ש"ך על יורה דעה שכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) מצטרפים כו'. ודוקא שהם של אדם אחד אבל לא של שתי נשים כדבסימן שאח"ז:
(ב) על טבלא כו'. זהו בעיא דלא איפשטא וכתב המחבר בסתם שאין מצטרפין כיון דבזמן הזה כל חלה דרבנן וכדלעיל סימן שכ"ג אזלינן לקולא:
(ג) ולכן כשמצרפם כו'. אטבלא קאי דכשכל הככר או העיסה למעלה מדופני הכלי הוי דומיא דטבלא דאין מצטרף:
(ד) שיהא כל ככר כו'. למעלה מדופני הכלי הא מקצתה בפנים מצטרף דלא הוי דומיא דטבלא וכמ"ש ב"י והב"ח חולק בדבר ע"ש:
(ה) ויש מי שאומר כו'. לא ידעתי למה כתבו בשם יש מי שאומר שהרי אין חולק בדבר וגם הטור נקט סתמא האי דינא ומהרי"ל בהלכות פסח כתב דאם אין לו הכלי שמחזיק את כולה יניחנה במפה ויכסה המפה גם כן עליהם ונקרא צירוף הגון:
סעיף ב
[עריכה](ו) אם יש בכל כו'. ונראה דבב' עיסות אחת יש בה כשיעור ואחת אין בה כשיעור דינן כב' עיסות שיש בכל א' מהן כשיעור דאפילו נגיעה לא בעי אלא שיהו סמוכות ומפריש מן העיסה שיש בה כשיעור שיעור חלה וגם מפריש עוד ממנה אחד ממ"ח על העיסה שאין בה כשיעור ולא צריך צירוף סל וכיסוי וכדלעיל סי' שכ"ד (סי"א) . ב"ח: