ש"ך על יורה דעה שצב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) וי"א כו'. מיהו לקשר עצמו בשידוכין בלא אירוסין ודאי שרי אפי' ביום המיתה. ב"ח:
סעיף ב
[עריכה](ב) מתה אשתו כו'. והיא שמת בעלה אינה מתאבלת אלא ל' יום אלא שאסורה ליארס ולינשא עד ג' חדשי' משום הבחנה כדאיתא ביבמות (ונתבאר בא"ע סימן י"ג) עכ"ל טור וכ"כ הפוסקים וכתב המרדכי הטעם שאין האשה צריכה להמתין ג' רגלים משום דאשה בכל דהו ניחא לה ושוכחת אהבת הראשון לאחר ל' יום. ואם אירע שנשא' תוך ל' יום לאבילותן של שאר קרובים לא תבעל כן דעת הרמב"ם לפי מה שפירש הב"ח דבריו ע"ש:
(ג) דינו כמו בשאר קרובים. לעיל סי' שצ"א וכן כל שאר אבילות אינו נוהג רק ל' יום כמו בשאר קרובים:
(ד) מצות פריה ורביה. באופן שנתבאר בא"ע סי' א':
(ה) מותר לקדש מיד. כתב הב"ח דהיינו לדעת המחבר דמתיר בסעיף א' לקדש ביום המיתה ולא קיימא לן הכי אלא רשאי לקדשה ולכנסה מיד אחר ז':
סעיף ג
[עריכה](ו) מותר לכנסה כו'. כיון דאיכא הפסד בדבר אם לא יכנוס וגם לא קיים פריה ורביה וע"ל סי' שמ"ב:
(ז) מותר לכנסה. מיד ויבא עליה אחר שבעה כן כ' העט"ז והב"ח כתב דלא יבא עליה עד אחר שלשים ונראה דלא פליגי דהעט"ז מיירי בשלא קיים מצות פריה ורביה והב"ח איירי כשקיים:
(ח) כי היא מרחמת כו'. ולכן מותר אפי' בלא הפסד: