שב שמעתתא/שמעתא א/פרק ז
פרק ז[עריכה]
הלכתא גמירי לה מסוטה, דספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא, וברשות הרבים ספיקו טהור. והוא בש"ס בכמה מקומות (עיין סוטה כח ב). והוכיחו בתוס' חולין דף ט' ובריש נדה דברשות היחיד ספיקו טמא ואפילו היכא דאיכא חזקת טהרה, וברשות הרבים ספיקו טהור ואפילו היכא דליכא חזקת טהרה. והקשו התוס' שם בחולין ובריש נדה, כיון דלא למדנו להני כללי אלא מסוטה, וסוטה אי נימא דלית בה חזקת טהרה משום דאיתרע חזקתה, כיון דקינא לה ונסתרה, אם כן היכי יליף מינה לטמא ברשות היחיד ואפילו היכא דאיכא חזקת טהרה, כיון דסוטה לית בה חזקת טהרה, ואי נימא דסוטה בחזקת טהרה קאי ולא איתרע חזקתה, אם כן היכי יליף מינה לטהר ברשות הרבים אפילו ליכא חזקת טהרה, כיון דסוטה אית בה חזקת טהרה, עיין שם בתוס'.
ונראה לפי מה שכתב בדרכי משה ביורה דעה סימן ל"א וזה לשונו, מעשה בא לידינו פה ק"ק קראקא בראש בהמה שהיה בה מים, וקודם שידעו הריעותא חתכו הגולגולת לשנים ומקצת המוח מן הגלגולת, ולא היה נודע אם המוח מקיפו או לא, ואסרנוה, ויש שהיו רוצים להכשירה מהא דתניא נשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה, ולא דמי, דהואיל ויש כאן ריעותא ברור מחיים, אין להכשיר משום זה, וכן משמע בתוס' פרק ד' אחין דף ל', עכ"ל.
ומוהר"ם לובלין בתשובותיו השיג דמבואר בתוס' להיפוך, שכתבו דהוי חזקת היתר אף על גב דנולד מחיים, והביאו ראיה לזה מהא דאמרו שם אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, ואף על גב דהתם נמי בשעה שנולד הספק היתה אסורה משום אשת איש, ואם כן הכי נמי כשנולד הספק מחיים משום שאינה זבוחה, אפילו הכי הוה ליה חזקת היתר.
וכבר כתב הש"ך ביורה דעה סימן נ' ליישב דברי הרמ"א, והוא דתוס' לא כתבו דמהני חזקת היתר היכא דנולד הספק מחיים אלא לרבה שם, אבל אביי ורבא דלא סבירא להו האי חזקה דאשה זו בחזקת היתר לשוק, והיינו משום דסבירא להו לאביי ורבא דכיון דנולד הספק בחיי בעלה, דהיתה אסורה משום אשת איש, לא הוי חזקת היתר, ואם כן הוא הדין בספק טריפה שנולד מחיים בעידן איסורא שאינו זבוח, לא הוי חזקת היתר עיין שם.
ולפי זה יש לומר, דסוטה לא איתרע חזקת היתר דידה, ואם כן ברשות היחיד דטמא אפילו אית ביה חזקת טהרה, שפיר ילפינן מסוטה, כיון דסוטה נמי אית בה חזקת היתר לבעלה ואפילו הכי ברשות היחיד ספיקו טמא, וכיון דבסוטה כתיב ונטמאה ונטמאה ב' פעמים אחד לבעל ואחד לבועל, אם כן ילפינן שפיר דברשות הרבים ספיקו טהור אפילו היכא דליכא חזקת טהרה, דהא סוטה לבועל לית לה חזקת היתר, כיון דנולד הספק בחזקת איסור אשת איש, ואפילו הכי ברשות הרבים ספיקו טהור, ואם כן שפיר ילפינן ספק טומאה ברשות היחיד דטמא אפילו איכא חזקת היתר, מבעל דאית ליה חזקת היתר, וספק טומאה ברשות הרבים דטהור אפילו ליכא חזקת היתר, מבועל דלית ליה חזקת היתר דנולד הספק בעידן איסורא דאשת איש, וסבירא ליה לרבא דלא מהני חזקת היתר דבעל, כמו דסבירא ליה לר' אלעזר פרק קמא דכתובות דף יג: מאן דמכשיר בה פוסל בבתה ולא מהני חזקת האם לגבי בת.
ובהא דאמרו בפרק קמא דחולין דף ט', והא אילו ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור ואילו ספק מים מגולין אסורין, אמר ליה התם הלכתא גמירי לה מסוטה, מה סוטה ברשות היחיד אף טומאה ברשות היחיד, פירש רש"י ז"ל, מה סוטה שקינא לה בעלה "אל תסתרי עם פלוני" ונסתרה, כתיב ונטמאה ב' פעמים, אחד לבעל כו'. ולכאורה הך דרשה ד"ונטמאה" ב' פעמים אינו עניין לסוגיא שם. ולפי מה שכתבנו ניחא, דעיקר טהרה ברשות הרבים דילפינן מסוטה אפילו היכא דליכא חזקת טהרה, מבועל הוא דיליף לה, דלבעל אית ליה חזקת היתר וכמו שכתבנו.
ולפי דעת הרמב"ם פרק ט"ז מהלכות אבות הטומאה שכתב דספק ברשות הרבים טהור משום דכל הספיקות מדבריהם, עיין שם, אם כן הא דצריך הלכתא לטהר ברשות הרבים, אינו אלא דלא נימא כיון דגלי קרא לטמא ספק הטומאה ברשות היחיד בסוטה, נימא דהוא הדין ספק טומאה ברשות הרבים, להכי אתי הלכתא לחלק רשויות, וכמו שכתבו התוספות ריש פרק כשם סוטה כח ב ד"ה מכאן עיין שם, ואם כן מצינן לומר גבי סוטה איכא חזקת היתר, ומשום הכי שפיר ילפינן לטמא ספק טומאה ברשות היחיד מסוטה אפילו היכא דאיכא חזקת טהרה, והא דטהור ברשות הרבים אפילו היכא דליכא חזקת טהרה, היינו משום דכל הספק מדבריהם כמו שכתב הרמב"ם.
אלא דלפי מ"ש בפ"ד דאביי ורבא פליגי בזה (חולין ט ע"ב), וס"ל לאביי הכי דברשות הרבים דטהור, לאו מסוטה גמרינן לה אלא משום כל הספק מדבריהם, והיינו נמי מהך קושיא, דליכא למימר דילפינן ספק טומאה ברשות הרבים מסוטה כיון דסוטה אית לה חזקת היתר, על כרחך משום דכל הספק מדבריהם, ורבא דחי לה דהוא משום הלכתא גמירי אלא דילפינן רשות הרבים מבועל, דגבי בועל ליכא חזקה כיון דנולד הספק בעידן איסור אשת איש. והכי ס"ל לאביי ורבא בפ"ד אחין (יבמות ל ע"ב) וכמ"ש הש"ך. ולרבה דסבירא ליה בפרק ד' אחין דאפילו נולד הספק בחיי הבעל נמי מוקי לה בחזקת היתר, א"כ הדרא הקושיא לדוכתיה, דהיכי יליף רה"ר היכא דליכא חזקה מסוטה דאית לה חזקת היתר, על כרחך רבה נמי ס"ל כאביי ורב שימי דטעמא דברשות הרבים טהור אפילו היכא דליכא חזקה, לאו מסוטה גמרינן לה אלא משום דכל הספק מדבריהם.