור איכא, דהא בחיי בעל ודאי היתה אסורה על אחיו משום אשת אחיו, דאיסור אשת איש ואשת אח בבת אחת חל, וכה"ג ודאי הוי חזקה מאותו איסור שהיה ושמא נתקדשה ועדיין איסור אשת אח עליה, וא"כ מאי פריך בקידושין נמי נימא הכי, דהא בגירושין הוי מאיסור לאיסור, מאשת איש לאיסור יבמה לשוק, ובקידושין ליבם הו"ל חזקת איסור ממש מאיסור אשת אח, ועדיין לא הותרה מאיסור אשת אח אם נתקדשה הערוה ואל תתירנה מספק, אלא ע"כ דחזקת היתר הכי הוא, כמו שהיתה קודם שנולד ספק קידושי ערוה בחזקת היתר ליבם לכשימות כעלה, אל תאסרנה מספק במות בעלה.
וא"כ הוא הדין בספק נקובת הסימנין, אף ע"ג דהוא מאותו איסור הראשון, איסור שאינו זבוח לפי מ"ש תוס' בפרק אין צדין גבי בהמה בחייה בחזקת איסור, אפ"ה מוקי לה בחזקת היתר שהיתה לה קודם לכן לכשישחטנה, אל תאסרנה מספק כשישחטנה, כיון דאין הספק בשחיטה עצמה וכמ"ש, ודוק.
והא דאמרינן בחולין דף י' בספק נשמטה הגרגרת ספק קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה, ואמרו עלה כל ספק בשחיטה פסול, ולא אמרינן אוקי בחזקת היתר שהיה לה קודם שנולד הספק שהיתה מותרת בשחיטה כן אל תאסרנה בשחיטה, נראה לפי מ"ש הר"ן בחידושיו פרק אלו טריפות בשם הרמב"ן דסימנין שנעקרו שלא בשעת שחיטה טריפה, אבל נעקרו בשעת שחיטה הו"ל נבילה, וטעמא דמלתא, דכל שהן עקורין מתחילה אפשר לאוחזם בידו בשעת שחיטה ולשחוט כראוי ומשו"ה מהני ביה שחיטה לטהר מידי נבילה, אבל נעקרו בשעת שחיטה א"א שישחט כראוי, ומשו"ה הו"ל נבילה שאין השחיטה מטהרתה עכ"ל, וכיון דשמוטה בשעת שחיטה דנבילה היינו משום דא"א שתשחט כראוי, והרי הוא כספק שהה או דרס, דכל שלא נשחטה כראוי הרי מעולם לא הותר בשחיטה שאינו כראוי, אבל נקובת הסימנין, אותה שחיטה עצמה ששחט עכשיו, אם היתה שחיטה כזה קודם שנולד הספק בסימנין היתה מותרת כשחיטה ראויה, עכשיו אל תאסרנה בשחיטה הגונה, אבל ספק שהה או דרס או שמוטה בשעת שחיטה דאין השחיטה אפשר שתהיה כראוי, הרי לא נשחטה כלל, וכל שלא נשחטה כראוי מעולם לא הותר, ודוק היטב.