ש"ך על יורה דעה קיג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה קיג |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) וגם עולה על שלחן מלכים כו'. מדלא התנה המחבר שיהא נשתנה מברייתו ע"י האור אלמא דס"ל אפילו לא נשתנה אסור וכדעת הרמב"ם שהביא בב"י וכן דעת הרב בד"מ ובת"ח כלל ע"ה דין ט' וזה דעתו בהג"ה ס"ב שלא התיר האפונים אלא מטעם שאינם עולים על שולחן מלכים ולא מטעם דלא נשתנו מברייתן וכמ"ש בד"מ ובת"ח שם אבל באמת נראה עיקר בש"ס (דעבודת כוכבים סוף דף ל"ז) כהר"ן ורש"י דאין אסור משום בשולי עובדי כוכבים אלא כשנשתנה מברייתו ע"יהאור וכ"פ בהג"א פא"ט מא"ז וכן נראה דעת הרי"ף וכמו שכתב הר"ן וכן נראה דעת ראב"ן סי' ש"ג מיהו דעת שאר הפוסקים נראה דאין לחלק בזה:


(ב) עולה על שולחן מלכים. כתב האו"ה קרביים וקורקבן ובני מעיים אע"ג דאמרינן לעיל (ר"ס ע"ה) אוכליהון לאו בר אינש ולא הוי חה"ל מ"מ אסורים משום בישולי עובדי כוכבים ומביאו ד"מ וכתב עוד דכמהין ופטריות עולין על שלחן מלכים משום פרפראות ויש בו משום בשולי עובדי כוכבים וכ"פ בת"ח שם סוף דין ט"ו:


סעיף ב[עריכה]


(ג) וכן נהגו בהם היתר כו'. וכתוב בת"ח ריש כלל ל"ה שנוהגין היתר בק"ק קראקא לקנות האגוזים שלמים (שקורין שטעכ"ל נוס"ן) שמבשלים העובדי כוכבים עכ"ל וכ"ה בסימני ת"ח כלל ע"ד דין ט"ז דמותר מטעם שאין עולין על שלחן מלכים:


(ד) דסתמן אינן ב"י. כדלקמן סי' קכ"ב:


סעיף ג[עריכה]


(ה) פנאד"ה. של דגים. כן הוא בפוסקי' וכ' מהר"א מטיקטין בגליון המרדכי פא"ט דאלו שומן בשר או של אווזא סתמן כבר מהותך ואין בו משום בשולי עובדי כוכבים דאין בישול אחר בישול עכ"ל ואם אפה עובד כוכבים פנאדי"ש עם שומן חי של בשר דינו כשומן דגים ופשוט הוא:


(ו) אפילו למי שנוהג היתר בפת של עובד כוכבים. והיינו בפנאד"ה של עובד כוכבים אבל פנאד"ה של ישראל שאפאה עובדי כוכבים לא נהגו היתר בשום מקום כדלעיל בסי' קי"ב ס"ק ט"ז וה"ה דמשכחת לה להאי דינא בפנאד"ה של ישראל שאפאה עובד כוכבים והכשירו ע"י קיסם דמהני לענין פת כדלעיל סי' קי"ב סי"א ולא מהני לענין בשולי עובד כוכבים לדעת המחבר בסעיף ז' אבל למ"ש הרב שם דאפילו בבישול עובד כוכבים מהני קיסם לא משכחת להאי דינא אלא בפנאד"ה של עובד כוכבים וכ"כ ה"ר פרץ בסמ"ק סימן ר"ז:


סעיף ד[עריכה]


(ז) בשפחות שלנו. שקנויות לנו דמלאכה דעבד העובד כוכבים דישראל הוא ומוזהר עליו בשבת מן התורה וליתיה בכלל עובד כוכבים והלכך ליתיה בכלל גזרות חתנות עכ"ל תשובת הרמב"ן שהביא בית יוסף וד"מ ובהנך שפחות מיירי המחבר אבל לא בשפחות שלנו שבארצות אלו שאין קנויות לנו רק שנשכרו לשנה ואין אנו מוזהרין עליהם בשבת כמו שנתבאר בא"ח סימן ש"ד וכ"כ הב"ח ולפ"ז מ"ש הרב ובדיעבד יש לסמוך אדברי המתירים לא א"ש בשפחות שלנו וצ"ל דקאי אשפחות דמיירי המחבר או ר"ל דיש לסמוך אדברי המתירין בישולי עובדי כוכבים בבית ישראל והוא דעת ר' אברהם שהביא הטור וכ"כ בד"מ ובת"ח כלל ע"ה דין י"ז בשם או"ה והוא באו"ה כלל מ"ג דין י"ג א"נ הרב לא דקדק בזה דעיקר דמילתא סמיך אטעמא דא"א שלא יחתה אחד מבני הבית מעט ועיין בא"ו של מהרש"ל סי' ע"ה מביא תשובת הרמב"ן סי' קמ"ט דיש מרבותינו מתירין בשפחות מטעם דאין איסור משום בישולי עובד כוכבים אלא בעושה מרצונו משום גזירת חתנות אבל אלו השפחות והעבדים שלנו שעושים בע"כ בין ירצו בין לא ירצו אין בזה קירוב הדעת ומ"מ אין דבריהם מחוורין ואין אנו סומכין ע"ז ואנו נוהגין איסור אפילו בדיעבד ע"כ עכ"ל וכן הוא בתשובת הרשב"א סימן ס"ח ולפ"ז י"ל דסברת המתיר שכתב המחבר הוא מטעם זה ולזה כתב הרב דיש לסמוך עליהם בדיעבד אלא דבב"י וד"מ לא נזכר טעם זה:


סעיף ו[עריכה]


(ח) ואפילו לא היה כו'. לכאורה קשה דהוא נגד הש"ס דעבודת כוכבים (דף ל"ח ע"א) ומביאה ב"י דאמרינן אי דלא הפך בה עובד כוכבים לא הוי בשיל בשולי עבודת כוכבים הוא ואסור וכן הוא בפוסקים וב"י וגם באו"ה כלל מ"ג דין ט' דאם הניח הישראל בשר על גבי גחלים שלא היה ראוי להתבשל ולצלות ובא עובד כוכבים והפך בהן ונתבשל מותר עכ"ל וצ"ע ונראה דס"ל להאו"ה והרב דנהי דמדינא דש"ס אסור בכה"ג מ"מ הא גם חיתוי וקיסם אסור מדינא דש"ס דהא לא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים ואפ"ה אנו מתירין אלא היינו מטעמא דקי"ל דכי היכי דמהני קיסם לעיל סימן קי"ב ס"י ה"ה בבשולי עובד כוכבים וכמ"ש הר"ף בסמ"ק ואו"ה כלל מ"ג וא"כ כי היכי דקיסם בפת לא שרי מדינא דש"ם כמ"ש הפוסקים בסי' קי"ב אלא דסמכינן אמ"ש בחילופי מנהגים דבין בני א"י ובין בני בבל דמהני והנח להם לישראל שיהו שוגגין כו' וכמ"ש הרא"ש והטור בסי' קי"ב א"כ ה"ה בבשולי עובד כוכבים וכן הרמב"ן שהביא הר"ן פא"מ דחה הך דקיסם מש"ס דלעיל ע"ש ולפ"ז הא דלא הגיה הרב בסעיף י' מידי אדברי המחבר היינו משום שסמך עצמו אמ"ש קודם לכן ואפשר לומר דכאן מיירי שהניח הישראל הגחלים הלכך אע"פ שלא היה מתבשל בלא סיוע העובד כוכבים שרי דהוי כהדלקת האש בהג"ה ס"ז דשרי וטעמא כיון דהישראל עשה השלהבת שרי ולקמן סעיף י' מיירי שהניח העובד כוכבים הגחלים והלכך אע"פ שהניח הישראל הבשר ע"ג גחלים כיון דלא היה מתבשל בלא סיועת העובד כוכבים אסור אבל באו"ה ובת"ח שם משמע דבכל גווני שרי ע"ש וגם כאן משמע דלא מיתכשר אלא משום שהניח הישראל הבשר ע"ג גחלים ודוק ומ"מ לענין דינא צ"ע כיון דבש"ס איתא בהדיא דהיכא דהניח ישראל בשר ע"ג גחלים ובא עובד כוכבים והפך בו אסור אם לא היה מתבשל בלא סיועת העובד כוכבים וכ"כ הפוסקים אלא דהאו"ה והרב מקילין בזה ומטעמא דמדמי להו לקיסם וחיתוי וי"ל דל"ד לקיסם וחיתוי כמו שמחלק הר"ן פא"מ להדיא ע"ש:


סעיף ז[עריכה]


(ט) או חיתוי כו'. וכתב האו"ה שם אך יזהר כשמחתה בגחלים שאותו חיתוי יועיל לתקן האש ויועיל למהר בישולו ע"י ישראל עכ"ל וכן משמע בש"ס ופוסקים דבעינן שהישראל יעשה קירוב בישול:


(י) ואפילו חיתוי בלא כונה כו'. ובהגהה שבסוף ספר או"ה כלל מ"ג פסק שצריך שיכוין לסייע בתיקון האש להכשיר:


(יא) ולא השליך שם קיסם כו'. משמע אבל השליך קיסם מועיל גם בבשולי עובד כוכבי' וכן הוא בסמ"ק ובאו"ה להדיא:


סעיף ח[עריכה]


(יב) וסלקה. לאו דוקא סלקה ישראל אלא ה"ה סלקה העובד כוכבים והחזירו אסור כמ"ש הרשב"א והט"ו בסעיף י' וי"א ובב"ח האריך לסתור ולבנות ולחלוק ע"ז ודעתו דבסילקו עובד כוכבים והחזירו שרי ויש לי להשיב על דבריו וכאן אין מקום להאריך כי למאי דקי"ל דאפילו הדליק ישראל האש או השליך קיסם שרי לא נ"מ מידי בהא דפשיטא דשרי ואף שכתבתי בס"ק ח' בשם הר"ן דיש לחלק מכל מקום כאן כיון דלא סלקו הישראל רק העובד כוכבים נראה דדמי מיהת לקיסם וכה"ג:


(יג) אסור. כיון שנתבשל ע"י עובד כוכבים בלא קירוב בישול דישראל הכי אמרינן בש"ס ופוסקים:


סעיף ט[עריכה]


(יד) ויש מתירין. וכן הסכמת רוב הפוסקים ודלא כמהרש"ל בא"ו שלו:


סעיף יא[עריכה]


(טו) והניח עובד כוכבים לשמרו. והוא בענין שאין לחוש בו שהחליפן העובד כוכבים כ"כ הפוסקים ופשוט הוא וע"ל סי' קי"ח סעיף י':


סעיף יב[עריכה]


(טז) דגים קטנים כו'. כתבו התוס' ושאר פוסקים דהיינו אפילו גדולים קצת דאי קטנים ממש הא אמרינן בש"ס דאפי' נתבשלו דגים קטנים אין בהם משום בשולי עובד כוכבים שאינם עולים על שלחן מלכים והב"ח כתב דהא דדגים קטנים אינן עולים על שלחן מלכים היינו בדגים קטנים שגידול שלהם גדול ואותן דגים בקטנותן אינם חשובים ואינם עולים על שלחן מלכים אבל דגים קטנים שגידול שלהם לעולם קטן הם חשובי' ועולים על שלחן מלכים והביא ראיו' ע"ש:


(יז) וכן כל דבר כו'. וכ' האו"ה דחבושים וערמונים (הנקראים בל"א קעסטי"ן) אינן נאכלין חיין אלא ע"י הדחק ויש בהן משום בשולי עובד כוכבים ובת"ח כלל ע"ה סוף דין ט"ו כתב עליו ואינו נראה בערמונים דהא בכל מדינות אלו רוב אכילתן חיין עכ"ל ועיין בהגהות שבסוף ספר או"ה מ"ש לחלק בערמוני':


סעיף יג[עריכה]


(יח) והמעושן אינו כמבושל. וכתבו ב"י וד"מ ומיהו משמע דאע"פ שעשנו ישראל אם בשלו עובד כוכבים אסור דומיא דדגים גדולים דבסמוך עכ"ל ולכאורה משמע דקאי גם אדגים קטנים אבל באו"ה כלל מ"ג דין ט"ז כתב דדגים קטנים אפילו עישנם עובד כוכבים ובשלם אח"כ שרי דעישון הוא שוה בכל מיניו למליחה ע"ש ולפ"ז להיש מתירין בסעיף י"ב דגים גדולים מלוחים שבישלם עובד כוכבים ה"ה דגים גדולים מעושנים שבשלם עובד כוכבים מותרים וכ"כ הב"ח בקונטרס אחרון:


סעיף טו[עריכה]


(יט) תמרים כו'. כתב האו"ה כלל מ"ג דין ג' ומיהו הני אגסים ותפוחין אף ע"פ שרוב אכילתן ע"י צלי ובישול אם צלאן ובשלן עובד כוכבים מותרים דמ"מ נאכלים גם כן חיין ועוד שרוב עיקר אכילתן חי ע"כ:


סעיף טז[עריכה]


(כ) כלים שבשל כו'. וכתב בת"ח כלל ע"ה דין י"ד וז"ל וכלים שבישלו בהן עובדי כוכבי' אסורין לכך צריך ליזהר בשפחות עובדת כוכבים המבשלות לעצמן בבית רבן שלא יניחו ע"ג האור ואם קדמו והניחו כו' צריך הגעלה עכ"ל ואין להקשות דהא כתב שם דין י"ז דבדיעבד נוהגים להתיר אפילו התבשיל שנתבשל בבית ישראל י"ל כמ"ש בהג"ה שבסוף ס' או"ה דאע"פ שבשלה בבית ישראל אם בשלה לעצמה גרע טפי ואף על גב דבפנים בת"ח מתיר בבית ישראל מטעם דא"א שלא יחתה אחד מבני הבית י"ל דאם מבשלה לעצמה אין רגילות כלל שא' מבני הבית יחתה:


(כא) צריכים הכשר כו'. ואם נתבשלה בהן בדיעבד ויש רוב בתבשיל שרי דבשולי עובדי כוכבים בטלים ברוב כדלעיל סי' קי"ב ס"ק כ"ג וע"ל סימן קט"ו ס"ק י"ז: