שב שמעתתא/שמעתא ה/פרק ז
פרק ז[עריכה]
הדרן לשמעתין, וז"ל התוס' פרק ד' אחין (דף ל:) ד"ה אשה זו בחזקת היתר לשוק, וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר היא צרת ערוה, אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הוי בחזקת היתר לשוק, ועוד לר' ירמיה דוקא בגירש ולבסוף כנס מיירי, וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה, וא"ת דהכא מוקמינן אשה זו בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי, ובפ"ק דחולין אמרינן בהמה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה, נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, ומשמע דוקא לענין ריעותא דאתיילד לאחר שחיטה הוי בחזקת היתר, כמו בא זאב ונטל בני מעים והחזירם כשהם נקובים, דלא חיישינן שמא במקום נקב ניקב, אבל אם נולד הספק מחיים כמו ספק דרוסה, לא, משום דבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור, ואור"י דהתם חיישינן לספק דרוסה משום דשכיחא עכ"ל.
ואיכא למידק דמאי קושיא מהא דמוקי הכא בחזקת היתר ובפ"ק דחולין משמע כו' אבל נולד הספק מחיים כמו ספק דרוסה לא כו', כיון דכבר כתבו התוס' דהכא אפילו בגירש ולבסוף כנס, דכה"ג לאו חזקת היתר ואינו אלא משום דמוקי הערוה בחזקת שלא נתגרשה.
ונראה דהא דהוכיחו תוספות דמוקמינן אשה בחזקת היתר אע"ג שבעלה עדיין חי, לאו מדברי רבה הוא דמוכח, כיון דטעמא דרבה ע"כ אינו אלא משום דמוקי הערוה בחזקת שלא נתגרשה, וכמ"ש תוס' מגירש ואח"כ כנס, אלא דהתם איתיביה אביי לרבה נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואינו ידוע איזה מהם מת ראשון צרתה חולצת ולא מתייבמת, אמאי ה"נ נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק, והתם ע"כ אינו אלא משום חזקת היתר דאשה גופא, דליכא למימר משום חזקת הערוה דמוקי לה בחזקת חיה והשתא היא דמתה אחרי מות בעלה, והא גם הבעל הוא בחזקת חי ונימא השתא הוא דמת אחרי מות הערוה, והו"ל חזקה נגד חזקה, אלא ע"כ משום חזקת היתר דאשה גופא הוא דקא מותיב אביי לרבה, ומוכח דמהני חזקת היתר דאשה, לזה הקשו תוס' שפיר מספק דרוסה.
ואין להקשות דהיכי מוכח דהיכא דאתיילד ריעותא מחיים מוקמינן בחזקת היתר, דהא בספק גירושין משום חזקת הערוה שלא נתגרשה הוא, והא דמותיב אביי לרבה מנפל הבית דהוי משום חזקת היתר, בנפל הבית לא הוי נולד הספק מחיים, אלא לאחר מיתת הבעל הוא דנולד הספק, דכה"ג ודאי הוי חזקת היתר, וליתא, דעד כאן לא אמרינן נשחטה הותרה אלא בבא זאב ונטל בני מעיים אחר שחיטה דכבר היה בחזקת היתר משנשחטה, אבל בנפל הבית עליו ועל בת אחיו, דבמיתת הבעל נולד ספיקו עמו אם הותרה או לא, הרי הוא כספק שנולד מחיים, כיון דמעולם לא היה בחזקת היתר.
וכן מוכרח לדברי הש"ך שכתב ליישב דברי הד"מ דסובר כאביי דאקשי לרבה מנפל הבית עליו ועל בת אחיו כו', אלמא ס"ל דלא מהני חזקת היתר דאשה בנולד הספק מחיים, הובא דבריו לעיל פ"א, ואי נימא דנפל הבית עליו כו' הו"ל כנולד הספק לאחר מיתת הבעל, וכהאי דבא זאב ונטל בני מעיים דנשחטה הותרה, א"כ לאביי נמי תיקשי כיון דמודה בנולד הספק לאחר שחיטה, אלא ע"כ דכה"ג בנפל הבית עליו ועל בת אחיו, דבמיתת הבעל נולד ספיקו עמו אם הותרה לשוק, הו"ל כמו נולד הספק מחיים, כיון דעדיין לא היתה בחזקת היתר וכמ"ש. ודוק.