ש"ך על יורה דעה קיב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה קיב |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) פת של עממים כו'. משמע דעת המחבר והרב בכל הסימן דאין איסור בפת של עובד כוכבים אלא כשאפאו עובד כוכבים וכמ"ש בב"י לדעת הרמב"ם והרשב"א דאע"פ שלשו וערכו עובד כוכבים כל שעשה בו ישראל מעשה באפייה מותר וע"כ לא כתב המחבר חלוקי הדינים דלישה ועריכה שכתב בב"י לפי שכל מ"ש בב"י היינו דוקא לדעת הר"ן והטור משא"כ להרמב"ם והרשב"א וק"ל וכ"פ הרב בת"ח כלל ע"ה דין ב' והביא שם הרבה מהאחרונים שסוברים כן:


(ב) עובדי כוכבים. ע"ל ר"ס קכ"ג וסימן קכ"ד ס"ק י"ב:


(ג) משום חתנות. אבל משום געולי עובדי כוכבים ליכא למיחש דסתם כליהם אינן בני יומן כדלקמן סי' קכ"ב:


(ד) ואפילו במקום דליכא משום חתנות. כגון פת הכומרים שאין להם בנים אסור דלא משום בתו של מוכר או נותן אמרו אלא משום בנות עובדי כוכבים שאם אין לזה יש לזה. רשב"א שם:


(ה) וגם אינו אסור כו'. הב"ח השיג על זה וכתב דאין ספק דפת קטנית ואורז ודוחן אינו עולה על שולחן מלכים כדמשמע מדברי הטור אלא דהרא"ש מיירי בתבשיל שנעשה מאורז ודוחן דהתם איכא לפלוגי בין עולה על שלחן מלכים או לא עכ"ד וכ"כ ר' ירוחם נתיב י"ז ח"ז דפת קטנית כו' אין בו משום בישולי עובדי כוכבים ולא משום פת עובד כוכבים דאינו עולה על שלחן מלכים כ"כ המפרשים עכ"ל ומביאו ב"י בס' בדק הבית וכ' שם שכן דעת הטור ועיין בת"ח שם דין י"א בשם או"ה:


סעיף ב[עריכה]


(ו) יש מקומות כו'. ול"ד לשלקות בסי' קי"ג דלא נהגו היתר בשום מקום דעל הפת יחיה האדם ושייך ביה טעמא דירושלמי דחיי נפש ומה"ט הקילו נמי בפת השלכת קיסם וכן כמה דברים דלא מהני בשלקות כמ"ש המחבר בסי' קי"ג סעיף ו':


(ז) העובד כוכבים. דוקא פת עובד כוכבים אבל פת ישראל שאפאו עובד כוכבים כתב הטור שלא נהגו בשום מקום להתיר שהרי הוא כבישולי עובד כוכבים וכ"כ החו"ה כלל מ"ד דין ט' בשם תשובת הגאונים והוא מדברי המרדכי פרק אין מעמידין שהביא כן בשם תשו' הר"ם מהגאונים (והוא בתשובת מהר"ם דפוס פראג סימן ל"ג) וכ"כ בת"ח שם ריש דין ב' ומבואר בדבריהם שם דאע"פ שהפת של עובד כוכבים אפה עובד כוכבים נהגו בו היתר וכ"כ העט"ז וטעמא דלא אסרי בכה"ג פת משום בשולי עובדי כוכבים דהוא גזירה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה והלכך בפת של ישראל שאפאה עובד כוכבים דלא שייך ה"ט אסור:


(ח) וי"א כו'. במרדכי כתב הטעם לפי שאותן מקומות הנוהגין היתר היינו משום שלא נתפשט איסור פת של עובד כוכבים בתחלת הגזירה באותן מקומות לפי שפת של עובד כוכבים לא פשט איסורו בכל ישראל ולפ"ז משמע דאפילו פת של בעלי בתים מותר דהא לא נתפשט כלל איסור פת של עובדי כוכבים באותן מקומות וכן מוכח עוד במרדכי שם ע"ש ואע"ג דבירושלמי פא"מ אוסר פת של בעלי בחים וכן סוברים יש פוסקים הא אינהו נמי אסרי פלטר עובד כוכבים בדאיכא פלטר ישראל והיינו משום דס"ל נתפשט האיסור בכל המקומות אלא דחזרו והתירו משום חיי נפש פלטר עובד כוכבים היכא דליכא פלטר ישראל אבל מאן דס"ל דלא נתפשט האיסור באותן מקומות כלל בכל ענין שרי ובזה ישבתי שם על נכון מה שהתרעם הב"י על מ"ש הטור ולדעת א"א ז"ל אין חילוק כו' ושוב מצאתי און לי במ"מ ע"ש אבל מדברי האו"ה ריש כלל מ"ד והרב והעט"ז מבואר דאפילו אותן שנהגו היתר בפת פלטר אף בדאיכא פלטר ישראל אסורים בפת של בעלי בתים:


(ט) דאפילו כו'. וכתבו האחרונים והרב בת"ח ריש כלל ע"ה והב"ח שכן נתפשט המנהג מיהו כתב בת"ח שם בשם הפוסקים דבי' ימי התשובה יש ליזהר בפת של עובדי כוכבים וכן נתבאר בא"ח סימן תר"ב ס"ב ע"ש מיהו נראה דיש ליזהר אף כל ימות השנה שלא ליקח פת של עובד כוכבים מן הפלטר היכא דיש פלטר ישראל אם לא שהפת עובד כוכבים יפה יותר דאז שרי כדלקמן ס"ה:


(י) אבל פת של ב"ב. זהו דעת הרמב"ם אבל אנן לא קי"ל הכי כדלקמן ס"ח:


(יא) וכן פלטר. אפילו קבוע ומומחה לרבים כל שעשאו לעצמו איכא משום איקרובי דעתא דלדבר זה בעל בית הוא:


סעיף ג[עריכה]


(יב) שאם פלטר כו'. כ"כ הא"ח בשם הרא"ה ובדברי הרא"ה בס' ב"ה דף פ"ח ע"ב מבואר דהיינו לשטתו דלא אזלינן בתר תחלתו רק בתר דהשתא אבל להפוסקים דסוברים דפת של פלטר מותרת לעולם אפילו קנאה בה"ב עובד כוכבים ממנו משום דבתר תחלתו אזלינן ה"ל מותר דכיון דבשעת אפייתו היה מותר לא מיתסר תו וכן כתב הרשב"א במ"ה שם להדיא דאפילו זימנו הפלטר אצלו מותר כיון שהיה מותר בשעת אפייתו ולפ"ז קשה דהא המחבר ס"ל לקמן ס"ז דבתר תחלתו אזלינן והיאך כתב כאן דין זה ואולי לכך כתבו בשם יש מי שאומר או אפשר דס"ל מסברתו לחלק דמזמינו אצלו גרע טפי:


סעיף ד[עריכה]


(יג) ליקח כו'. צ"ע דלא כתב הא"ח בשם הרא"ה שהביא ב"י אלא שאם הגיע שם פלטר ישראל דהפת הפלטר עובד כוכבים אסורה כל זמן שהוא ביד הפלטר אבל אם לקחו כבר הישראל בהיתר לא כתב דאסור ונראה דשרי וכ"מ לכאורה בדברי הרא"ה בב"ה שם:


(יד) אסורה. היינו לדעת המחבר ס"ב אבל לדעת הי"א בהג"ה פשיטא דשרי וק"ל:


סעיף ו[עריכה]


(טו) אפילו הוא נילוש בביצים. דלמאי ניחוש לה אי משום דם רוב ביצים אין בהם דם כדלעיל סימן ס"ו ס"ח ואי משום ביצי עוף טמא אין מצויים בינינו כדלעיל סי' פ"ו ס"ב ואי משום בשולי עובדי כוכבים דאסור בביצים לקמן סי' קי"ג ס"ד קימחא עיקר כ"כ הפוסקים וע"ל ס"ס פ"ו ובמ"ש שם:


(טז) אבל אינפנד"א כו'. ע"ל סי' קי"ג ס"ק ו' מזה:


(יז) ויש בהם משום בישולי עובד כוכבים. ודמי לשלקות דלא נהגו היתר בשום מקום כדלקמן בסי' קי"ג:


(יח) שקורין קיכלי"ך. דוקא שבלילתן עבה ויש בהן תואר לחם כ"כ בת"ח שם דין י"ב ע"ש:


סעיף ט[עריכה]


(יט) ואם נפח כו'. ע"ל סי' קי"ג ס"ק ח' ט':


סעיף י[עריכה]


(כ) וי"א כו'. וכתב הש"ד דאם הוא מסופק אם הכשיר ישראל התנור או לא שרי דהוה ספיקא דרבנן ולקולא וכ"כ הרב בת"ח שם דין ו' ושאר אחרונים:


סעיף יג[עריכה]


(כא) מי שאינו נזהר כו'. וכ"כ המחבר בא"ח סימן קס"ח ס"ה וכ"פ הרב בת"ח שם דין ה' וכתב המחבר שם ברישא דמי שנזהר מפת של עובד כוכבים ולפניו פת של עובד כוכבים נקי ופת של ישראל אינו נקי מסלק פת של עובד כוכבים מעל השלחן עד אחר ברכת המוציא וטעמא דברישא אין ישראל אחר מיסב אצלו אבל בסיפא וכאן כיון דישראל אחר מיסב אצלו אם לא יברך על פת נקייה איכא איבה כדלקמן סעיף ט"ו בהג"ה ואע"ג דמשמע שם דליכא משום איבה אלא היכא דאוכל מי שנזהר עם אחרים שאינם נזהרים אבל האוכל רק עם א' שאינו נזהר ליכא איבה דמאי אולמיה האי מהאי מ"מ כיון דלענין ברכת המוציא מצוה לברך על היפה אם לא יברך איכא איבה טובא א"נ דוקא כשהפת של שניהם שוה הוא דליכא איבה כשאין שם אלא א' שאינו נזהר אבל כשהפת מי שאינו נזהר נקי ויפה יותר ואפ"ה אינו אוכלו ודאי איכא איבה כן נ"ל ובהכי ניחא דלא קשיא מה שהקשה הב"ח על התרומות הדשן מהמרדכי דפ' כיצד מברכין גבי מה שהביא בשם השר מקוצי והשיג על הת"ה והמחבר בדין זה שכתבו כאן ופירש דברי המרדכי בשם ראבי"ה בפא"מ בדרך אחר זר ורחוק וכל דבריו אינן נראין כמו שהשגתי עליו בספרי בארוכה ע"ש והוכחתי בכמה הוכחות שהפי' בדברי המרדכי הוא כמו שהבינו הת"ה והרב ושאר אחרונים וכן מבואר להדיא באגודה ע"ש:


סעיף יד[עריכה]


(כב) כותח כו'. ואין לחוש לחלב של עובד כוכבים כדכתבו הפרישה והב"ח בשם מהרש"ל ע"ש וכן הוא בתשובת מהר"מ מרוטנבורק דפוס פראג סימן קנ"ד וע"ל סימן קט"ו:


(כג) בין ביבש. אפילו הוא דבר חשוב כ"כ בד"מ ובת"ח שם דין ח' בשם או"ה והאו"ה כלל מ"ג דין ו' כתב דינים אלו אפילו בבישולי עובדי כוכבים ממש וכ"פ בת"ח שם וע"ל סי' קט"ז ס"ק י"ז:


(כד) אבל אסור לערב כו'. וכ' בד"מ ע"ז וז"ל ונ"ל דמ"מ יכול להיות שמותר לאכול בקערה אחת וליכא למיסר משום הטעם שנתערב ולא אסרו לערב לכתחלה אלא לאכול הפת עצמו אבל משום טעמא ליכא למיחש אך הגהת ש"ד אוסרת לכתחלה עכ"ל ועיינתי בהגהת ש"ד ולא מצאתי הכרח די"ל דמיירי כשאוכל הפת עצמו ובלאו הכי הא קערה היא כלי שני ואינו מבשל כמ"ש בסימן ק"ה ס"ק ד':


סעיף טו[עריכה]


(כה) משום איבה ע"ל ס"ק כ"א:


(כו) ואין ללמוד מכאן לשאר איסורים. אפילו חמאה של עובד כוכבים וכיוצא בהן במקום שנוהגין איסור דקיל נמי איסורייהו וכדלקמן ס"ס קט"ו דדוקא בפת איכא איבה משום דעל הלחם יחיה האדם אבל לא בשאר מאכלים שכמה אנשים הן שאין נפשם תאיבה לאכול חמאה וכה"ג שם: