ש"ך על יורה דעה שכו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

(א) אם היו של שנים כו'. דוקא שאינם שותפים אבל אם הם שותפים חייב בחלה כדלקמן סי' ש"ל ס"ב וכב"י שכל שאין דעתו לחלק בצק אע"פ שדעתו לחלק אחר שנאפה מצטרפים:

(ב) פטורים מן החלה. אפילו נילושו העיסות ביחד ולא נקט ברישא נגעו ונשכו אלא לרבותא דסיפא דבאינן מקפידין אפי' בנגיעה ונשיכה מצטרפין:

(ג) אבל אם יש בהן שיעור. אע"פ שאחד פת קיבר והב' פת נאה או שיש בא' כרכום ובשני אין בו מפריש מאחד על חבירו אם הם של אדם אחד אפילו בלא נגיעה ונשיכה אלא שהם לפניו דהא ממין אחד הם וכדלעיל ס"ס שכ"ה:


סעיף ב[עריכה]

(ד) שעשה עיסה לעשותה שאור. לחלק לחלקים קטנים שלא יהא בהם שיעור חלה חייבים בחלה שאם לא ימכר לחלקים יעשנה פת ויתחייב בחלה וכתב הב"ח יש נוהגים לקנות מן הנחתום חלק א' מעיסה גדול' ויש באותו חלק כשיעור ומפריש ממנו חלה ומברך עליו וכך הוא מוכר מאותה עיסה להרבה בני אדם לכל אחד שיש בו כשיעור וכל אחד מפריש מחלקו ומברך עליו והדבר פשוט שזה טעות חדא דהלא מיד שגלגל הנחתום העיסה הגדולה חייב להפריש ממנה חלה אפילו היה דעתו למכרה לחלקים קטנים פחות מכשיעור כ"ש הכא שאין דעתו למכרה אלא לחלקים בכשיעור וכיון דהמצוה חלה עליו להפריש חלה ושוב פטורה כל העיסה היאך נתיר לכתחלה למכור לחלקים ושהלוקחים יפרישו חלה ויברכו והנחתום לא יפרישולא יברך ותו דכיון דבהפרשת חלה של הנחתום פטורה כל העיסה לית לן למכרה לחלקים ושיברך כל אחד ברכה בפני עצמו משום ברכה שאינה צריכה ע"כ. וכ' שקבל מרבותיו שאיסור גמור הוא ושהאריך בתשו' בזה אבל בתשובת משאת בנימין סי' א' כ' דלחומרא דוקא יש לחלק בין נחתום לאיש דעלמא אבל לא לקולא והלכך אין למחות ביד הנשים הקונות מן הנחתום ישראל וכל אחת נוטלת חלה משלה בפני עצמה אם הוא כשיעור חלה ואדרבה צריך לקיים ולהחזיק מנהגן כדי שבקל בלא טירחא תוכל כל אשה ליקח חלה כל ערב שבת שכבר נהגו ליקח חלה ע"פ הירושלמי דמסכתא שבת אדם הראשון חלתו של עולם כו' וגרמה לו ' חוה מיתה לכך נמסרה מצות חלה לאשה כו' ואין דבריו מוכרחים וכ' עוד שם בתשובת מ"ב אמנם מה שנוהגים בחתונה שעושים לחם גדול שמניחים אותו על השלחן בשעת הדרשה שממנו לוקחים חלה הרבה נשים כל אחת בפני עצמה אע"פ שכל אשה נוטלת עיסה כדי שיעור מ"מ לפי שמתחלה לשו הכל בבת אחת אין להפריש רק חלה א' ולכן יש למחות ביד הנשים שלא יטלו מאותו לחם רק חלה אחת עכ"ד ודברים פשוטים הם. וכן ראיתי מהגבירה הרבנית אמי תי' ומשאר נשים צדקניות חכמניות שנזהרו בזה:

(ה) אבל שאר אדם העושה עיסה לחלקה בבצק. לאנשים הרבה שלא יהא באחת מהן שיעור חלה פטורה אבל אין דעתו לחלק בצק אע"פ שדעתו לחלקה אחר אפיה חייבת:


סעיף ג[עריכה]

(ו) פטורה. ודוקא שנים שנתנו לנחתום אבל אדם אחד שנתן לנחתום מסתמא אינו מקפיד ואפילו ערבו שלא מדעתו חייב:


סעיף ד[עריכה]

(ז) וחלקוה. בעודה בצק בענין שלא היה בשום חלק כשיעור:

(ח) והם היו פטורים באותה שעה כיון שעשאוה לחלק. והואיל ונפטרה עיסה זו בעוד היה בו שיעור הוה כאילו הופרש ממנו חלה ושוב לא יחזור להתחייב ונראה דוקא שאין שיעור חלה במה שהוסיף אחר כך אלא ע"י הצטרפות מה שנחלק אבל אם יש במה שהוסיף לבד כשיעור פשיטא שהוא חייב בלא"ה ואין זה שנחלק ונפטר פוטר מה שהוסיף:

(ט) ודעתו לחלקם וחלקם. והוסיף עליהם דפטור כיון שהיה פטור אז כשהיה לו שעת חובה וע"ל סי' ש"ל ס"ה:

(י) אבל אם לא עשאם כו'. וה"ה בשני בני אדם אם אינם מקפידים ולא עשאום. ע"מ לחלקם לא מהני החלוקה אח"כ: