ש"ך על יורה דעה רנז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה רנז |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) אינם רשאים לפרוש. כשגובים צדקה משום חשד וכן במצאו מעות או פרעו חבירו הטעם משום חשד:


(ב) מפני החשד. שלא יחשדוהו שנוטל אחד מכל מנין:


סעיף ב[עריכה]


(ג) אבל מי שאינו כשר כו'. אפי' נתמנה מדעת הצבור אם קוראים עליו תגר שלא נהג כשורה וחושדין אותו בדבר שראוי להסתפק בעיני הדיין פשיטא שצריך לתת חשבון לפני כל מערער עליו דידוע שכמה דברים צריכים להוציא ממעות צבור שאין לגלות אלא לצנועים. מהרי"ו שם ומביאו ד"מ:


(ד) וכשרוצים הצבור כו'. בכל בו כתב דכיון שנהגו למנות אנשים ידועים לזמן ובהגיע זמנם יצאו אלו ונכנסים אחרים תחתיהם א"כ אחרי שנהגו בכך ליכא משום חשד ומביאו ד"מ ומשמע בתוך הזמן אין הצבור יכולים לסלקו משום חשד ואין זה מבואר כל הצורך בדברי הרב:


סעיף ג[עריכה]


(ה) ומניח עד שימצא עניים. וא"צ לחזר אחר עניים אפילו עברו ג' רגלים אלא ימתין עד שיזדמן לו עניים כן דעת הר"ן וכן נראה דעת הב"ח:


(ו) ואז עובר עליה מיד אי קיימי עניים כו'. אין רצונו לומר שצריך לידע דקיימי עניים דהא כיון שהגבאי תובעו מחייב לאלתר דשמא צריך הגבאי לשלם לעצמו או לאחרים מה שהלוה לצורך עניים א"כ אפי' לא קיימי עניים מחייב אלא אתא לאפוקי אם ידוע לו שהגבאי יניחנו אצלו ואין לו בו צורך כלל שאז אינו עובר וכן משמע במרדכי שם ע"ש ודו"ק:


(ז) צריך להודיע לגבאי כו'. וכתב המרדכי פ"ק דב"ב והיכא שנדר [ע"י] ש"ץ בבית הכנסת ליתן צדקה הואיל ויודע הגבאי שחייב צדקה לא עבר עד דתבע ליה הגבאי ע"כ:


(ח) ואם אמר אתן סלע כו'. וכתב המרדכי פ"ק דב"ב דהיכא שנדר לתת לעניים למי שירצה עובר עליו לאלתר דהא קיימי עניים ויש בידו ליתן להם דלאו כדי ליתן לגבאי נדר ואין לומר שאינו עובר משום שיכול לומר איני רוצה לאלו אלא לאחרים שיבואו דא"כ בכך יפטור עצמו לעולם עכ"ל ומביאו בית יוסף וד"מ:


סעיף ד[עריכה]


(ט) יאמר בלא נדר. ע"ל סימן ר"ג ס"ק ד':


סעיף ה[עריכה]


(י) צריך הגבאי להלוות כו'. ע"ל סימן ר"נ ס"ב:


(יא) מעשרותיו כו'. וה"ה שאר צדקה וכן הוא בסה"ת ושאר פוסקים:


(יב) והלוה לעני משלו כו'. כלומר שהלוה לעני על מתנותיו שעתיד לקבל ממנו שיפרע לו בהם הלכך מפריש המעשר או צדקה שלו עליו ומחשב זה כאלו נתנו לעני והוא משלם לו בהם והלכך מעכבם לעצמו בתשלומין והילכך כיון שמת או נתעשר א"צ לשלם שהרי לא הלוה כדי שישלם לו מממונו ואינו יכול להפרישם עליו דהא עכשיו אינו יכול לזכות בהן שהרי הוא מת או נתעשר ואין להפריש למפרע כשהיה חי ועני דאין מפרישין על האבוד:


(יג) מפריש מעשר שלו. וצריך לזכות בהן העני על ידי אחר ואח"כ יפרע ממנו חובו כדי לקיים מצות נתון תתן ואם רגיל ליתן לזה ה"ז בכלל מכירי כהונה ולויה וא"צ כ"כ בס' התרומות סוף שער פ"ה וברטנורה ספ"ג דגיטין והרמב"ם פ"ו מהל' מעשר דין ו' ולכאורה ק' דהא בש"ס ס"פ כל הגט (דף ל') משני עולא הא מני ר' יוסי היא דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה וא"כ לפי זה א"צ לזכות לו כלל ואע"ג דקאמר התם כולהו כעולא לא קאמרי כיחידאה לא מוקמינן היינו כמ"ש התוס' שם דמסתברא ליה לאוקמי מתניתין אפילו כרבנן אבל להלכתא קי"ל כר' יוסי כדפסיק שמואל גופיה בפ' קמא דב"מ (דף י"ב) ואפשר שזה דעת הרב שכתב בסתם שיכול להפריש עליו ולא ביאר שצריך לזכות ע"י אחר ונראה דהסה"ת וברטנורה והרמב"ם סבירא להו כמ"ש בחידושי הרשב"א בשנויא בתרא וז"ל אי נמי י"ל דה"ק כיחידאה לא מוקמינן דס"ל דר' יוסי בכה"ג לא אמר עשו את שאינו זוכה כזוכה כו' וכן מתרצים התוס' פ"ק דב"מ דדוקא בהך דב"מ פסק הלכתא כותיה ולא בהך דגיטין ע"ש:


(יד) או נתעשר כו'. וכתב בסה"ת שם בשם הרמב"ן בשם הירושלמי דאם הלוה לקהל אף שיש בהם עשירים או שמתו מקצתם מ"מ מסתמא יש בהן קצת עניים וסומך על עניים שבהן וכ"מ בהגמ"ר פ"ק דב"ב:


(טו) ואין לחוש שמא נתעשר. וכן אין לחוש שמא מת סה"ת שם מהגמ"ר דגיטין (דף ל'):


סעיף ו[עריכה]


(טז) אך לא כו'. מהמרדכי ומהר"מ מטיקטין הגה במרדכי דאיתא בס"א אף לאחר שסלקוהו וכ"כ הב"ח שגירסא זו עיקר ואפשר דאף לפי נוסחא זו ה"פ דאע"פ דמקמי הכי לא אמר כלום שהלוה לכיס של צדקה אלא לאחר שסלקוהו אמר כך וכך הלויתי נאמן ומיהו דוקא כשאמר כך בשעה שסלקוהו אבל אם לא אמר כלום בשעה שסלקוהו אלא לאחר יום או יומים כשאין הכיס של צדקה בידו שוב אינו נאמן אלא דלשון אף לאחר שסלקוהו בסתם משמע דבכל ענין נאמן מדלא כתב לחלק בכך ולענין מעשה צריך עיון מיהו בגבאי כשר ומפורסם בצדקתו יש להורות דנאמן בלא שבועה אף לאחר שסלקוהו ואין הכיס בידו ע"כ:


(יז) לא לאחר כו'. היינו כשבשעה שסלקוהו לא אמר כלום שהלוה אבל אם אמר כן בשעה שסלקוהו אף שעדיין לא גבה מעותיו עד לאחר שסלקוהו נוטל בלא שבועה וכן נראה מב"ח ע"ש:


סעיף ח[עריכה]


(יח) אין גבאי כו'. ע"ל ס"ס רנ"ב:


סעיף ט[עריכה]


(יט) לעני א' בלבד. או לקרוב א' ולהניח שאר הקרובים. שם:


סעיף יא[עריכה]


(כ) אינה יכולה להפקידם כו'. דאין רצונו שיהא פקדונו אלא ביד אשתו דוקא דכל היכא שהשליח משנה מדעת המשלח בטל השליחות מכל וכל. שם: