ש"ך על יורה דעה שכז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
(א) וגזל ביד כהן. כלומר שצריך להחזירה אם טעו ונתנו לו:
(ב) אם יש בו עומר. כלומר כשיעור חלה:
סעיף ב[עריכה]
(ג) ויערב הקמח. היינו דוקא כשיש באותו שמתערב שיעור חלה ומ"מ צריך שלא ישאר שם בעריבה שום קמח שלא נתערב במים כשיעור חלה מפני שאז אין החלה פוטרת מה שיתערב אח"כ אא"כ התנה כדמפרש ואזיל:
(ד) וכן אם מתנה וכו'. כלומר ברישא אינו מקדיש החלה מיד אלא מפרישה מיד ואומר הרי זו מוכנת לחלה ולא תתקדש זו שבידי עד שתעשה כולה עיסה א' ולכך מותר אף שנתערב אחר ההפרשה שיעור חלה דהא אינה מתקדשת אלא לאחר שנעשו כולם עיסה א' וכאן קאמר דה"ה אם מקדישה מעכשיו אלא שמתנה שכשיתערב הקמח אח"כ כשיעור החלה תחול החלה זו אף על הקמח מותר:
(ה) וטוב ללמד לנשים כו'. היינו כשמפרישין החלה מיד כשנותני' מים ומתערב בקמח ובשיש לחוש שיתערבו אח"כ שיעור חלה וכמ"ש הרב אבל עכשיו שנהגו שאין מפרישים עד אחר גמר לישה א"צ ללמדם כן:
סעיף ג[עריכה]
(ו) האידנא כו'. כלומר דבזמן הש"ס שהיו עושין עיסתן בטהרה תקנו להם חז"ל לנשים שיפרישו החלה מטהרה מיד שידבק הקמח מעט כי חששו שמא תטמא העיסה ויצטרכו להפריש חלה טמאה ולא תהיה ראויה לכהן אבל האידנא שכל העיסות טמאות טוב להמתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה שתעשה כל העיסה גוף אחד ויפריש החלה על כולו: